עוזרי, אברהם

שם הסיפור

תמצית

רושם

מספר אסע"י

אבן גרמת לכך שכולם מפחדים מפני בעלה

בכסף רב קנה נוצרי טבעת מערבי. בטבעת אבן הגורמת לכך שכולם מפחדים מבעלה.

יזון, הדה

2215

הודי מלמד יהודי להתיך מעפר זהב

הודי מלמד יהודי כיצד להתיך זהב מעפר בעזרת צמח מסוים. אשת היהודי שולחת את בנה להיוודע מנין עושרו של האב. הילד רואה ומפתה את האב לקחת את הצמח בבת אחת (הצמח הוא יחידי במינו). אחרי עקירת הצמח כולו אין מוצאים אותו יותר כאשר הם שוב זקוקים לכסף.

יזון, הדה

2216

בן המלך ובת הנגר

מלך ונגר גרו בשכנות. בת הנגר התייפתה על הגג ובן המלך אהבה. שאל כמה קישוטים לה, והשיבה: אם תוכל לספור את הכוכבים. ביקש נשיקה והשיבה שאפילו באלפיים זהובים לא יקבל. התחפש לירקן, מכר לה שום ביוקר ונשק לה. בת הנגר התחפשה למבקשת נדבות והיתה רועה צאן המלך. שמה רעל בכוסו של בן המלך וזה התעלף. התחפשה לרופא וריפאה אותו על ידי ששמה צנון בישבנו. שוב ביקש נשיקה וענתה שאפילו בצנון לא. בן המלך אמר שישא אותה לאישה, יהרגה וישתה את דמה. לאחר הנישואין חפש בן המלך אמתלות להרגה: דרש ארוחה לא משעורה, לא מחיטה ולא מדורה, ושלא ירא העשן יוצא מהבית. בשלה בת הנגר על נרות גדולים דלעת ושמן בדבש. החליט להרגה בלילה. בת הנגר קנתה תמרים וערכה אותם בדמות אישה ובפנים שמה יין. בן המלך הכה בדמות, שתה את דם היין ואכל את בשר התמרים עד שהשתכר. בת הנגר עוררה אותו והוא התחרט על מעשיו ונשבע לחדול מנסיונותיו להרגה.

עוזרי, יפת

7291

חינוכו של חמור

איש משכנע טיפש שלא הצליח למצוא קונה עבור חמורו, למסור לו את החמור כדי שיחנך אותו. הוא מבטיח לטיפש שהחמור יקבל ממנו חינוך כזה שבסוף יהיה מסוגל להיות מושל. אחרי זמן מבקר האיש את חמורו, רואה אותו מדפדף בלשונו בספר וחושב שהוא כבר יודע לקרוא (למעשה החמור מחפש את גרגירי החיטה שהוחבאו בין העמודים). מאוחר יותר מבקר הטיפש אצל מושל המחוז, מגיש לו תלתן וטוען שהמושל הוא בן אתונו הלבנה. המושל הנעלב מצווה לכלוא את הטיפש. החכם מגלה את השתלשלות העניינים. משחררים את הטיפש ומענישים את הרמאי.

קרפול, ניבא

8765

מעשה בזקנה מרשעת

זקנה מפתה צעיר לביתה, משכנעת אותו למסור לה את גמליו להשגחתה ומוכרת אותם בהעדרו מן הבית. הצעיר מתלונן לפני השופט והזקנה הושמה בכלא. משם מצליחה לברוח כשמשכנעת את הסוהר שהיא יכולה לשחררו מן הגיבנת שלו. לפני בריחתה היא קושרת את הסוהר בחבלים שהביא לה. תופסים אותה שנית ושמים אותה בארגז כדי להביאה למקום בטוח יותר. בדרך היא בורחת ולוקחת איתה את הגמל שהוביל את הארגז יחד עם הארגז עצמו, כשהיא שולחת את שומרה בטענות שווא. עיוור מדובב ערבי לגלות לו את סכום הכסף שהוא נושא איתו ואת אופן החזקתו, ואחר כך מאשים את הערבי שגנב ממנו את הכסף. מאמינים לעיוור ונותנים לו את כספו של הערבי. השומר, שממנו ברחה הזקנה בזמן, מגלה את המקום בו הסתיר העיוור את הכסף של הערבי ולוקח אותו. אשת השומר מרחיקה את בעלה מביתם כדי לאפשר לה לבלות עם מאהבה. היא טוענת שבשוק משלמים עבור העור של העגל את מחירם של שני עגלים. השומר שוחט את העגל שלו ומביא את עורו לשוק. כאשר שם מסתמך על דברי אשתו במו"מ על המחיר, טוען היהודי שאשת השומר שלחה אותו מהבית כדי לאפשר לה לבגוד בו. השומר חוזר הביתה והורג את המאהב שמכניס לתוך גרונו מרק רותח.

