העתק האגרת שכתב הקדוש ר' ישראל בעל שם טוב זלה"ה לארץ הקדושה

בר״ה [בראש השנה] שנת תק״ז עשיתי השבעת עליית הנשמה כידוע לך, וראיתי דברים נפלאים במראה מה שלא ראיתי עד הנה מיום עמדי על דעתי. ואשר ראיתי ולמדתי בהעלותי לשם בלתי אפשרי לספר אפילו פא"פ [פנים אל פנים] .אך בחזירתי לג״ע [לגן עדן] התחתון וראיתי כמה נשמות החיים והמתים הידועים לי ושאינם ידועים לי בלי שיעור ומספר ברצוֹא ושוֹב לעלות מעולם לעולם דרך העמוד הידוע ליודעי חן [חוכמת נסתר] בשמחה רבה וגדולה אשר ילאה הפה לספר וכבד האוזן הגשמי משמוע. וגם רשעים רבים חזרו בתשובה ונמחל להם עונותיהם באשר שהיה עת רצון גדול שגם בעיני יפָּלא מאוד שכמה וכמה נתקבלו בתשובה שגם אתה ידעת אותם. והיה ביניהם ג״כ [גם כן] שמחה רבה מאד ועלו ג״כ [גם כן] בעליות הנ״ל [הנזכרות לעיל], וכולם כאחד בקשו ממני והפצירו בי עד בוש באמרם: "לרום מעלה כבוד תורתך חננך ה׳ בבינה יתירה להשיג ולדעת מענינים האלה. עמנו העלה להיות לנו לעזר ולסעד." ומחמת השמחה הגדולה שראיתי ביניהם אמרתי לעלות עמהם ובקשתי ממורי ורבי שלי שילך עמי כי סכנה גדולה לילך ולעלות לעולמות העליונים, כי מיום היותי על עמדי לא עליתי בעליות גדולות כמוהו. ועליתי מדריגה אחר מדריגה עד שנכנסתי להיכל משיח ששם לומד משיח תורה עם כל התנאים והצדיקים וגם עם שבעה רועים. ושם ראיתי שמחה גדולה עד מאד, ואיני יודע לשמחה מה זו עושה, והייתי סובר שהשמחה הזו היא ח״ו [חס ושלום] על פטירתי מעה״ז [מעולם הזה]. והודיעו לי אח״כ [אחר כך] שאיני נפטר עדיין כי הנאה להם למעלה כשאני מייחד יחודים למטה ע״י [על ידי] תורתיהם הקדושה, אבל מהות השמחה איני יודע עד היום הזה. ושאלתי את פני משיח אימת אתי מר [מתי יגיע אדוני] והשיב: "בזאת תדע בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם, ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך ואז יִכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה." ותמהתי ע״ז [על זה] והיה לי צער גדול באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות, אך ממה שלמדתי בהיותי שם שלשה דברי סגולות ושלשה שמות הקדושים והם בנקל ללמוד ולפרש. ונתקרר דעתי וחשבת' [וחשבתי] אפשר שעי"ז [שעל ידי זה] יוכלו גם אנשי גילי לבא למדריגה ובחינה כמוהו, דהיינו בהיותם יכולים לעלות וילמדו וישיגו כמו אני. ולא נתנה רשות כל ימי חיי לגלות זאת. ובקשתי עבורך ללמד אותך ולא הורשיתי כלל, ומושבע ועומד אני על זה. אך זאת אני מודיעך, והשם יהיה בעזרך לנֹכח ה׳ דרכך ואל יליזו בעת תפילתך ולימודך, וכל דיבור ומוצא שפתיך תכוין ליחוד כי בכל אות ואות יש עולמות ונשמות ואלהות ועולים ומתקשרים ומתייחדים זה עם זה, ואח״כ [ואחר כך] מתקשרים ומתייחדים האותיות ונעשה תיבה, ומתייחדים יחוד אמיתי באלהות. ותכלול נשמתך עמהם בכל בחינה ובחינה מהנ״ל [מהנזכר לעיל] ומתייחדים כל העלמות כאחד ועולים, ונעשה שמחה ותענוג גדול לאין שיעור, בהבינך בשמחת חתן וכלה בקטנות וגשמיות, וכ״ש [וכל שכן] במעלה העליונה הזאת ובודאי ה׳ יהיה בעזרך, ובכל אשר תפנה תצליח ותשכיל. תן לחכם ויחכם עוד:

אגרת הבעש"ט	שם הסיפור
עדת צדיקים, מיכאל לוי פרומקין, למברג תרכ"ד.	שם הספר
