עדת צדיקים, מיכאל לוי פרומקין, למברג תרכ"ד.

עמודים 50-45 (pdf 45-50)

מעשה נוראה בימי הצדיקים הקדושים ה״ה [הרבנים הקדושים] הרב המגיד מקאזעניץ והרב הקדוש ר׳ יעקב יצחק מלובלין ז״ל זי"ע [זכותו יגן עלינו].

מעשה שהיה איש אחד ממקורביו של המגיד מקאזניץ והיה חסיד גדול ומופלג בתורה ומדי חודש בחדשו היה נוסע להרב הנ״ל. והיה האיש חשוכי בנים, וביקש כמה פעמים את הרב שיתפלל עבורו שיהיה לו בנים, ולא ענה הרב מאומה. אבל אשתו הציקתהו מאד בכל פעם שיפעול מהרב איזה מענה והיה דוחה אותה פעם בפעם עד כי פעם אחת הציקתהו מאוד ובכתה לפניו לבל יסע מקאזניץ עד יענה לו הרב מענה נכונה באומרה כי חיי׳ אינם חיים בהזכירה (=בזוכרה) כי תלך ערירי ואולי יצוה הרב שיגרשו (=שיתגרשו). הקיצור אשתו הבטיחה לו כי כל אשר יצא מפי הרב תקיים מבלי פנות מזה ימין ושמאל. ויסע האיש להרב ויאמר לו כי נלאה נשוא בכיית אשתו וצעקותיה ולכן נשאר בדעתו ליישב פה עד ישמע מפי הרב מענה נכונה:

ופתאום נזרקה דבר מפי הרב: "אם תאבה להפסיד כל ממונך, יהיה לך בנים, אבל תהיה עני ואביון." ויאמר החסיד: "אמלֵיך באשתי." ויסע לביתו ויספר לה: "כן וכן אמר הרב, ועתה הברירה בידך." ותאמר: "יהי מה. מאן דיהב חיי יהב מזוני [מי שנותן חיים, נותן מזונות]. [1] עכ״פ [על כל פנים] רצוני להשאיר שארית אחרי." ויסע האיש עוד הפעם להרב בתשובתו זאת כי אשתו נתרצה בכל זה, רק שיהיה לה בני קיימא. ויען לו: "אם כן הכן והכון עצמך לדרך כי דרך רבה לפניך. ואת כל מעותך תקח על הוצאות, ואנכי אגיד לך מה תעשה." ויסע עוד הפעם לביתו, ויקבץ צרור כספו ויבא להרב:

ויאמר אליו המגיד: "עתה תסע ללובלין ותאמר להרב ר׳ יעקב יצחק כי אנכי שלחתיך אליו כי יגיד לך מה תעשה שתוליד בנים. ולכל אשר ישלחך תלך, ותקיים כל אשר יאמר." ויסע האיש ללובלין ויאמר להרב כי המגיד מקאזעניץ שלחו אליו כי הוא יגיד לו מה יעשה שיוכל להוליד בניס בעזה״י [בעזרת השם יתברך]. ויענה לו הרב: "שב פה עד אשר אגיד לך מה לעשות." וישב שם האיש זמן ארוך, והוא עמד באכסניא כסוחר, ועלו לו הוצאות הרבה. פעם אחת אמר לו הרב ר׳ יעקב יצחק: "הנה רבך המגיד מקאזעניץ יפה הסתכל ויפה רואה ולמה לא הגיד לך בעצמו, ולמה שלחך לכאן. אך למען כבודו הנני להגיד לך מה תעשה. הנה אתה היית בימי ילדותך מאורס עם כלה אחת ואח״כ [ואחר כך] כאשר נתגדלת מאסת בה ועזבת השידוך ועבו״ז [ועבור זה] אין לך בנים. וע״כ [ועל כן] עד שלא תפייס את הכלה לא יהיה לך בנים. וע״כ [ועל כן] כאשר הרחיקה האשה, אשר היתה מועדת לך, נדוד מרחק רב מקום מגורתך, מוכרח אתה ליסע לבקשה, וידעתי כי יעלה לך הוצאה רבה לבקשה עד כי תמצאנה." ולהקל מעליך מסעך נכמרו רחמי עליך. הנני להשיאך עצה הגונה: הנה בערך שני חו[ד]שים יהיה יום השוק הגדול בבאלטע (הנקרא גרין זאנסהיג) ושמה תהיה האשה הנ"ל בודאי. וע"כ [ועל כן] תסע אתה לשם. וכל יומי השוק תחפשה עד כי תמצאנה ולא תסע משם עד כי תמצאנה, כי אנכי מבטיחך בירור כי תמצאנה." וישמע האיש הנ״ל לדברי הרה"ק [הרב הקדוש] מלובלין ויסע לאט לדרכו לבאלטע כי אמר: אולי עוד אמצאנה על הדרך ואוכל לשוב לביתי טרם יום השוק דבאלטע. אבל אחרי כל הקורותיו (חקירותיו?) לא שמע ולא ראה מאומה. ויבא לבאלטע וישכור לו אכסניא עם חדר מיוחד, ולא עשה שום עסק כי האמין בהרב אשר הבטיח לו כי עוד לא יהיה עשיר, מה גם כי במדינה נכרי׳ לא ידע מה לסחור ורק למד והתפלל יום בחדרו ושלשה שעות ביום היה הולך בתוך הרחוב אולי יקרה לו איזה ידיעה מהדבר הצריך לו. וכה עמד שני חדשים רצופים ואח״כ [ואחר כך] התחיל יום השוק. וביום השוק הלך האיש ברחוב העיר מן הבוקר עד הערב וחקר ודרש ולא שמע מאומה. ולולי הבטחת הרה״ק [הרב הקדוש] לו כי בוודאי ימצאנה היה מתיאש. אבל היה חזק בדעתו כי לא לחנם שלחו הרה״ק [הרב הקדוש] לבאלטע:

