תמציות סיפורי הרושם

ברגר, זהבה

שם הסיפור	תמצית	מספר	מספר אסע"י
אל תשלח לחמך	אב נתן צוואה לבנו שהיו בה עצות כיצד לנהוג בחיים. אחת העצות: אם ברצונו לעשות טובה יעשנה ויזרוק אותה לים. הבן פועל לפי עצות אביו ובצע גם את העצה האחרונה לפי הבנתו דהיינו קנה טונות של לחם וזרק אותם לים. כך נהג עד שגדלו הדגים והיו לענקים. בקש הליוויתן מהדגים שיביאו אליו את האיש הזה המשליך טונות של לחם לים. סיפר האיש לליוויתן שזו צוואת אביו והוא מקיימה כדי להיות בן טוב. הליוויתן מבהיר לו כי כוונת הצוואה היא לעזור לאנשים שזקוקים לעזרה. הליוויתן מפצה את הבן על זריקת הלחם לים ונותן לו דג. כשהגיע הבן לחוף הפך הדג לבחורה יפה שמפיה נושרים יהלומים. חיו השניים באושר רב.	צורף, הלה	24019
בתו של העני	עשיר ועני הלכו בדרך ומצאו ארנק. כל אחד מהם טען שהוא זה שמצא. באו לשופט שאמר להם שמי שיביא לו את הדבר המתוק בעולם, הטוב ביותר והשמן ביותר יקבל את הארנק. הלך העשיר לביתו ואשתו אמרה לו כי תיתן לו את התשובה. והעני חזר לביתו עצוב סיפר לבתו על תנאיו של השופט והיא נתנה לו את עצה לתשובה חכמה. כששמע השופט את תשובות השניים דרש לדעת מהעני מי זה שנתן לו את התשובות והעני הודה שזו בתו הצעירה. דרש השופט מהעני תנאי נוסף, שבתו תבוא אליו לא לבושה ולא ערומה לא שבעה ולא רעבה לא הולכת ולא רוכבת. הבת מילאה את התנאים. כשנוכח השופט בתבונתה, ביקש לשאתה לאישה אולם היתנה איתה שלא תתערב בעבודתו. לאחר מספר חודשים הובא לפני השופט, אב לעשרה ילדים עני ומסכן שנדרש לשלם קנס על שדרס בעגלתו חמור. אשת השופט עצה לו כיצד להתחמק מתשלום הקנס. כשראה השופט שאשתו לא מלאה את הוראתו נתן לה הוראה לשוב לבית אביה ולקחת מביתה את הדבר היקר לה ביותר. השקתה האישה את בעלה ביין ולקחה את בעלה איתה.	צורף, הלה	24022
הגמל ובת המלך	אישה אחת התחתנה ושנים לא נכנסה להריון. בכתה לאלוהים שהיא מוכנה ללדת כל דבר אפילו גמל, ואכן ילדה גמל גבוה ויפה. יום אחד הודיע הגמל לאימו שהוא רוצה לשאת את בת-המלך לאישה. הסכים המלך בתנאי שהגמל ימלא שלוש בקשות: שטיח שהמוזמנים הווזירים והמשרתים ישבו עליו ועדיין ישאר מקום. ואחר כך ילפף אותו ויניחו בקליפת אגוז. בהמשך ביקש שיביא לו אוכל שלא ייגמר לעולם. ועוד משאלה שגם היא אינה נגמרת. התחתן הגמל עם בת המלך ובלילה בלכתם לישון הוריד את הפרווה ומתחתה התגלה בחור יפה תואר שהפך בבוקר שנית לגמל. השביע הגמל את אשתו הצעירה שלא תספר את סודו לאיש אלא שלא עמדה בהבטחתה. הסתלק הגמל לאחר שנתן לה כפכפים מכסף ומקל מכסף והטיל עליה לחפשו שבע שנים. נדדה מעיר לעיר ועמדה כבר