תמציות סיפורי המספר

דיין, ימנה

שם הסיפור	תמצית	רושם	מספר אסע"י
אלהפמה - אשתו היפה של המלך	סוסה ואתון המליטו. בעל האתון הרגיל את העיר לינוק מן הסוסה ואת הסייח מן האתון. בעל הסוסה תובע את בעל האתון לפני המלך. המלך פוסק שמי שילך אחר הסוסה שלה הוא. העיר הלך אחריה כי רגיל לינוק ממנה. יצא בעל הסוסה בוכה מן המשפט. בעצת "אלפהמה אשת המלך מכה בעל הסוסה דג ומסביר למלך כי הדג אכל לו פרדס של מלפפונים. המלך תמה כיצד זה אפשרי והאיש עונה בשאלה: כיצד אפשרי שסוסה תמליט עיר? המלך משנה את גזר דינו. בערב מודיע המלך לאשתו כי הוא מגרשה על שהתערבה במשפטו ותוכל לקחת את היקר לה ביותר בארמון. היא מסממת את בעלה מעבירה אותו בארון אל בית הוריה. כשמתעורר מסבירה כי הוא היקר לה ביותר. מתפייסים.	בר-יצחק, חיה	16437
בת החכם הפקחית	מלך רצה להינשא לבתו הפקחית של חכם. שלח לה בידי עבדיו כדי דבש, שמן וגלילי בד. הבת לא פתחה להם מייד את הדלת אלא הסבירה בשפה אניגמטית כי היא לבד בבית. כשפתחה התברר לה שגנבו ממתנות המלך. השביעה אותם להודיע למלך בדיוק את דבריה: היא משביעה את המלך בנשמת הסבים (אבותיו) כי לים חסרים 2 (שמן), מן השמים חסרים אמתיים (יריעות בד) ומן הקריים חסר זוג (כבשים). המלך מבין את דבריה אינו מעניש את העבדים אך מחייבם להחזיר את הגניבה.	בר-יצחק, חיה	16438
בת המלך והיונים	בתו היחידה של מלך התאהב בזוג יונים ונתנה להם מתכשיטיה. כשהפסיקו לבוא חלתה מאהבה להן. על ערב באה משפחה אחרת מבני-העיר לספר לה סיפורים להעביר את הלילה. לבסוף נשארו רק האם ובתה העניות. בבוקר הלכו לכבס בגדיהן לקראת ההליכה לארמון וראו פרדה הבאה למים, נהפכה לאשה השוטפת כלי. בת הענייה עקבה אחריה, ראתה אותה נכנסת לבית וקוראת לרוח ולגשם לטאטא ולשטוף את הבית, קרואת לעצים לבכות. הגיעו 2 יונים שהפכו לצעירים ימם וחמם , אכלו, נהפכו שוב ליונים והפרדה חזרה לנהרהבת ואמה מספרות בלילה את סיפורן לבת-המלך. היא מתחלפת בבגדיה עם בת-העניה ועוקבת אחרי הפרדה, מגיעה לבית 2 היונים שכושפו על-ידי הפרדה-השדה ומבלה את הלילה עם ימם. חמם מקנא ובלילה הבא שולח את אחיו לחתונת בן-דודו. ימם מגלה כי אחיו בגד בו ומבקש מן השדה שתנענעו וכך מותז ראשו מעליו. בת-המלך מסרבת לחמם והוא הולך לאותה שדה גם כן מת. בת-המלך מחפשת את ימם, רואה את ראשו הכרות ומבקשת מן השדה שגם ראשה ייכרת וכך היה.	בר-יצחק, חיה	16439
אבן הסבלנות וחרב הבגידה	אחד מצא את צמידיה של בת-עשיר והיה מוכן להחזירם, אם אביה יבנה מסגד על ידי בית הקברות. כך היה. הבת באה לשם ללמוד אצלו לקרוא. ראתה אותו אוכל בשר-אדם וברחה. מצא אותה סוחר ונשאה לאשה. הקאניבל שרף את כל בגדיו. מגורשת, לנה בחנותו של חייו והקאניבל הרג אותם, היא הואשמה ברצח וגורשה למרתף. השולטן יוצא למסע ומבטיח מתנות לכל נשות החצר. הבת מבקשת את אבן הסבלנות וחרב הבגידה. בעצת מי שמכר לו, מתחבא השולטן בחדרה, שומע את סיפורה ומונע מן החרב להרגה, לאחר שהאבן מתפוצצת מסבל. הקאניבל מחזיר את ילדיה חיים ובריאים כתודה על שלא גילת את כלימתו (אכילת בשר-אדם) ברבים.	בר-יצחק, חיה	17536
חוטב העצים ובתו	חוטב עצים הפקיד את בתו הצעירה להשקות את עץ הבושם. בן-מלך רואה אותה ולועג לה, לועגת לו בחזרה. קונה ממנו דג תמורת נשיקה. חולה - מחופשת לרופאה משקה אותו שתן וצואה והוא מחלים. נושא אותה לאשה אך משאיר אותה בחדר מבודד. יוצא למדע לסור, עוקבת אחריו, בונה אוהל ירוק מול אוהלו הצהוב, מוכנה לבלות אתו אם ימכור קודם לבן. משאיר לה חרבו. יולדת בן וקוראת לו סור (צור) . במסע הבא בונה אוהל אדום מול הכחול שלו, מחייבת אותו לקלות פולים ולמכרם והוא משאיר לה חניתו. קוראת לבן שנולד דור. בשלישית מקבלת ממנו מסרק וקוראת לבת שנולדה רומא, על שם המקום בו נפגשו. כשעושה הכנות לחתונה, שולחת את ילדיה להרוס ולהשחית הכל. עד שהאמת מתגלה והוא מחזיר אותה אליו.	בר-יצחק, חיה	17537
אלמנה עם שני ילדים	אלמנה ולה 7 בנות משכנעת את בת השכן שתשפיע על אביה להתחתן איתה. למרות אזהרות האב שהאלמנה תתנכל לה, הבת מתעקשת והוא מתחתן עם השכנה. המלך מזמין את כולם לחתונת בנו. האם החורגת משאירה את הבת בבית למיין גרעינים. הבת מפצחת אחד מ- 2 האגוזים שברשותה. יוצא שד וממלא משאלותיה: למיין את הגרעינים, להלבישה ולהעבירה לאולם המשתה. בסוף המשתה עוזבת, מאבדת קבקב. שלוחי המלך מאתרים אותה, לוקחים אותה לארמון והיא נישאת לבן המלך. היא בהריון. אחותה החורגת באה לבקרה, כולאת אותה בחדר האריות שבארמון וזו מפילה מפחד. עוטפת את הוולד בשרוול החלוק שלה. האחות החורגת מתחפשת לאשת בן המלך ודורשת ממנו לשחוט את אחיה החורג ולצלותו. מבעירים את התנורים. בן המלך שומע שיחת האח ואחותו. פורץ את הדלת הנעולה, משחרר את אשתו ואחיה. וזורק לתנור את האחות הצבועה. אשת בן המלך שולחת לאמה החורגת ככרות לחם ואת בשרה הצלוי של בתה. האישה שמחה ואוכלת מן הבשר והלחם עד שמגלה כי זו בתה. קוראת לכל מי שטעם מן הבשר להזיל דמעה יחד איתה.	בר-יצחק, חיה	22600