וע"כ [ועל כן] עשה את שלו וחיפש וחקר יום יום מכל הבאים שערי באלטי, ומכלם לא מצא מענה. ואך בשלשה ימים האחרונים מיום השוק אשר התחילו כל העם לנסוע מהיאריד עמך היא בהרחוב נבוך ברעיוניו, כי ראה כי כבר פסק יום השוק ואין עוזר לו. וכעמדו ירד מטר סוחף פתאום. וירץ לתוך אחת החניות (החנויות) לעמוד שם עד יפסוק הגשם, ולא הניחו אותו לעמוד בחנות, ויעמוד מן הצד בתוך הרבה אנשים אשר עמדו שם להגן עליהם מן המטר. והנה גם אשה אחת מלובשת משי ורקמה מקשוטת (מקושטת) בתכשיטון רבים עומדת בצדו אצלו. ובראותו אות׳ [אותה] פסע פסיעה לבר למען התרחק מעט ממנה. ותשחק האשה ותאמר לרעותיה: "האיש הזה מנעוריו בגד בי וגם עתה בורח ממני. הייתי לפנים מאורסת לו ובחלה בי נפשו. ועתה ב״ה [ברוך השם] כי עזבני, ואנכי עשירה ממנו ועכ"ז [ועם כל זאת] בורח ממנו." וכשמעו, קרב אליה וישאל אותה מה תאמר. ותען: "כי נשכחתי ממך כמת מלב. הלא תזכור בת פלוני אשר היית בקנין עמה ד׳ שנים? אנכי האשה הנצבת עמך בזה הייתי ארוסתך, ועתה מה לך פה, מה מעשיך? האם יש לך בנים?" ויאמר האיש: "האמת לא אכחד ממך כי למענך באתי הנה, כי אין לי בנים. והגיד לו הרה"ק [הרב הקדוש] מלובלין כי לא יהיה לי בנים עד אפייס אותך. והנני מוכן לקיים כל אשר תצוה עלי, אך מחול לי על אותו עוון ולא תוסף עוד לדאבה נפשי." ותען לו האשה: "הנה חנני ה׳ ויש לי כל ואינני צריך למוהר ומתן ממך. אבל יש לי אח מסכן ת״ח [תלמיד חכם] מכפר פלוני הסמוכה לסובאלק, ובימים האלו צריך להשיא בתו ואין לו ע"ז [על זה] פ"א [פרוטה אחת] וע״כ [ועל כן] אם תרצה כי אמחול לך בלבב שלם תמחול ליסע לשם ותתן לו שני מאות אדומים ואז בודאי יהיה לך בנים." ויפצר בה האיש לאמר: "קח ממני ככל אשר אמרת ושלח לאחיך ולמה תעמוס עלי המשא הזה לנסוע לאחור. האמין לי כי כל הוני הפסדתי בנסיעתי אנה ואנה ועתה לפי דברך תעמיס עלי נסיעה עוד ממאה פרסאות, והלא טוב לך לקחת הכסף מידי ולשלחו לאחיך על הבי דואר." ותען לו האשה: "כחפצך עשה. אנכי לא אוכל לשלוח על הבי דואר אולי הוא בע״ח [בעל חוב] ויטרפו ממנו המעות כשמעם זאת ולא יוכל להשיא בתו, ואנכי בעצמי לא אוכל ליסע אליו וע״כ [ועל כן] מוכרח אתה לנסוע לתתם בידו דוקא. ואם תרצה לנכות שכר הנסיעה מהכסף הנ״ל, הרשות בידך, רק אתם בעצמך תתן לו המעות מיד ליד. ותיכף בהגיע המעות לידו אמחול לך בלבב שלם. והמצוה הזאת תעזר לך שיהי׳ לך בנים תלמידי חכמים." ותיכף עמדה האשה לדבר אליו ותאמר: "הנה אנכי אין לי פנאי עוד לעמוד פה. יפסוק הגשם, ואנכי אלך ועוד לא תראוני כי נוסע אני תיכף מכאן. ואם תבקשני לא תמצאני, וע״כ [ועל כן] נהג תיכף נסיעתך לאחי ותושע בעזה״ש [בעזרת השם]." ואחרי דברה לקחה תיכף פרדת שלום ממנו ותאמר לו: "תפרוס שלום אחי למעני. נהג נסיעתך ולך." והלך מאתו, ורצה להלך אחריה. ותאמר לו: "לחנם תלך אחרי כי לא תמצא אותי, כי נסיעתי נחוצה." ובתוך הרחוב נעלמה מעיניו. וילך האיש לאכסניא שלו ויחפש עגלה לווילנא ויאמר בלבו: לו דבר חזק היה ופליאה היתה אצלי זכר הנעשת אתי. ויתחזק באמונתו באמונתו [המלה נכפלה וצ"ל: וישכור] עגלה לווילנא ומשם נסע לסובאלק עד בואו אל הכפר אשר דר שם אחי המאורסת. ויבא אצלו וימצאו טרוד מאוד, הולך בבית אנה ואנה, נתפש במצולי רעיוני לבבו עד כי לא שת לב לתת שלום להאורח הבא אליו. וישאל אותו: "האתה ר׳ ליב מעיר סובאלק בעה״ב [בעל הבית] מכפר הזאת?" "כן." ענהו. "ומה אתם דואגים וטרודים כפי הנראה בעיני?" הוסיף האורח לשאול: "ומה לכם בכך? האם תוכלו לעזור לי אם אגיד לכם?" "אולי כן הוא. ספרו נא לי." וימאן האיש לספר וילך בדאבון נפש מאתו לחדרו. וילך האיש אחריו ויפצר בו מאוד כי יגלה לו דאבון נפשו ויבטיח לו כי יש לאל ידו להושיע לו ממצוקותיו. ויאמר לו הבעה״ב [הבעל הבית]: "הנה אנכי עשיתי שידוך הגון עבור בתי הבתולה עם נגיד אחד מסובאלק, והבטחתי לה מוהר ג׳ מאות רוביל כסף, לבד מתנות ובגדים כנהוג, וכבר הנחתי את כל הכסף להשיא אותה. אבל השנה הזאת רצה אדון הכפר מאתי הוספה גדולה על הארענדע וגם רצה שאשלם לו כל הכסף עבור שנה אחת, ואנכי הייתי מוכרח בזה כי כל חיי נפשי תלויים בזה ויש לי חובות רבים וע״כ [ועל כן] נתתי לו כל הכסף ועבו״ז [ועבור זה] עברתי זמן החתונה ובתי הגיעה לפרקה ב"ה [ברוך השם] ואתמול הגיעני התנאים ממחותני עם מכתב כתוב בו כי אם לא אסלק לו במשך שלשה ימים הנדן, ינתק הוא מוסרות השידוך ויעשה שידוך אחר. ובתי בוכה ומיללת במר נפשה וממאנה להתנחם. ואנכי הולך שומם במר נפשי כי לא אוכל לעשות מאומה ואין לי אפי׳ [אפילו] מה לחבול בעד סך רב כזה. והחתן הוא עלם יקיר מאין כמוהו בכל העיר ודואג אני אחריו מאוד, ואין לי רעים וקרובים פה כי ממדינה נכריה אנכי ומאין יבא עזרי וע״כ [ועל כן] מרה עלי נפשי מאוד."

