עדת צדיקים, מיכאל לוי פרומקין, למברג תרכ"ד.

עמודים 12-10 (pdf 10-12)

מעשה מנסיעת הבעש״ט לקאנסטאנטינאפל אשר רצה לנסוע לארץ ישראל, וזו המעשה היה מספר הגאון הקדוש האלקי ר' ישראל דב מווילעדניק זכר צדיק לברכה ביום שביעי של פסח כל ימיו:

הנה בעת אשר הי׳ הבעש״ט ז״ל בקאסטאנטינאפיל עם בתו ועם הרב ה׳ צבי סופר ז״ל. ויתמהמה עד הפסח ויען כי לא היו מכירים אותו שם, הי' שם בלחץ גדול מאד עד כי בערב פסח ממש לא היה לו אפי' [אפילו] פרוסת מצה למצוה ולא כוס יין לבד חדרו אשר שכר לו ולבתו עם ר״צ [ר' צבי] ז״ל. וכאשר לחצה אותו בתו כל היום מה יהיה לימי הפסח אם נאכל בו ענה לה: "השי"ת [השם יתברך] יזמין לנו". והוא ישב כל היום ערה״פ [ערב הפסח] בביהמ״ד [בבית המדרש]. ויהי לפנות ערב ממש והנה איש א׳ [אחד] נוסע מארץ פולין בהרחוב אשר התאכסן עם הבע״ש ז"ל וישאל: "איה פה ר׳ ישראל בר׳ אליעזר מארן פולין אשר הגידו לו כי הוא מתאכסן פה?" ויראו לו אנשים את האכסני׳ של הבעש"ט ויבוא לשם עם אשתו וישאל את בת הבעש״ט אם יוכל להתאכסן פה כי רצונו להיות בצוותא עם אביה בימי פסח, וכבר הכין כל צרכי הפסח כיד הגביר. ותען לו: "אבי בבהמ״ד [בבית המדרש] ותוכלו להתאכסן פה כי לא יקפיד ע״ז [על זה]." תיכף נשאו המשרתים שלו את כל החפיצי׳ [החפצים] לבית וערכו השולחן בכלים נאים ובמטה מוצעת ומהודרת והכין כל צרכי הסדר עם מצה שמורה, הכל על צד המעולה והגבירוּת, והדליקו נרות גדולים הרבה ויהמהמו עד בא הבעל שם טוב ז״ל מבית תפילתו. ויהי כאשר בא מבהכ"נ [מבית הכנסת] תיכף עשה קידוש על יין המשובח וקיים הסדר עד אחר כוס שני. אז נתן שלום להאורח החדש וישמח עמו. אח״כ אמר לו הבעש״ט: "הנה ידעתי מבוקשך כי אתה חשוכי בנים, לכן עבור שהחיית אותי הנני נשבע לך כי אשתך הזאת (אשר הראה עליה באצבע) תלד לך בן." וישמח האיש מאוד ויאמר לו כי גם את מחצית הוני אתן לאדוני אם יזכני השי״ת [השם יתברך] בזש״ק [זרע של קיימא]. אך תיכף שמע הבעש״ט ז״ל כרוז כי ר׳ ישראל בעש״ט הפסיד חלקו בעולם הבא יען כי בשבועתו את הש׳י [השם יתברך] כב״י [כביכול] לשנות המערכה, כי האיש הנ"ל היה עקר בטבעו וגם האשה היתה עקרה, ומחמת שבועתו ההכרח לשנות סדרי הטבע . ויהי כאשר שמע הבעש׳ט את הכרוז הנ״ל וישמח מאד בלבו ויאמר: "עתה ברוך השם כי אוכל לעבוד את הש״י [השם יתברך] בלי שום פניה, אפי׳ [אפילו] פניית עולם הבא לא יהיה לי כי כבר הפסדתי חלקי." ואל האיש שנה דברו לאמר: "לא ידעתי כי אתה עקר בטבעך אך עכ״ז [עם כל זאת] אל יפול לבך כי לא יפול מדברי צרור ארצה, ואשר נשבעתי יקויים בעז״ה [בעזרת השם]. ומחמת שמחתו זאת שמע תיכף כרוז כי החזירו לו כל זכיותיו על כי רצה לעבוד הש״י [השם יתברך] בלי שום פניה. ויחוגו כן את שני ימים הראשונים בשמחה ובטוב לבב, ובחוהמ"פ [ובחול המועד פסח] פטר אח האורח בכבוד לביתו, והוא אמר לר״צ סופר [לרבי צבי סופר] כי רצונו לנסוע תיכף לאה״ק [לארץ הקודש]. וילך אתו על החוף ולא מצא ספינה אשר בה יהודים. אז אמר הבעל שם טוב להסופר ר׳ צבי: "אם רצונך אפרוש מטפחתי על הים, רק שתזהר לחשוב בשם פלוני אשר אני מוסר לך ולא תניחו מרעיונך אפי׳ [אפילו] רגע, כי אם חלילה תניח מחשבתך ממני נאבד אני ואתה ובתי, כולנו. אך אנכי רוצה לנסוע במס"נ [במסירת נפש] ואתה החזק דעתך ונסע תיכף." ולא רצה הסופר לסכן נפש הבעש״ט ז״ל ולא הניח אותו לעשות כן, ויכרחו לשכור ספינה. ויכנסו ביום ראשון של חוה״פ [חול המועד פסח] לספינה ומיד קם רוח סערה ונשא אה הספינה בלא דרך, וכן הלכו בלא דרך שני ימים רצופים .וייצר להם מאוד ויחלו פני ה׳. ויהי ביום השלישי הוקם סערה לדממה. ויאסרו את הספינה אצל אי אחד מאיי הים. וילכו כולם לראות האי ההוא כי המלח מהספינה לא הכיר את האי הנ״ל. וילך הבעש״ט עם ר׳ צבי לטייל על האי. וילכו למקום רחוק ויתעו ולא יכלו למצוא את הדרך להספינה. וילכו אנה ואנה למצוא את הדרך. ובתוך כך נפלו עליהם גזלנים (היידאמאקעס) [1] אשר לא הבינו את לשונם ויאחזו בם, ויאסרו אותם בעבותים ויניחו אותם והשחיזו את הסכינים. ובתוך כך חלש לבם וישבו לאכול ויניחו את השבויים מאוסרים זה אצל זה. אז אמר הר' צבי סופר להבעש"ט: "למה אתם מחשים? העת לחשות עתה? עשו זאת איפוא איזה דבר כאשר הסכנתם עד כה." ויען לו הבעש"ט כי אין אני יודע כעת מאומה. ניטל ממני כל הכח שלי. אולי אתה זוכר איזה דבר מאשר למדתיך הזכר אותי." ויאמר ר' צבי: "גם אנכי איני יודע מאומה זולת הא"ב הפשוט אשר אנכי זוכר." אז צעק הבעש"ט: "ומה אתה מחשה? קרא לפני את הא"ב!" ויתחיל רצ"ס [ר' צבי סופר] לקרוא לפניו א' ב' ג' ד' והבעש"ט עונה אחריו בקול ובהתלהבות עצומה כדרכו בקדש תמיד עד שהחזיר אליו כל כחו כמאז. וכמעט אשר נתק העבותות, והנה קול פעמון צולל באזנם מקאפיטאן א' [אחד] זקן אשר בא פתאם לכאן עם אנשי חיל והחריד את הגזלנים. וינתק השבוים ממאסרם ובאין אומר ודברים לקח את הבעש"ט עם רצ"ס [ר' צבי סופר] להספינה. ויסע אתם עד הביאם ביום השביעי של פסח לסטאמבול. ואז ראה הבעש"ט בחוש כי אין מניחים אותו מן השמים בשום אופן לנסוע לאה"ק [לארץ הקודש] ואז עשה הבעש"ט נסיעתו לחזרה לביתו. והרה"ק [והרב הקדוש] רי"ד [ר' ישראל דב] כאשר היה מסיים המעשה הזאת בשש"פ [בשביעי של פסח] הי' אומר תמיד: "וזה הקפיטאן הי' אלי' [אליהו] ז"ל זכותם יגן עלינו להדריכינו לעבודתו ית"ש [יתברך שמו]." וכל בעל נפש יבין את המוסר הגדול היום מזה המעשה, כי אין צריך לרצות שום קבלת שכר עבור עבודתו ית"ש [יתברך שמו] ואדרב' [ואדרבא] להתחזק דייקא [דווקא] לעבוד בלי שום פניי' וסוף הכבוד לבוא אמן:

[1] הַיְידָמָקים או גַיְידָמָקים (ברוסית ובאוקראיניתГайдамаки בפולנית 'Hajdamacy' מטורקית: היידמאק – שודד, גוזל בהמות) הוא שמה של תנועת קוזאקים אוקראינית שנלחמה בשלטון הפולני במאה השמונה עשרה.

למקור הסרוק

סייעה בתמלול הטקסט: צילה אשחר