תמציות סיפורי המספר

גמליאלי, נסים בנימין

שם הסיפור	תמצית	רושם	מספר אסע"י
אלג'ברת	תושבי עדן מאמינים שהכושים הנקראים אצלם "אלג'ברת" הם אוכלי בשר ושותי דם אדם ושהם זקוקים מפעם לפעם לגולגלתו של יהודי לצרכי כשפים. מספרים שפעם גנבו יהודי עם מיטתו, שישן ברחוב על מנת להשתמש בו לכישופיהם. אולם הם החזירוהו כאשר גילו למראשותיו בקבוק ערק. לפי אמונת הכושים, נכנס הערק לדם השותה ופוסל אותו בזה לשימוש בכשפים.	גמליאלי, נסים בנימין	7499
החתול היהודי והחתול המוסלמי בחגים (ערפה ועצרת)	חתול מוסלמי וחתול יהודי נפגשים. לחתול המוסלמי חתיכת בשר בפיו. החתול היהודי שואל את החתול המוסלמי לכבוד איזה חג יש לו בשר. באמרו את שם החג, הוא "ערפה", מוכרח החתול המוסלמי לפתוח את פיו ולהפיל את הבשר. החתול היהודי אוחז בבשר. כשהחתול המוסלמי מנסה את אותה עורמה אצל חברו היהודי, ממלמל היהודי בין שיניו "עצו-רו-רו (עצרת), מבלי להניח את שללו.	גמליאלי, נסים בנימין	7500
רצח היהודים באצ'לע	שליחיו של האמיר מאצ'לע רצחו יהודי עשיר שהיה בדרכו מאלג'לילה לאצ'לע ושדדו את הממון שהיה על חמורו. את יתר הונו החרים האמיר.	גמליאלי, נסים בנימין	7502
הבן הפיקח והפקיה המנאף	איש שקינא לאשתו, לא שלח את בנו ללמוד מחשש שהמלמד יתאהב באם הילד, כי אם הוא, הילד, כל כך יפה וודאי אמו יפה יותר. לבסוף השתכנע ושלחו. הפקיה (המלמד) ראה את יפי הבן וביקש לראות את אמו. שלח לה מגדנות באמצעות הנער. הנער מסר את המגדנות לאשת הפקיה בשם אביוכביכול, ואמר לה שאביו מזמינה לביתו. לפקיה מסר שאמו קבלה את המגדנות ומזמינה אותו אליה. כשבגיע הפקיה לביתה הורה לו הבן ללכת לאורווה כשהגיע אשתו כיוון גם אותה לשם ...	גמליאלי, נסים בנימין	7638
החמור המלומד שעלה לדרגת שופט	זוג חשוך בנים אימץ חמור וביקש ללמדו. שלחוהו לפקיה שקיבל סכומים גדולים ומזון כדי "לפתות" את החמור ללמוד. לאחר זמן מה ביקשו לראות את הישגיו. הפקיה אילף את החמור לדפדף בספר על ידי כך ששם בין דפיו גרגירי חיטה. כשבא אביו לא שם חיטה, החמור חיפש ואביו חשב שהוא קורא. כעבור חודש מכר הפקיה את החמור. לבעליו סיפר שהוא שופט בעיר דמר. כשהלך לשם האב וביקש לדבר עם בנו השופט - החמור - קיבל מכות. חזר שמח כי בנו זכה לכבוד.	גמליאלי, נסים בנימין	7639
עזבונו של כלב	לבו הנאמן של הרועה ליווהו תמיד. פעם התנפל עליהם זאב. הכלב יצא נגדו והציל שב מפיו. הרועה הקדיש את השה לכלב. כעבור שנים היו לשה צאצאים רבים. במות הכלב חפר לו הרועה בור וקרא למוסלמים לספוד לו ולשבת "שבעה". אחד שלא הוזמן לסעודת האבל הלשין על כך לשופט. כשהובא הרועה למשפט סיפר לשופט שעשה הכל בפקודת הכלב שהשאיר בצוואתו ירושה למסגדים וריאלים רבים הוריש לראש השופטים. השופט זיכה את הרועה.	גמליאלי, נסים בנימין	7641
תרנגולת הרש	עני עבד אצל אישה ותמורת ריאל שקיבל כשכר קנה תרנגולת שגלה ויפתה. אחיו העשיר חשק בה. מרוב תאוותו חלה והיה נאלץ לקנות את התרנגולת תמורת 100 ריאל שדרש אחיו. כשהחלים דרש את כספו. הלכו לקאדי. בדרך ניסה ישמעאלי לתפוס את חמורי, שלח את העני שירדוף אחריו. ברדיפתו פגע בו באבן והרגו. הישמעאלי הלך גם הוא לקאדי, בעצת העשיר. בדרכם הוזמנו ללון בכפר, העני נשען על תינוק והרגו. קמה המולה והעני קפץ מהחלון, פגע בזקן והרגו. בנו של הזקן, יחד עם אבי התינוק הישמעאלי והעשיר הובילו את העני לקאדי. העני לא רצה לחכות שהשופט יגיע ופרץ לחדרו. ראהו שותה ערק עם חבריו. השופט הבטיח לזכותו בתנאי שלא יגלה זאת. לבנו של הזקן אמר שיקפוץ עליו ויהרגהו או שישלם קנס. לאבי התינוק אמר שישען עליו או שישלם קנס. בישמעאלי נזף עד שהריצו והטיל עליו קנס. לעשיר אמר שעליו לשלם פי כמה, כי העני הציל את חייו. את כל הקנסות ששולמו מסר לעני וביקש ממנו בתמורה בקבוק מדי בואו לביקור.	גמליאלי, נסים בנימין	7642
