מעשה שצוה להבעש"ט מן השמים שיסע לכפר פלוני ללמוד מדת הבטחון וללמד להעם שיקחו מוסר. ויקח הבעש״ט את כל תלמידיו ויסע אתם ויבואו לכפר ההוא ויתאכסנו אצל המוכסן מהכפר. והיה איש זקן ונשוא פנים, ויקבלם בסבר פנים יפות מאוד, וילונו אצלו. וישמח הזקן מאד על האורחים הנכבדים. למחר באמצע תפלתם בא שוטר א׳ [אחד] מאדון הכפר ובידו מקל עבה, וידפוק שלשה פעמים במקלו על השולחן וילך לו. והחרישו כולם כי לא ידעו למה ירזום [צ"ל: ירמוז] בדפיקתו. וישימו כולם פניהם על הבעה"ב [הבעל הבית] הזקן והנה הוא שמח כבראשונה ולא נראה על פניו יגון כלל. אחר התפילה ערך [בערך] חצי שעה ובא השוטר הנ״ל [הנזכר לעיל] ודפק עוד על השלחן ג' פעמים וגם עתה לא ענה לו מאומה. וישאל הבעש״ט: "מה המה הדפיקות?" ויאמר לו הבעה"ב [הבעל הבית] כי זה סימן כי נצרך היום לשאת שכירות הכפר להאדון. וככה הוא עושה שלשה פעמים ואחר פעם השלישי אם אין צרור הכסף, אז האדון לוקח בשביה את המוכסן עם כל ב"ב [בני ביתו]. ויאמר הבעש״ט לו: "בפניך ניכר כי הכסף נמצא אצלך וע"כ [ועל כן] לך קוד' [קודם] הסעודה ושא את צה״כ [צרור הכסף] להאדון, ואנחנו נחכה עלי' [עליך] עד בואיך ולא תפריע סעודתך." ויען לו הבעה״ב [הבעל הבית]: "אין לי לע״ע [לעת עתה] אפי' [אפילו] פ״א [פרוטה אחת] ע"ז [על זה], אך מסתמא יזמין לי השי"ת [השם יתברך]. נאכל ונשתה ולא נמהר כי יש לי שהות ע״ז [על זה] ג׳ שעות ומסתמא יזמין לי השי״ת [השם יתברך]." וישבו כולם לאכול ויאריכו הרבה בסעודתם ובפני הבעה״ב [הבעל הבית] לא היה ניכר כלל אם צריך לכסף או לא. וכתום האכילה בא השוטר הנ״ל [הנזכר לעיל] פעם ג׳ והכה על השלחן ולא קם הבעה״ב [הבעל הבית] ולא זע ממקומו .ואחרי כלותם לאכול ולברך כדת, הכל באריכות ולא במהירות, לבש הבעה״ב [הבעל הבית] בגדי שבת ויחגור חגורתו הרחבה ויאמר: "עתה אלך לנשוא הרא[נ]טע [שכירות] להאדון ולא אתמהמה ואבוא תיכף." וישאלהו הבעש"ט עוד הפעם: "ויש לך מעות כל צרכך?" ויאמר: "עוד אין לי פרוטה אחת אבל השי"ת [השם יתברך] יזמין לי תיכף." ויפטר מאתם וילך לדרכו. ויתיצב הבעש״ט עם כל התלמידים על האכסדרה ללוותו בעיניהם ולראות מה יהי׳ בדרכו.

ויהי בעמדם ראו והנה הוא הולך במהירות על דרך החצר והנה עגלה משרכת דרכה נגדו. ויראה הבעש״ט מרחוק כי עמד הזקן אצל העגלה וידבר עם האורח הנוסע והלך כך מאת העגלה, וראו שלא לקח מאומה מאתם וגם העגלה התנהגה לאט לנסוע לבית המלון. אח״כ [אחר כך] ראו כי עמדה העגלה וצוחו אחרי הזקן הנ"ל [הנזכר לעיל] ואז ראו כי ספרו מעות. וכאשר קרבה העגלה אל מקום אשר עמד שם הבעש״ט ותלמידיו, שאלו אותו: "מה היה לך עם הזקן שהחזרת אותו ונתת לו מעות?" ויאמר: "אנכי קניתי מאתו י"ש [יין שרף] שיעשה בחורף הבע״ל [הבא עלינו לטובה] ומתחלה לא הושוותי עמו בהמקח, וכאשר ראיתי כי הוא מתעקש ועומד במקח ולא חזר אלי, ואני ידעתי כי איש ישר הוא, הוכרחתי ליתן לו כמה שרצה ולא יכולתי לדבר עמו הרבה כי אמר כי צריך לנשוא ראטע [ראנטא – דמי חכירה] להאדון." אז אמר הבעש״ט: "ראו כמה גדלה כח הבטחון אם בוטחים בו ית׳ [יתברך] באמת:

הבעש"ט מלמד את מידת הבטחון לחסידיו	שם הסיפור
עדת צדיקים, מיכאל לוי פרומקין, למברג תרכ"ד.	שם הספר
