כנסת ישראל, ראובן ז"ק, וורשה תרס"ו.

עמודים 17-16 (pdf 13-14)

פ״א [פעם אחת] ישבו חסידים בשבת אחים ובא אליהם הרב הצדיק מרן מרוזין ומקטרתו בידו, ושאלו אותו החסידים: "רבנו הלא תגידו לנו איזה דרך לעבודת ה׳?" ענה הרב בלשון תימא: "איך ווייס? [וכי אני יודע?]" ובתוך כך סיפר להם מעשה. שהיה שני אוהבים ורעים אהובים שנתחייבו ראשם למלכות. והנה אף שהמלך רצה לעשות להם טובה גדולה, אכן מלך במשפט יעמיד ארץ, ולא היה יכול לישא פנים נגד בני המדינה, ויצא הפסק שימשכו חבל ארוך על הנהר ואם יצליחו לעבור עליו ישארו בחיים. והיה אחד מהם, הראשון, ועבר בשלום את הנהר על החבל. וחבירו השני עמד מרחוק וצעק אליו: "רעי אהובי, הגד נא לי איך עברת את החבל במקום סכנה כזה ואדע גם אנכי איך לעבור." השיב לו: "איך ווייס גאר ניט [אינני יודע אלא] רק זאת: כשהלכתי על החבל אם הייתי נוטה לצד אחד נטיתי אני לצד אחר:

ההליכה על גבי החבל (עיבוד של מרטין בובר בספרו 'אור הגנוז'

פעם אחת ישבו חסידים יחד באחווה וריעות. ניגש אליהם רבי ישראל והמקטרת בידו. כשראוהו שהוא סמוך להם וקרוב בלבו, פנו אליו: "יגיד לנו, רבנו היקר, איך עלינו לעבוד את השם?"

התפלא וענה: "כלום יודע אני?"

אבל מיד המשיך וסיפר: "מעשה בשני רעים, שחייבו ראשם למלכות. אבל כיון שהמלך אהבם, רצה להראות להם את חסדו. לזכות אותם לא יכול, כי גם המלך אינו רשאי להשמיע דברו כנגד החוקים. ולכן פסק שימתחו חבל על פני תהום, ושני האשמים יעברו עליו בזה אחר זה; מי שיגיע לעבר השני יזכה בחיים. וכך היה, ואחד מן הרעים עבר בשלום. השני עמד עדיין על מקומו וקרא: 'חביבי, הגידה לי, מה עשית כדי לעבור על פני התהום האיומה?' 'איני יודע' השיב הלה, 'אלא זאת: כשנמשך גופי לצד אחד נטיתי לצד האחר."

פרשנות [י.ש.פ.]

לפנינו סיטואציה שבה שאלה גוררת סיפור. התלמידים שואלים את רבם בשעת רצון שאלה שמציקה להם: "כיצד לעבוד את השם" תגובתו הראשונה של הרב היא פליאה: "כלום יודע אני?" בעצם הוא אומר להם: זו שאלה שמעסיקה גם אותי ואינני יודע עליה את התשובה, אך אז מוסיף המספר החיצוני "אבל מיד המשיך וסיפר".

הסיפור נקשר אם כך לתשובה שנתן הרב "אינני יודע". זו אינה תשובה מספקת מבחינת התלמידים מכיוון שהם מסתכלים על הרב כעל מורה דרך, כמי שהתלבט בשאלה לפניהם ומצא לה פתרון, ועתה הם מצפים שהוא יחלוק אתם את הפתרון. סיפורו של הרב הוא בעצם הרחבה של המענה הראשוני שלו שמסבירה את הסתירה בין העובדה שהוא עצמו כבר מצא כביכול פתרון והרי הוא בחזקת מורה דרך לתלמידים ועם זאת אין הוא יכול להשיב להם.

אם נעיין בסיפור נמצא שיש בו שלושה גיבורים: המלך שמייצג מן הסתם את האל, הרֵע הראשון שהצליח לעבור על פני החבל והרע השני שמבקש ממנו עצה. הרֵע הראשון הוא בעצם המספר – הרב, מורה הדרך. הרע השני מייצג את התלמידים. תשובתו של הרע הראשון לשאלה כיצד עלה בידו לעבור את התהום היא "איני יודע" והיא מקבילה לתשובתו של הרב לתלמידיו "כלום יודע אני?", אבל הרע הראשון מוסיף ואומר "כשנמשך גופי לצד אחד נטיתי לצד האחר". אם השאלה היא כיצד לעבוד את השם, הרי שהתשובה עליה היא: יש לפעול באופן המנוגד לנטיותיו הגופניות של האדם. לעניינים הגשמיים, ענייני האוכל והפרנסה יש כוח להסיט את האדם מן ההשתוקקות אל האל. ה"נטיתי לצד האחר" מכוון לנפש שיש לה כוח להתגבר על הצד הגשמי ומשיכתו.

הסיפור איננו ממוקם בזמן מוגדר, אבל אי יכולתו של המלך לשנות את החוקים על אף ש"רצה להראות להם את חסדו" מכוונת לסיטואציה של האל ביחס לעמו הנמצא בגלות. התהום הגשמית בסיפור היא התהום הרוחנית שנפערה בין האל לעמו בעקבות החטא והגלות. הדרך לגאולה היא גישור על פני התהום. ישנה דרך, אך היא צרה ומסוכנת. האלמנטים המרחביים בסיפור הם בית המלך, התהום, והחבל, המתפרשים כגשר בין העולם האנושי לעולם האלוהי ומהווים תשובה לשאלת התלמידים "איך עלינו לעבוד את השם". דומה שהמרחב המאוזן המתואר בסיפור – צד אחד לעומת צד שני, מרמז בעצם על המרחב המאונך – העולם הארצי הגשמי לעומת העולם האלוהי.

למקור הסרוק