מעשה בשלושה אנשים ובעל הגמל	שלושה אנשים מתארים לבדווי כמה סימנים של גמל שאבד לו. לפיכך חושב הבדווי שהשלושה העלימו את הגמל, ומאשימם בפני השייך. הנאשמים טוענים שמעולם לא ראו את הגמל וסימניו נודעו להם על ידי העקבות: תבניות רגליו היו עמוקות - מכאן שנשא משא כבד, כנראה ברזל. הוא אכל את הצמחים בדרך רק מצד אחד - סימן שהוא עיוור בעין אחת. עקבות השתן בדרך היו קו ישר ולא מקוטע - כי זנבו הקצוץ לא מנע מהשתן לזרום ישר. בזמן הארוחה שהשייך מגיש להם כדי לגלות את האמת על גורל הגמל, טוענים השלושה שהבשר שמגישים להם הוא בשר כלב, שללחם יש ריח של בית קברות ושהשייך הוא ממזר. מתברר שהכבש ינק מכלבת הרועה, הלחם הוכן מחיטה שגדלה בשדה שהיה פעם בית קברות, אם השייך הכריחה צורף יהודי לשכת אתה במקום בעלה שהיה עקר. השייך נותן לשלושה כסף רב, אך מצווה עליהם לעזוב מייד את קרבתו כי הם עלולים לפגוע בו בחוכמתם יותר מאשר עשו זאת עד כה.	גמליאלי, נסים בנימין	10302
האריה והשועל	החיות באות לבקר אצל האריה החולה. השור מתבקש להריח את פיו של האריה. כאשר מודיע כי הוא מסריח, נטרף. החמור למוד הנסיון משבח את הריח ונטרף כי הוא חנפן. השועל טוען שיש לו נזלת.	גמליאלי, נסים בנימין	11324
כאשר עשה כן יעשה	מלך אוסר את יועצו הנאמן, כיוון שיעץ לו להטיל מס כבד על האיכרים, וכתוצאה מכך הפסיקו האיכרים לעבד את אדמתם והעזובה רבה. באחד הימים מוצא המלך בבית גנזיו תוכנית מפורטת של ארמון מפואר. הוא מבטיח שכר גדול למי שיבנה לו ארמון כזה תוך שישה חודשים, אך היה ולא יסיימו, אחת דינו - מוות. בנאי יהודי מבצע את המלאכה ובתמורה מבקש מהמלך להשיב את יועצו לתפקידו. נגר ערבי, שהתקנא ביהודי, נוטל על עצמו להשלים את עבודת הנגרות ומצליח לסיימה במועד שנקבע, בזכות עצותיו של היהודי. בתמורה מבקש הערבי מהמלך להשליך את היהודי לים. היועץ, אסיר התודה, מזהיר את היהודי וגורם לכך שיטילוהו בקרבת האי עליו נמצא נווה הקיץ של המלך. הוא מצילו, מסתירו בעליית הגג ומספק לו את כל מחסורו כולל חכה כדי שלא יבזבז זמנו לבטלה. בשלושה מקרים פונה המלך אל נווה הקיץ שלו ובכל פעם נופל לו דבר מה לים: המסבחה (מחרוזת התפילה), הטבעת והאצדעה, והוא שב בכעס לעירו. היהודי דג את הדגים שבלעו את החפצים ומוצאם. בעזרת היועץ מגיע לחוף, רץ בבגדים רטובים אל הארמון ומציג עצמו כשליחו של מלך רם. הוא מוסר למלך נרתיק מעור לויתן ובו שלושת החפצים היקרים ומכתב. במכתב נאמר שהוא שליחו של שר הים והחפצים ניתנים למלך במתנה כאות תודה על ששלח את הבנאי שבנה עבורו בים ארמון זהה לזה של המלך. כן התבקש המלך לשלוח את הנגר שישלים את המלאכה. בפקודת המלך מושלך הנגר לים ומת.	גמליאלי, נסים בנימין	11325
למנצח יא עבארייה	שלושה גנבים באו לשדוד בית יהודי. לבקשת היהודי הותר לו להתפלל. בזמרתו סיפר בעברית את שמתרחש. שכניו היהודים ששמעוהו חשו לעזרתו. הגנבים נמלטו והוא ניצל.	גמליאלי, נסים בנימין	11326
עמי עשה עצמך אילם	חוטב עצים יהודי עבר בשוק כשעצים על גבו וביקש שיפנו לו דרך. כשראה שאין שומעים לו נדחף ועבר וכך שרט מוסלמי אחד. ההמון הרוגש הובילו אל השופט. בדרך יעץ לו יהודי, בעברית, שיעמיד פני אילם. עשה כך והשופט זיכהו מכיוון שאינו יכול להזהיר את העומדים בדרכו. כעסו העדים וסיפרו ששמעוהו צועק "פנו דרך". הבין השופט את העניין וזיכה את היהודי בשנית.	גמליאלי, נסים בנימין	11327
הראש לראש המשפחה	אשה צעירה רבה עם בעלה, עזבה את ביתו ושבה לבית אביה. כעבור ימים הגיע הבעל לפייסה, אך אביה של האשה סירב ללהיענות להפצרותיו של חתנו. הוא העדיף לדחות את שובה. הבת רצתה כבר להתפייס והיא רמזה על כך לאביה, כאשר חילקה בשעת הארוחה את התרנגולת ונתנה חלק מיוחד (בליווי שיר בשפת הרמזים) לכל אחד מבני המשפחה.	גמליאלי, נסים בנימין	11328