למות. יום אחד שמעה מפי אישה אשר נדדה שנתה כי בלילה פגשה בשבע יונים שהפכו לבחורים יפי תואר, ולאחד מהם אמרו שעוד מעט תיגמרנה שבע שנים. הלכה בת המלך למקום, הסתתרה וצפתה ביונים שהפכו לבחורים יפי תואר ואחד מהם בעלה. כשעברו שבע השנים לקח אותה בעלה חיבקה ונישקה והם חיו את חייהם ונולדו להם בנים ובנות. מסקנה:אם בעל מספר סוד לאישתו אין לספר אותו כי זו מעין בגידה.	צורף, הלה	24024
רגלו של האריה בגינה	היה שולטן שנהג להסתובב ברחובות ובכל בית שראה את דלתו פתוחה היה נכנס ואונס את האישה. והיתה אישה נשואה שבעלה היה נוהג לעשות קניות והיה נועל את דלת הבית עליה. פעם אחת כשבישלה בעלה שכח לנעול את הדלת והשולטן נכנס והודיע לה שברצונו לשכב עמה ומהר. הסכימה האישה, הביאה את השולטן לחדר השינה, אמרה לו כי עליה להתרחץ ולהתלבש לכבודו וברחה לשכנים ממול. חיכה השולטן עד בוש ועזב. האישה שבה לביתה והחלה לבשל לבעלה. כששב בעלה ושאלה מדוע הארוחה לא מוכנה אמרה לו האישה כי הרגישה לא בטוב. עלה הבעל לחדר השינה לנוח עד שתוכן הארוחה ומצא על מיטתו את חרוזי המלך. לא אמר דבר לאישתו אלא שמאותו הלילה לא ישן יותר במיטתה. נהייתה האישה חיוורת ונראתה נורא. באו אחיה לבקרה וכשראוה שאלו את בעלה וסיפר להם את דבר המחרוזת וביקור השולטן. הלכו האחים לשולטן וסיפרו לו שגינתם שפרחה נפלא כל השנים יבשה לפתע וכששאלו את בעל הגינה מדוע לא טיפל בגינה סיפר שראה רגל של אריה בגינה .הוציא הבעל את המחרוזת והראה אותה לשולטן נזכר השולטן היכן שכח את חרוזיו ונשבע לבעל שלא טעם כלום מגינתו ולא נגע כלל באישתו.באותה שנה נתן האל ילדים לבעל ולאישתו.	צורף, הלה	24027
אוהבת כמו מלח	לשולטן אחד היו שלוש בנות. יום אחד שאל כל אחת מהן עד כמה היא אוהבת אותו. השיבו הבוגרות שהן אוהבות אותו הכי בעולם, יותר מהמתיקות שבו ויותר מגודלו. רק הצעירה בבנות השיבה שהיא אוהבת אותו יותר מהמלח. נעלב המלך והשליך את הצעירה למקום מלא פחם. פגשה במקום הזה בחור קבור עד ראשו בפחם. עזרה לו לצאת משם ויצאו שניהם. כשיצאו נכרך נחש סביבו והובילו למאורתו. שם הרג הבחור עקרב שהנחש פחד ממנו, ולאות תודה נתן לו הנחש שתי אבנים יקרות שמכרו אותן והתעשרו ובנו לעצמם ארמון. הזמין הבחור את המלך לביתו ושם הגישה הבחורה לאביה המלך אוכל נטול מלח. הבין המלך את אהבת בתו והצדיקה. הבחור והבת התחתנו ונולדו להם בנים ובנות.	צורף, הלה	24032