ויאמר אליו האורח: "אל תדאג. אנכי אתן לך שני מאות אדומים ויספיק לך על כל צרכי החתונה ועוד יוותר לך." ואמר אליו הבעה״ב [הבעל הבית]: "למה מצאתי חן בעיניך להכירנו או האם לועג לרש אתה, כי לא ראיתי ולא שמעתי אף מפזרנים וגבירים גדולים שיפזרו לאיש אחד סך רב כזה." ויאמר האורח: "האמת אגיד כי שלוח אני אליך מאחותך, אסתר שפרה. כי היא ציותה עלי שאתן לך שני מאות אדומים." וישאל אותו בעה׳׳ב [בעל הבית]: "ואיה ראיתם את אחותי ומתי הגידה לכם את הדבר הזה?" ויען לו האיש: "זה שלשה שבועות אשר ראיתיה בבאלטע על היאריד והגידה לי כי צריך אתה להשיא בתך ואין לך במה להשיאה כי אחותך היתה ארוסתי ועזבתי השידוך, ועתה נסעתי לפייסה. ולא רצתה להתפייס עד כי אסע אליך ואתן לך שני מאות אדומים. ואנוכי בקשתי אותה כי תשלח לך על הבי דואר ולא רצתה, רק שאסע דוקא בעצמי אליך וע״כ [ועל כן] נהגתי נסיעתי באורח מישור מבאלטע לכאן."