קרפול, ניבא

8766

הסוחר והיפהפייה ליד הבאר

שני בחורים הולכים לבאר כדי לשתות שם מים. פוגשים שם כמה נערות ביניהן אחת היפה מכולן. אחד הבחורים, סוחר אמיד, דורש לשתות את המים רק מהיפהפייה. היא נותנת לו לשתות בנעל שלה. מלווהו סוטר לו כי התנהגותו אינה הולמת את מעמדו. הסוחר מבטיח להתנקם בה על שהשפילה אותו ונתנה לו לשתות מנעלה. בלילה מתגנב לביתה ושוכב איתה. לאחר שנודע לו שהנערה הרתה לו הוא מתחתן איתה.

קרפול, ניבא

8767

סעודת הכבש של היהודי הפאקיר והעבד

עשיר רוצה להיפגש עם בחורה יפה, אשת איש. נגר מכין לו ארגז שבתוכו הוא נכנס וזקנה מביאתהו לבית הזוג. שם אותו מעל האשה על יד מיטתה. בהעדר הבעל פותחת האשה את הארגז והעשיר מתעלס איתה. כשעברו למקום אחר, לוקח הבעל את הארגז על גבו. בדרך מגלה לו יהודי, המרגיש מה בארגז, את בגידת אשתו. הבעל הורג את האשה. אשה מרחיקה את בעלה מהבית כדי לבגוד בו. היא טוענת לפניו שבשוק אפשר למכור עור של עגל במחיר של שני שוורים. יהודי מגלה לו את בגידת אשתו כאשר הבעל הבעל בממשא ומתן על מחיר העור מסתמך על דברי אשתו. הבעל חוזר מייד לביתו ורואה במו עינו את הבגידה. הוא ממית את האשה ואת מאהבה. שלושה אנשים: יהודי, פאקיר ועבד מחליטים מחליטים להכין יחד סעודה. על היהודי להביא את השמן, על הפקיר להביא כסף ועל העבד את שאר הדברים. א. היהודי משליך לכד שמן את טבעתו , בה חרוט שמו. היות ומוצאים את הטבעת כאשר מריקים את הכד, מוסר השופט שלפניו הביאו את הדבר, ושהיהודי שיחד אותו, את השמן ליהודי. ב. הפאקיר מצליח להשיג כבש כשצובע בחינה את אשכיו. הבעלים האמיתי של הכבש אינו יודע על הסימון, לכן מצווה השופט למסןר את הכבש לפאקיר. ג. העבד לוקח מסוחר שק בו שמר את סחורתו: סוכר, ביצים, קפה וכו', כשמרחיק את הסוחר מחנותו בטענה שעל הסוחר לטפל בכאבי שיניים (מדומים) של חברו הפאקיר. שלושת הידידים מחליטים שימסרו את הכבש לאכילה לחולם החלום היפה ביותר. העבד מספר שירד לעולם הבא, הפאקיר היה על הירח, היהודי - אכל את רוב הכבש באמרו שבחלומו הופיע לו משה רבנו ואיים עליו שיהרגו במקל אם לא יאכל את הכבש. כדי למנוע מהיהודי שיאכל גם את שאר הכבש מרחיקים הפאקיר והעבד את כד המים מהבית בו נמצאים השלושה, ביודעם כי בלי נטילת ידיים לא יאכל היהודי. היהודי יוצא כדי להביא מים ושני חבריו נוכלים אחריו את הדלת. היהודי דופק במקל על הדלת הנעולה וטוען שמשה רבנו חזר כדי להרוג את חבריו. השניים בורחים והיהודי גומר את הכבש.

קרפול, ניבא

8768

המפקח על השוק ושלושת בניו

בזמן מחלתו, שולח מפקח בשוק את שני בניו הלבנים בזה אחר זה, ואחר כך את בנו השחור, הצעיר, לשוק כדי למלא את מקומו. שני הלבנים מסתכלים בשוק רק על מעשים הנראים להם יוצאי דופן ואינם מבצעים שום דבר. השחור סוחט מהסוחרים כסף וסחורה. האב מכריז לפני האם שהבנים הלבנים אינם בניו האמיתיים ורק השחור הוא שלו.

קרפול, ניבא

8778

העיוור כפוי הטובה

עיוור מבקש מזוג שפוגש בדרך, להרכיב אותו על חמורם עד העירייה של צנעא. למרות התנגדות אשתו ממלא הבעל את הבקשה. בהגיעם לעירייה טוען העיוור שהאשה והחמור שייכים לו. השופט מצווה לכלוא כל אחד מהצדדים בחדר לחוד ולהאזין לדבריהם. כל אחד מהכלואים מהרהר בקול וכך נודעת לשופט האמת. הוא מחזיר לאיש את אשתו ואת חמורו ומצווה על העיוור לשלם את הוצאות המשפט.

קרפול, ניבא

8781