עמודים 18-17 [pdf 17-18]	מיקום בספר הסרוק
מעשה שצוה להבעש"ט מן השמים שיסע לכפר פלוני ללמוד מדת הבטחון וללמד להעם שיקחו מוסר. ויקח הבעש״ט את כל תלמידיו ויסע אתם ויבואו לכפר ההוא ויתאכסנו אצל המוכסן מהכפר. והיה איש זקן ונשוא פנים, ויקבלם בסבר פנים יפות מאוד, וילונו אצלו. וישמח הזקן מאד על האורחים הנכבדים. למחר באמצע תפלתם בא שוטר א׳ [אחד] מאדון הכפר ובידו מקל עבה, וידפוק שלשה פעמים במקלו על השולחן וילך לו. והחרישו כולם כי לא ידעו למה ירזום [צ"ל: ירמוז] בדפיקתו. וישימו כולם פניהם על הבעה"ב [הבעל הבית] הזקן והנה הוא שמח כבראשונה ולא נראה על פניו יגון כלל. אחר התפילה ערך [בערך] חצי שעה ובא השוטר הנ״ל [הנזכר לעיל] ודפק עוד על השלחן ג' פעמים וגם עתה לא ענה לו מאומה. וישאל הבעש״ט: "מה המה הדפיקות?" ויאמר לו הבעה"ב [הבעל הבית] כי זה סימן כי נצרך היום לשאת שכירות הכפר להאדון. וככה הוא עושה שלשה פעמים ואחר פעם השלישי אם אין צרור הכסף, אז האדון לוקח בשביה את המוכסן עם כל ב"ב [בני ביתו]. ויאמר הבעש״ט לו: "בפניך ניכר כי הכסף נמצא אצלך וע"כ [ועל כן] לך קוד' [קודם] הסעודה ושא את צה״כ [צרור הכסף] להאדון, ואנחנו נחכה עלי' [עליך] עד בואיך ולא תפריע סעודתך." ויען לו הבעה״ב [הבעל הבית]: "אין לי לע״ע [לעת עתה] אפי' [אפילו] פ״א [פרוטה אחת] ע"ז [על זה], אך מסתמא יזמין לי השי"ת [השם יתברך]. נאכל ונשתה ולא נמהר כי יש לי שהות ע״ז [על זה] ג׳ שעות ומסתמא יזמין לי השי״ת [השם יתברך]." וישבו כולם לאכול ויאריכו הרבה בסעודתם ובפני הבעה״ב [הבעל הבית] לא היה ניכר כלל אם צריך לכסף או לא. וכתום האכילה בא השוטר הנ״ל [הנזכר לעיל] פעם ג׳ והכה על השלחן ולא קם הבעה״ב [הבעל הבית] ולא זע ממקומו .ואחרי כלותם לאכול ולברך כדת, הכל באריכות ולא במהירות, לבש הבעה״ב [הבעל הבית] בגדי שבת ויחגור חגורתו הרחבה ויאמר: "עתה אלך לנשוא הרא[נ]טע [שכירות] להאדון ולא אתמהמה ואבוא תיכף." וישאלהו הבעש"ט עוד הפעם: "ויש לך מעות כל צרכך?" ויאמר: "עוד אין לי פרוטה אחת אבל השי"ת [השם יתברך] יזמין לי תיכף." ויפטר מאתם וילך לדרכו. ויתיצב הבעש״ט עם כל התלמידים על האכסדרה ללוותו בעיניהם ולראות מה יהי׳ בדרכו. ויהי בעמדם ראו והנה הוא הולך במהירות על דרך החצר והנה עגלה משרכת דרכה נגדו. ויראה הבעש״ט מרחוק כי עמד הזקן אצל העגלה וידבר עם האורח הנוסע והלך כך מאת העגלה, וראו שלא לקח מאומה מאתם וגם העגלה התנהגה לאט לנסוע לבית המלון. אח״כ [אחר כך] ראו כי עמדה העגלה וצוחו אחרי הזקן הנ"ל [הנזכר לעיל] ואז ראו כי ספרו מעות. וכאשר קרבה העגלה אל מקום אשר עמד שם הבעש״ט ותלמידיו, שאלו אותו: "מה היה לך עם הזקן שהחזרת אותו ונתת לו מעות?" ויאמר: "אנכי קניתי מאתו י"ש [יין שרף] שיעשה בחורף הבע״ל [הבא עלינו לטובה] ומתחלה לא הושוותי עמו בהמקח, וכאשר ראיתי כי הוא מתעקש ועומד במקח ולא חזר אלי, ואני ידעתי כי איש ישר הוא, הוכרחתי ליתן לו כמה שרצה ולא יכולתי לדבר עמו הרבה כי אמר כי צריך לנשוא ראטע [ראנטא – דמי חכירה] להאדון." אז אמר הבעש״ט: "ראו כמה גדלה כח הבטחון אם בוטחים בו ית׳ [יתברך] באמת:	טקסט
	הערות שוליים
למקור הסרוק	מקור סרוק
סייעה בתמלול הטקסט: צילה אשחר	הערות