חזרה לדף הראשי של פרויקט אסע"י
תמציות סיפורי המספר
|
נהרי, חיים |
|
שם הסיפור |
תמצית |
רושם |
מספר אסע"י |
|
זועיט ומועיט |
שני חברים מכפרים שונים נפגשו בשוק והחליטו להתחלף בסחורתם. האחד רימה את חברו: נתן עפר לבן במקום קמח, והשני גללי עיזים במקום צימוקים. לפי ההסכם האחד נשאר חייב לשני עוד סחורה. זועיט חזר לביתו וחיכה בפחד לחברו שיבוא לדרוש את חובו. פקד על אשתו להודיע שבעלה מת. השכנים האמינו ומחלו לו. רק חברו לא האמין ונשאר עם "המת" במערה בה קברוהו. גנבים שנכנסו למערה כדי לחלק את שללם נבהלו מהשניים שהתווכחו על חובותיהם וברחו. את האוצר שהשאירו הגנבים חילקו ביניהם שני החברים. |
גמליאלי, נסים בנימין | |
|
טאיר אלסעד (עוף האושר) |
חוטב עצים עני צד עוף אשר הביצים שהטיל היו יקרות מאוד והוא התעשר ממכירתן. ברוב עושרו בנה חדרים רבים והעסיק פקיה מיוחד לשני ילדיו. החוטב עלה לחאג' והפקיד את הפקיה על ילדיו וביתו. הפקיה שיכנע את האשה לחיות איתו כבעל ואשה ואף ציווה לשחוט את העוף (עוף העושר) כדי שאכילת בשרו תרפאו מחוליו (המדומה). המשרתת ששחטה את העוף נתנה לילדים לאכול את הראש והלב וברחה איתם מן הבית. זה שאכל את הראש נעשה למלכה של עיר שהראשון שנכנס אליה בבוקר שלאחר מות המלך יורש את כסאו. הבן שאכל את הלב נקלע לפונדק עני, מצא בו שבע נערות ערומות, בנותיו של הפונדקאי. מאז שאכל את הלב מצא לידו, בכל בוקר, שקיק של זהב. הפונדקאי נהג לקחת את השקיק ללא ידיעת בעליו. הפונדקאי התעשר, השיא את בנותיו ואת הצעירה שבהן נתן לצעיר בעל המזל והלב. בעל הלב התעשר ממסחר, מכר בזול, עורר עליו את חמת הסוחרים האחרים ונקרא למשפט לפני המלך, אחיו. הם מתוודעים והוא נעשה משנה למלך. כעבור שנים, כשחזר האב מן החאג', הוא תבע לדין את אשתו הבוגדת ואת הפקיה. השופטים התקשו לפסוק עד שהמשפט הגיע למלך הבן. המלך דן את האשה והפקיה למוות ואת האב לקח לארמון. |
גמליאלי, נסים בנימין |