עדת צדיקים, מיכאל לוי פרומקין, למברג תרכ"ד.

עמודים 14-12 (pdf 12-14)

מעשה שנסע הבעש״ט מביתו יום ד' לעת ערב ונסע כל הלילה ולמחרתו כל היום, ולא היה יודע שום אדם תכלית הכוונה בהנסיעה וגם להיכן הוא נוסה [צ"ל: נוסע]. ונסע מהלך רב ביום ההוא כידוע לכל כאשר היה נסיעתו. ויהי בחצי הלילה באו ללון בכפר אחד, ויתאכסנו בבית המוכסן ולא היה מכירם כלל, גם כי לא הגיד להם מי הוא. וישאל אותם המוכסן להיכן הם נוסעים. ויאמר הבעש"ט כי הוא דרשן גדול וכאשר שמע כן בברלין בערב שבת הזה יהיה חתונת הגביר פלוני וע"כ [ועל כן] נוסע הוא על התחתונה [צ"ל: החתונה]. ויאמר להם הבעה"ב [הבעל הבית]: "האם משחקים אתם ממני? הלא עיר ברלין רחוקה הוא מכאן יותר מחמישים פרסאות ואיך תגיעו לשם על שבת?" ויאמר הבעש״ט: "יודע אני כי בודאי אהיה שם על שבת כי הסוסים שלי טובים מאד." ושחק עוד הבעה״ב [הבעל הבית]. אבל הבעש״ט הגיד כי בלי שום ספק יהיה שם על שבת. ויתיישב המוכסן בדעתו כי הוא צריך לנסוע ערך עשרים מילין מכאן והדרשן בודאי לא יגיע למחוז חפצו וע״כ [ועל כן] טוב לו לנסוע עם הדרשן הזה עד המקום ההוא. ויאמר להבעל שם טוב: "א״כ [אם כן] גם אני אסע עמכם, אם תרצו ליקח אותי, כי גם אנכי יש לי עסק בברלין." ויען לו הבעל שם טוב: "אנכי אקח אותך ליסע אתי בצוותא." ויהי ממחרת ויתמהמה הבעל שם טוב בבית מלונו ויתפלל ויצוה להכין לו סעודת שחרית. ויאמר לו הבעה״ב [הבעל הבית]: "הלא אתם צריכים לנסוע מהלך רב ולמה תתמהמו פה?" ויאמר לו הבעש״ט: "אל תדאג. אנכי אהיה אי״ה [אם ירצה השם] עוד מחר בבוקר בברלין." ויהי הדבר לפלא בעיני הבעה״ב [הבעל הבית] ויאמר בלבו: "אסע גם אנכי עם האיש הזה ונראה מה יהיו חלומותיו. הלא דבר הוא כי הוא חזק בדעתו." ולעת ערב צוה הבעש״ט לרתום סוסיו ויסע משם וגם הבעה״ב [הבעל הבית] נסע אתם. ויסעו כל הלילה. הבוקר אור והנה ראה המוכסן כי המה לא רחוקים מעיר ברלין וכמו רבע שעה באו לבארלין. ויתמה המוכסן מאוד ויתאכסן הבעש״ט באכסני׳ אחת רחוק ממקום הגביר החתן הנ״ל, וכמו שעה י״ב נעשה רעש גדול בעיר כי הכלה של הגביר הנ״ל נתעלפה פתאו' [פתאום] ואינם יכולים להקיצה בשום אופן, וכמת נחשבה. וירץ המוכסן לשם לראות מה היה שם, והנה היא שוכבת כמת ונתיאשו ממנה כל הרופאים, והגביר הולך בבית אחת הנה ואחת הנה, והיגון כסה פניו מאוד מאוד. וכראות המוכסן כי אין תרופה למכתה, ויאמר להגביר: "הנה אנכי באתי הלילה הזאת עם דרשן אחד איש פלאי." ויספר לו כל הנ״ל "וע״כ [ועל כן] אם טוב הדבר לפניכם שלחו נא