עדת צדיקים, מיכאל לוי פרומקין, למברג תרכ"ד.

עמודים 57-53 [pdf 53-57]

מעשה הנורא מאדונינו האלקי רשכב״ה [רבן של כל בני הגולה] הרב הגדול ממעזריטש [1] איך המשיך אליו הדאקטער גורדע [2] עד שנעשה צדיק גדול זכותם יגן עלינו אמן:

איש אחד משועי ואציליו וילנא הבירא עבר דרך ממעזריטש לעסקו, וכאשר שמע מכל העם מפליאים לו מאד גדולת הרב המגיד נתיישב בדעתו לילך ולתהות על קנקנו ועל כי היה האיש ההוא מופלג גדול בלימוד וירא שמים. אך לא נטה אחרי החסידים, וע״כ [ועל כן] רצה לשמוע מהרה״מ [הרב המגיד] דברי תורה, ושישאל אותו כל פליאותיו ואז ידע לבחון האמת עם מי. ויהי כאשר נכנס האיש להרב המגיד וקבל שלום ממנו אמר לו הרב: "תדע בני כי לא הרפואות שהדאקטורים נותנים מרפאים את החולה, כ״א [כי אם] הדאקטורים בעצמם מרפאים, כי לכל דאקטער יש מזל אחר והמה מלאכים הממונים על הרפואה, שהולך מלאך אחד עם כל דאקטער והמה מרפאים את האדם. והרפואות המה רק למראות העין ועם הדאקטער האחד גדול מכל הדאקטערים הולך עמו המלאך רפאל בעצמו לרפאות את החולה." ויותר לא דיבר הרה״מ[הרב המגיד] עם האיש מאומה. ויתפלא האיש מאוד על דבריו באומרו: "הלא אנכי אינני דאקטער ולא בן דאקטער ומה הגיד לי." והיו הדברים בעיניו כמתעתע, ולא ידע מה לדין בהם. וישקול עוד הפעם הדברים בפלס שכלו, אולי היא ממש,ל משלים אבל לא היה יכול לכנוס לעומק הענין וע״כ [ועל כן] נשאר בדעתו כי אין בו ממש. ופנה שכמו והלך מהרה״מ [מהרב המגיד] ונסע לעסקיו. ויתמהמה בדרך כמו ג' חדשים ואחרי כן נסע לביתו. ויהי בבואו לביתו נפל האיש למשכב, חלה מאוד. ודרשו ברופאים ולא הועילו. ויהי האיש הולך וחסר יום יום. ויען כי היה האיש משועי העיר ומראשיה דאגו אחריו כל אנשי העיר מאד. והנה כולם איש איש אשר ידעו מדאקטער אחד הביא אותו אליו, אבל כולם לא הועילו לו כלל, והיה הולך וחסר מאד עד כי נכבד עליו חוליו וניטל ממנו כח הדיבור וראו שהוא גווע ממש וגעו כל העיר בבכיה ונעשה רעש גדול בעיני כל אנשי העיר. ואצל האיש ההוא נאספו כל אנשי העיר להיות בעת יציאת נשמתו ומחמת כי הבית לא הכילה את כל האנשים ע״כ [על כן] עמדו המון רב לפני ביתו בהרחוב :

ויהי כעמדם נשמע רעש כי מלך פרייסאן בא לכאן. ויתמהו כל האנשים הנצבים פה כי המלך בא, נשאר בדעתם שילכו אליו ולהתחנן לפניו שיתיר להם שיקראו את הדאקטער שלו להחולה אולי יועיל לו. כידוע כי עם כל מלך נוסע דאקטר. ויתאספו כל העם אל האכסניא של המלך ובקשו את שרי המלך כי יאמרו להמלך לאשר איש גדול ויקר מאנשי העיר חולה מאד וע״כ [ועל כן] נתאספו פה כל העם לבקש כי המלך יתן רשיון להדאקטער שלו לבקר את החולה. ויתן להם המלך רשיון ויבקשו את הדאקטער ונתרצה להם, ותיכף נשאו אותו העם על כתפותיהם עד כי הביאוהו אל בית החולה, ואחריו נכנסו כל אנשי העיר עד כי נתמלאה הבית מפה לפה כי לא יכלו להכניס אפי׳ [אפילו] ספסל שיוכל הדאקטער לישב עליו:

ויהי כראות הדאקטער את החולה והנה הוא גוסס וירב מאד עם אנשי העיר, למה קראו אותו לאיש גוסס. "האם אוכל להחיות מתים?" אמר להם הדאקטער ורצה לצאת מן הבית. אבל מחמת מרבית העם אשר היה בבית לא היה יכול ליצא. ודחק עצמו ליצא החוצה. ואנשי העיר לא הניחוהו ויתמהמה כמו עשרה מינוטין [דקות] ויראה הדאקטער בפני החולה כי יש בו שינוי לטוב מעט ואז קרב אליו הדאקטער וימששהו, ויסתכל במחלתו וראה כי יש עוד תקוה. ויגרש הדאקטער את העם החוצה למען לא יבלבלו אותו ויאמר להם: "הנה אנכי רואה כעת כי עוד יש תקוה." וישב על כסא ויכתוב ריצעפט וישלח לבית הרפואות לקבל את הריצעפט, והוא נשאר שם על עמדו עד שיביא את הריצעפט ויראה מה יפעל בו. ויהי בהגיעו אל החולה ויראה כי נעשה בו שינוי גדול לטוב וצריך הוא כעת לריצעפט אחר. ויכתוב ריצעפט אחר וישלח לקחת את הריצעפ' [הריצעפט] השני. אבל אך יצא יצא השליח מאת הבית ויביט הדאקטער אל החולה והנה נשתנה מחלתו מאוד לטוב ונצרך כעת לריצעפט אחר. ויזעק בחזרו גם את זה השליח ויכתוב ריצעפט אחר ויתנו לשליח, וכהגיעו אל החולה ראה כי המחלה הולכת ממנו רגע רגע. ויתפלא וישתומם הדאקטער מאד ע״ז [על זה], ויבוש הדאקטער לצוות להחזיר גם את זה השליח כי יאמרו עליו כי איננו יודע איזה רפואות מועילים. ויבא השליח את המדציען מהאפטייק [בית מרקחת] ויקחם הדאקטער מידו וישפכהו. והדאקטער עומד ומשתאה מתפלא מאוד על החולה כי לא ראה ולא שמע מעולם כאלה. ויתמהמה הדאקטער כשעה רצופה אצלו לראות בזה, אולי זאת מחלה חדשה אשר לא ידע מזה. אך כאשר ישב החולה על המיטה תפש את הדאקטער בידו ויאמר לו: "בבקשה ממך אדוני, התמהמה עוד מעט כי כן אמר לי רבי, כי עם הדאקטער הגדול הולך המלאך רפאל בעצמו וע״כ [ועל כן] יוכלו להיות כי יתרפא בלא סמי רפואות. ואנכי ראיתי כי עתה כן הוא כי ב״ה [ברך השם] נתרפאתי בלא שום סם וע״כ [ועל כן] יהיה נא מטובך להיות עוד מעט פה עד שאהיה בריא. אולם לגמרי כי מרגיש אני בנפשי מעת הכנסך בביתי עתה אשר בכל רגע אני שואף חיים חדשים ממש."

וכשמוע הדאקטער ממנו את כל דבריו ויתפלא מאוד ע״ז [על זה] וישקול הדברים בפלס שכלו כי היה חכם גדול מאוד, וישאל את החולה: "מי הוא רבך אשר הגיד כזאת?" ויספר לו האיש האמת: "אנכי נסעתי דרך עיר אחת מפולין, ושמה מכבר, כי גר שם רב אחד גדול וקדוש. אולם אני לא נתתי אוזן להשמוע׳ [להשמועה] והלכתי בעצמי לתהות על קנקנו ותיכף כאשר נכנסתי מאמר הזה. ולא הבנתי ויהי בעיני כמתעתע. ועתה כאשר ראיתי אמר לי אותך נזכרתי על דבריו כי כן קרה לי וע"כ [ועל כן] נראה כי דבר אלקים אמת בפיו מראש ועד סוף." ויען לו הדאקטער: "רואה אני כדבריך חכם גדול היא הרב שיוכל זאת לידע." וירשום על גליון אחד שם העיר ושם הרב ויכתוב ריצעפטין להחולה לא לגרש המחלה כי ראה כי נפסקה מאתו החלאת, אך להחלימו ולהחזיקו נתן לו סמים. ויתן הדאקטער להחולה תודה על אשר הגיד לו זה המאמר ונפטר מאתו לשלום, והחולה הבריא לגמרי בעזרת השם יתברך והיה אח״כ [אחר כך] בריא וחזק יותר כמקדם מחלתו בעזה״י [בעזרת השם יתברך]:

והדאקטער הזה נסע עם המלך לביתו, אך הדברים אשר שמע מהחולה עשו רושם גדול בלבו כי הוא

היה עברי ורק מאשר היה בעשירות גדול והיה רופא המלך לא שמר כלל דת יהודית, מה גם כי היה מחומם מאוד בתאוות המשגל ולא היה נוסע שום נסיעה בלא ידידות רבות כי היה מוליך אתו נשים אהובות לו וע״כ [ועל כן] כאשר עשו הדברים הנ״ל [הנזכרים לעיל] רושם חזק בלבו, נגמר בדעתו לנסוע למקום הרב המגיד. אך לא היה יכול לעזוב את המלך לבדו בלא דאקטער וע״כ [ועל כן] תיכף כאשר בא לביתו נתן תודה לאדונו ויאמר לו כי הוא חולה ואינו יכול לעבוד עוד. ויקבל מכתב חפשי ויכין א״ע [את עצמו] לדרכו ויסע בצבים ובכרכרות הרבה ואת האהובות לקח אתו:

ויהי כאשר אחז את דרכו לשלום ויחשוב דרכו מה הוא עושה. הנה הוא נוסע לצדיק כזה ומוליך אהובות זונות. אבל מאשר קשה לו להפרד מתאוה הזאת מאוד, שילח אותם אחת אחת מעל פניו, וכאשר היה קרוב למעזריטש נשאר גלמוד. אך קודם בֹאו למעזריטש מכר גם את המרכבה עם הסוסים שלו כי יום יום היה נכנס בלבו לפרוש מעט מעט מתאוות, והבא לטהר מסייעין לו. וע׳׳כ [ועל כן] נהפך הרבה בדרך לאיש אחר:

ובבואו למעזריטש וילך להרב המגיד. אמר לו הרב המגיד: "הרבה צפיתי עליך (כי היה חולה גדול) ועתה הנה אנכי ארפא אותך רפואות הנפש ואתה תרפא אותי רפואת הגוף." ונתעכב אצל הרה״מ [הרב המגיד] הרבה עד שנעשה צדיק גדול, כי היה חכם גדול ונשמה קדושה קודם, אך נפל בעמקי הקליפות ע״י [על ידי] התאוות כו׳ והרב המגיד הוציאו מעמקי הקליפות והושיבו ברום המעלות:

ושמעתי מהרב דחאטין כי פעם אחת נכנס הצדיק גארדע (שמו אינו ידוע לי כי בעולם נשמע שמו רק גארדי סתם) להרב המגיד עש״ק [ערב שבת קודש] קודם מנחה. והמגיד אמר 'הודו' שקודם מנחת ע״ש [ערב שבת]. ואמר הצדיק גארדע כי ראה מונח אותו בשני אמות באויר (כי היה שוכב תמיד כחולה). ועמד שם הצדיק הנ״ל [הנזכר לעיל] בעת אמירת 'הודו' מהרה״מ [מהרב המגיד] כדרכו ובהגיע הרה״מ [הרב המגיד] לפסוק "כל אוכל תתעב נפשם" לא היה יכול עוד הצדיק לסבול מחמת גודל עריבו׳ [עריבות], נעימות ומתיקות, וברחו מהחדר אחר שמעו התיבות "כל אוכל תתעב נפשם" ואח״כ [ואחר כך] לא היה יכול שבוע שלימה להכניס לפניו כל מאכל כי קצה נפשי [נפשו] מאד באוכל עד שהיה יגיעה גדולה להה״מ [להרב המגיד] אח״ז [אחר זה], עד שהיה יכול הצדיק גארדי לאכול מעט ואמר הה״מ [הרב המגיד] כי הוא מוצלח שיצא קודם ששמע ממנו "ויגיע[ו] עד שערי מות", כי אם היה שומע תיבות אלו היה גווע ממש. זכותם יעמוד לנו בכל מילי דמיטב [מילים טובות] אמן:

ועתה קורא נעים תן לבך להבין זאת ודע וראה כמה גדלה כח הצדיקים וכח התשובה להקים מעפר דל ומאשפות הרימו לישב עם נדיבים עם נדיבי עמו. השי״ת [השם יתברך] יהיה בעזרינו שנשוב אליו בכל לב ונפש אמן:

ומדי דברי בגדולת רבינו הרב המגיד הגדול אמרתי להעתיק את הסיפור איך שנתקרב להבעש״ט מספר כש״ט [כתר שם טוב] וגם אגרת הבעש״ט הנדפס בספר "תולדות יעקב יוסף" ראיתי ג"כ [גם כן] להעתיקה פה אף שכבר נדפסו כמה פעמים אולם הספרים הנ״ל אינם מצויים לכל וידעתי כי יתענג הקורא בהם אמרתי לא אמנע טוב מהמשתוקקים וזכותם יעמוד לי ולזרעי ועכ״י [ועל כל ישראל], אמן:

[1] רבי דב בֶּער ממזריטש המכונה "המגיד ממזריטש, 1772-1710 היה תלמידו של הבעש"ט ויורשו בהנהגת תנועת החסידות.

[2] רבי אהרן מאוסטרהא שנודע בשעתו כ"דאקטער גארדיא" - היה רופאו האישי של פרידריך הגדול, מלך פרוסיה, ובהשפעת המגיד ר' דב בער ממעזריטש שינה טעמו והפך לבעל תשובה, ולימים נחשב כאחד מדולי תלמידיו. ראו:

https://www.ivelt.com/forum/viewtopic.php?t=25776

למקור הסרוק

סייעה בתמלול הטקסט: צילה אשחר