עמודים 59-58 [pdf 58-59]	מיקום בספר הסרוק
העתק האגרת שכתב הקדוש ר' ישראל בעל שם טוב זלה"ה לארץ הקדושה בר״ה [בראש השנה] שנת תק״ז עשיתי השבעת עליית הנשמה כידוע לך, וראיתי דברים נפלאים במראה מה שלא ראיתי עד הנה מיום עמדי על דעתי. ואשר ראיתי ולמדתי בהעלותי לשם בלתי אפשרי לספר אפילו פא"פ [פנים אל פנים] .אך בחזירתי לג״ע [לגן עדן] התחתון וראיתי כמה נשמות החיים והמתים הידועים לי ושאינם ידועים לי בלי שיעור ומספר ברצוֹא ושוֹב לעלות מעולם לעולם דרך העמוד הידוע ליודעי חן [חוכמת נסתר] בשמחה רבה וגדולה אשר ילאה הפה לספר וכבד האוזן הגשמי משמוע. וגם רשעים רבים חזרו בתשובה ונמחל להם עונותיהם באשר שהיה עת רצון גדול שגם בעיני יפָּלא מאוד שכמה וכמה נתקבלו בתשובה שגם אתה ידעת אותם. והיה ביניהם ג״כ [גם כן] שמחה רבה מאד ועלו ג״כ [גם כן] בעליות הנ״ל [הנזכרות לעיל], וכולם כאחד בקשו ממני והפצירו בי עד בוש באמרם: "לרום מעלה כבוד תורתך חננך ה׳ בבינה יתירה להשיג ולדעת מענינים האלה. עמנו העלה להיות לנו לעזר ולסעד." ומחמת השמחה הגדולה שראיתי ביניהם אמרתי לעלות עמהם ובקשתי ממורי ורבי שלי שילך עמי כי סכנה גדולה לילך ולעלות לעולמות העליונים, כי מיום היותי על עמדי לא עליתי בעליות גדולות כמוהו. ועליתי מדריגה אחר מדריגה עד שנכנסתי להיכל משיח ששם לומד משיח תורה עם כל התנאים והצדיקים וגם עם שבעה רועים. ושם ראיתי שמחה גדולה עד מאד, ואיני יודע לשמחה מה זו עושה, והייתי סובר שהשמחה הזו היא ח״ו [חס ושלום] על פטירתי מעה״ז [מעולם הזה]. והודיעו לי אח״כ [אחר כך] שאיני נפטר עדיין כי הנאה להם למעלה כשאני מייחד יחודים למטה ע״י [על ידי] תורתיהם הקדושה, אבל מהות השמחה איני יודע עד היום הזה. ושאלתי את פני משיח אימת אתי מר [מתי יגיע אדוני] והשיב: "בזאת תדע בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם, ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך ואז יִכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה." ותמהתי ע״ז [על זה] והיה לי צער גדול באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות, אך ממה שלמדתי בהיותי שם שלשה דברי סגולות ושלשה שמות הקדושים והם בנקל ללמוד ולפרש. ונתקרר דעתי וחשבת' [וחשבתי] אפשר שעי"ז [שעל ידי זה] יוכלו גם אנשי גילי לבא למדריגה ובחינה כמוהו, דהיינו בהיותם יכולים לעלות וילמדו וישיגו כמו אני. ולא נתנה רשות כל ימי חיי לגלות זאת. ובקשתי עבורך ללמד אותך ולא הורשיתי כלל, ומושבע ועומד אני על זה. אך זאת אני מודיעך, והשם יהיה בעזרך לנֹכח ה׳ דרכך ואל יליזו בעת תפילתך ולימודך, וכל דיבור ומוצא שפתיך תכוין ליחוד כי בכל אות ואות יש עולמות ונשמות ואלהות ועולים ומתקשרים ומתייחדים זה עם זה, ואח״כ [ואחר כך] מתקשרים ומתייחדים האותיות ונעשה תיבה, ומתייחדים יחוד אמיתי באלהות. ותכלול נשמתך עמהם בכל בחינה ובחינה מהנ״ל [מהנזכר לעיל] ומתייחדים כל העלמות כאחד ועולים, ונעשה שמחה ותענוג גדול לאין שיעור, בהבינך בשמחת חתן וכלה בקטנות וגשמיות, וכ״ש [וכל שכן] במעלה העליונה הזאת ובודאי ה׳ יהיה בעזרך, ובכל אשר תפנה תצליח ותשכיל. תן לחכם ויחכם עוד:	טקסט
	הערות שוליים
למקור הסרוק	מקור סרוק
סייעה בתמלול הטקסט: צילה אשחר	הערות