כשמוע האיש את דברי האורח כעס עליו מאד ויאמר לו: "לך לחמת אלקים! אתה לועג לרש כי באת אלי להוסיף לי יגון על יגוני ולהזכיר לי את אחותי המתה זה ט"ו שנים? ואנכי בעצמי קברתיה, ואתה אומר אלי דברים בדוים משמה אשר לא היו דברים מעולם!" וישתומם האורח כשמעו את דברי אחי הארוסה ויאמר לו: "הנני נשבע לך כי לא להתל באתי הנה ורק האמת הגדתי לך. אך אולי טעיתי ולא אתה הוא אחי הארוסה אסתר שפרה וע״כ [ועל כן] יהי נא מטובך להגיד לי אם אתם הליב מסוואלק בן ר׳ אליעזר." ויגיד לו עוד סמנים אחרים. ויען האיש: "אנכי הוא האיש אשר אתה מבקש, אבל מה עלה לך בדמיונך או בחלום כי ראית את אחותי בבאלטע, כי הנה אחותי מתה בבירור ואם לא תאמין לי כי אראך את קברה." ויתפלא האורח מאוד על דבריו ויבן עד היכן הדבר מגיע ויאמר לו: "הנה כפי הנראה מן השמים זכו אותך לכך וקח לך את הכסף כי אתה הוא האיש אשר אנכי מבקש. ויספר לו כל הנעשה אתו מתחלה ועד סוף וכי הה״מ [הרב המגיד] מקאזעניץ שלחו ללובלין, והוא שלחו לבאלטע, ושם חיפש אוחה ולא מצאה, עד שמצאה היא אותו כנ״ל. ויתבהל בע״ה [בעל הבית] מאד מאוד. ויאמר לו האורח [צ"ל בעל הבית]: "נא צייר לי בדבריך תארה האם אוכל להכירה, אז אדע כי היא אחותי." ויצייר לו האורח תארה, ויכירה הבעה״ב [הבעל הבית] ויאמר: "היא אחותי, ומן השמים שלחוה לעזור לי במצוקותי. ועתה יתן ה׳ ויקומו ברכותיה לך שיהיה לך בנים ת״ח [תלמידי חכמים] כי החייתני ממש, וכל המקיים נפש אחת כאלו קיים עולם מלא." ויתן לו האיש את הכסף ויסע מאתו לשלום:

וכאשר בא לקאזענין ויספר לפני הה״מ [הרב המגיד] את כל אשר קרהו. אז אמר לו: "כן הוא פעלתי בתפלתי כי ישלחו אותה לכאן שתקבל פיוס כי כבר מאז נגזרה עלי[כ]ם גזרה שלא תוליד בנים מחמת שקרעת קישורי התנאים. ועתה אל תדאג כי יהיה לך בנים ת״ח [תלמידי חכמים] כמו שהבטיחה לך ארוסתך המתה וכן היה:

ומזה ילמד כל אדם להיות זהיר ברוחו מלנתק שידוכים כי אחרי החיפוש לא ימצא אחד מני אלף שלא יזיק לו עזיבת השידוכין בזה העולם שהוא מקבל עונש בעוה״ז [בעולם הזה] והקרן קיימת לו לעולם הבא כי קשים זיוגים כק"י [כקריעת ים סוף] ופרידתן קשה הרבה יותר. זכות מהצדיקים האלו יעמדו לך לשמרך מכל רע, אמן:

[1] על פי תלמוד בבלי, מסכת תענית דף ח, עמוד ב: "אמר להו ר' שמואל בר נחמני: ניבעי רחמי אכפנא, דכי יהיב רחמנא שובעא – לחיי הוא דיהיב (אמר להם ר' שמואל בר נחמני: נבקש רחמים על הרעב, שכאשר נותן ה' שובע – לחיים הוא שנותן).

למקור הסרוק