מלך רצה להינשא לבתו הפקחית של חכם. שלח לה בידי עבדיו כדי דבש, שמן וגלילי בד. הבת לא פתחה להם מייד את הדלת אלא הסבירה בשפה אניגמטית כי היא לבד בבית. כשפתחה התברר לה שגנבו ממתנות המלך. השביעה אותם להודיע למלך בדיוק את דבריה: היא משביעה את המלך בנשמת הסבים (אבותיו) כי לים חסרים 2 (שמן), מן השמים חסרים אמתיים (יריעות בד) ומן הקריים חסר זוג (כבשים). המלך מבין את דבריה אינו מעניש את העבדים אך מחייבם להחזיר את הגניבה.