לקרותו והבטיחו לו כסף, אולי יוכל לרפאות אות' [אותה] כי שמעתי אותו מתהלל כי הוא בקי ברפואות." ותיכף רץ הגביר בעצמו אליו ויתחנן לו לילך אתו לראות מה נעשה בהכלה. וילך אתם הבעש״ט ויבא לבית והסתכל בפניה ויאמר לבני ביתה: "הכינו לה תכריכין ועשו מנהגכם מהרה מהרה." ואל הגביר צוה שישלח תיכף לעשות קבר כראוי. ואמר: "כי גם אנכי הולך על הבית עלמין." אך צוה שיקחו גם את הבגדים אשר הכינו ללבוש את הכלה לחופה, יקחו אתם על הבית עלמין. ותיכף עשו כאשר ציוום וילוו אותה. וילך גם הבעש״ט ואחריו הלכו כל אנשי העיר לראות את החדשות אשר יעשה שמה הבעש״ט ז"ל. ויהי כבואם אל הב״ע [הבית עלמין] צוה הבעש״ט להכניסה בקברה והוא עמד ושחה על מטהו, ויקרא לשני אנשים חזקים ויאמר להם: "החזקו והיו לבני חיל ותיכף כאשר תראו השתנות בפני הכלה תיכף תחטופו אותה מתוך הקבר." והזהירם מאוד. והוא עמד כך מוטה על מטהו ופניו לקברה. ויהי כמו רבע שעה ראו האנשים כי נתאדמה פניה, ורמז להם הבעש״ט, ותיכף הניפו אותה מקברה. וידחף הבעש״ט אותה לאמר: "לכי להחופ׳ [להחופה]!" ותיכף לבשו אותה את בגדיה והוליכוה לביתי [צ"ל לביתה] והכינו החופה והסעודה. וביקש הגביר הנ״ל את הבעש״ט שיסדר קידושין וכן עש׳ [עשה]. ובעת אשר סידר קדושין הסירה הכלה את הצעיף מעל פניה ותסתכל עליו ולא עצרה ברוחה לאמור: "זה האיש! זה האיש אשר הצילנו ממות!" ויגער בה הבעש״ט. ואחר החופה ספרה הכלה כל הנעשה: הגביר היה אלמן מאשתו, אשר הוא [היא] היתה דודתו [צ"ל: דודתה] של הכלה הזאת, והכלה נתגדלה בבית הגביר הנ״ל. ויהי כאשר חלתה אשת הגביר הנ״ל וראת׳ [וראתה] כי הגיע קיצה, הבינ׳ [הבינה] כי הבעל יקח את בת אחות׳ [אחותה] ונתקנאה בה. ותבקש אח בעלה להבטיח לה שלא יקח אותה, והבטיח לה, וביקשה מאתו שיתן לה ת״כ [תקיעת כף] ע״ז [על זה] ויתן לה ת"כ [תקיעת כף]. וגם להבתולה בקשה כנ״ל, והיא גם היא הבטיחה לה ותתן לה ת״כ [תקיעת כף] ג״כ [גם כן]. ואחרי מותה עברו שניהם הת״כ [התקיעת כף]. ויהי סמוך לחופה באתה האשה המתה ותחפוץ להרוג את הכלה. ויהי הפסק בפני הבע״ש [הבעל שם] בעת שהכניסו אותה להקבר. ואז אחרי שני הטענות פסק הבעש״ט כי אין שום אשם על הגביר ואשתו יען כי את זאת עשו שלא רצו לעגם נפשה. ויגער הבעש״ט על אשתו המתה: "למה תעצור אותה כן, היא צריכה ללכת לחופה." "ועתה כאשר שמעתי שסידר קדושין הכרתי את קולו." כן ספרה הכלה. וישבות הבעש״ט שם בכבוד גדול ותיכף אחר שבת נסע משם בכבוד גדול וילווהו משם אנשי העיר:

למקור הסרוק

סייעה בתמלול הטקסט: צילה אשחר