עליך להיות בעל מקצוע	בנו של שולטן התאהב בנערה עניה ורצה לשאתה. התנתה הנערה תנאי שקודם עליו ללמוד מקצוע. יום אחד יצא הבן למלחמה, נפל בשבי ומשפחתו לא ידעה דבר על גורלו. בהיותו בכלא שאלו אותו שוביו מה ברצונו ללמוד והוא בקש ללמוד לארוג שטיחים. ארג בן השולטן שטיח ושזר באריגתו אותיות המציינות את מקום שביו. נמכר השטיח בשוק ונמסר כמתנה לשולטן. השולטן וווזיריו פיענחו מהאותיות את מקום שביו של הבן וכך יכלו לשחררו. מוסר השכל:חשוב לאדם להיות בעל מקצוע.	צורף, הלה	24034
זה הכל הרגל	אשתו של המלך ראתה אותו צד ציפורים ובעודו חושב כי תשבח אותו על יכולתו אמרה לו כי זה הרגל. כעס המלך וציוה על שרו שישחוט את אשתו אלא שהשר חס עליה והשאירה מסתתרת בחדר בגינתו. .ביקשה האישה מהשר שיביא לה עגל והיתה עולה ויורדת במדרגות עם העגל מאז קטנותו. בקשה מהשר שיזמין את המלך לארוחה בגינתו. כשבא המלך לבשה שחורים כדי שלא יכירוה, לקחה את העגל עלתה איתו וירדה לעיני כולם. כששאלו מה זה? השיבה שזהו הרגל. נזכר המלך באשתו שנהגה לומר לו זאת ואמר שעד חצי המלכות ייתן כדי שתשוב אליו. באה אליו לבושה בבגדיה ושבו לחיות יחד.	צורף, הלה	24067
המלאכה תחייה בעליה	בן מלך התאהב בנערה ורצה לשאתה אלא שהתנתה שקודם ילמד מלאכה. הלך ולמד אריגת שטיחים. יום אחד נחטף ולא מצאוהו. אמר לחוטפים שברצונו לארוג שטיחים שיציעו למלך כי רק הוא מסוגל לקנותם. ארג שטיח ובפינותיו ארג את אותיות מקום הימצאו. ראה המלך את האותיות והבין היכן נמצא בנו והביאו משם.	דניאל, סביחה	24069
שני אנשים מצאו ארנק	עני ועשיר מצאו ארנק וכל אחד מהם טוען שהוא אשר מצא אותו. באו לשופט שקבע כי מי שיענה על שלוש שאלותיו יקבל את הארנק. בתו של העני עזרה לו בתשובות מחוכמות. שמע השופט ובקש שהבת תבוא אליו לא לבושה ולא ערומה לא הולכת ולא רוכבת. שוב מצאה הבת פתרון חכם. החליט השופט שהוא חפץ לשאת את הבת אלא שהתנה תנאי שלא תתערב במשפטיו. באה אליו אישה והשופט פסק. הפנו אותה לאשתו כדי שתעזור לה. הבחינה אשתו באי הצדק ונתנה פתרון מחוכם לאישה. הבין השופט כי אשתו מעורבת במשפט והחליט לגרשה אלא שהתיר לה לקחת את החפץ היקר לה מביתם. לקחה אשתו את בעלה הישן לבית אביה. כשהתעורר השופט והבין את שעשתה חזר בו וחזרו יחדיו הביתה.	דניאל, סביחה	24070
אוהבת כמלח	למלך שלוש בנות. שאלן כמה הן אוהבות אותו. השיבו הבכורות,כמו העולם והדבש. ורק הצעירה ענתה:כמו מלח. נעלב המלך וגירשה מביתו. התגוררה במאפיה שם התגורר בחור עצלן. כפתה עליו שיצא ויעבוד והביא יום אחד רימון. כשפתחה אותו מצאה מחרוזת יקרה וקנתה בה ארמון. בקשה מהבחור שיזמין את המלך עם אנשיו לארוחה. בישלה לכולם ורק למלך הכינה אוכל ללא מלח. כשטעם המלך נאנח וסיפר עד כמה הוא מצטער שהשליך את הצעירה בבנותיו מביתו. משהכיר את בתו השיבה לביתו.	דניאל, סביחה	24071