סיפורי יעקב (חלק ראשון), יעקב סופר, הוסיאטין תרס"ד.

עמ' 5-3 [pdf 7-9]

מעשה נפלאה מהה״ק [מהרב הקדוש] הר' יצחק אברבנאל זי״ע [זכותו יגן עלינו] ששמעתי מהשו״ב [מהשוחט ובודק] דעיר זשיליען

נ) הה״ק [הרב הקדוש] ר' יצחק אברבנאל ישב בשפאניע (בספרד) ופורטיגאל והי׳ אדם גדול וקרוב למלכות. ויהי בעת גירוש שפאניע שגירש כל היהודים, אמר המלך להאברבנאל אשר הוא ישאר במדינתו ולא עליו גזר אח הגזירה. אמר לו האברבנאל: לא, כי עם שאר אחיו היהודים יצא מהמדינה. ויעזוב את כל נכסיו ורכושו ויסע לעיר ווינציא (ווינעדיג) ויקבע שם דירתו. צרור כספו נטל בידו וגם גביע יקר מאוד מאבנים טובים ומרגליות משובץ זהב הי׳ לו, אשר הי׳ שוה הון רב. והגביע הזה הי׳ לו על כל השנה לכוס על ברית מילה אשר הוא הי׳ סנדק, וגם על פסח הכשיר אותו, והי׳ מכונה בשם "כוס אליהו". הר״י [הרב יצחק] אברבנאל ישב שם כמה שנים, והי׳ מתפרנס מצרור כספו שבידו, ויהי כספו הלוך וחסור עד שנעדר, והשאיר בנו אחריו אשר שמו הי׳ ר׳ יהודא אברבנאל ונשאר בחוסר כל. ויהי היום הי׳ אצלו איש משרי המלוכה, וראה אצלו את הכוס היקר הנ״ל [הנזכר לעיל] אשר הי׳ מפז ומפנינים, וילך ויהלל אותו לפני המלך ויאמר שכאן נמצא איש כזה וכן הוא שמו ויש לו גביע יקר במציאות אשר אין כמוהו כמעט בכל העולם . וכשמוע המלך כך חמד מאוד לראותו, וילך בכבודו ובעצמו פתאום לבית ר׳ יהודא הנ"ל [הנזכר לעיל] ויבקש אותו להראות לו את הגביע, ויוציא את הגביע ויראהו את המלך. וכראות המלך את הגביע היקר ואת יפיו אמר לר״י [לרבי יהודא] : "כמה אתה רוצה שאתן לך תמורת הגביע הזה אף עד חצי המלכות?" ענה ר״י [רבי יהודא] אברבנאל: "יחי המלך, בל יחר אפך בעבדך, לא א[ו]כל למלאות שאלתך, כי הכוס הזה הוא ירושת אבי, ואבי הי׳ מחזיקו בחשיבות גדול ופקד עלי לבל אמכור אותו, כי הוא מכונה בשם כוס אליהו. לזאת לא אוכל למלא בקשתך." ויען המלך ויאמר: "אתן לך זמן שתתישב בעצמך שתמכור אותו לי ואם לא, ואדעה." והר״י [והרבי יהודא] אברבנאל הלך וסגר את הכוס באוצרו ונטל את המפתח והשליכו בחוץ. ויאמר בזה״ל [בזו הלשון]: "אליהו הנביא הכוס הוא שלך וברשותך. קח המפתח ועשה עם הכוס מה שלבך חפץ." המלך הלך תיקף [צ"ל תיכף] ויחפש חפש מחופש את המפתח ולא מצאו. ויקצוף המלך ויצו לשבר אח האוצר, וליקח בחזקה את הכוס. ויהי כאשר שברו עושי דברו את האוצר ויחפשו את הכוס ולא מצאו אותו, ויקצוף המלך ביותר וחמתו בערה בו. ויאמר המלך לחכמיו וליועציו היושבים ראשונה במלכות: "גזירה היא מלפני לגרש אח הר״י [הרבי יהודא] אברבנאל עם כל עמו, עם היהודים, כי עם קשה עורף הוא."

ויאמרו לו יועציו: "כן הדבר. כאשר גוזר המלך כן נקום [צ"ל יקום]." הדבר יצא מפי המלך ויועציו והדת נתנה בעיר הנ״ל [הנזכרת לעיל] לגרש את היהודים. אז הי׳ בחודש אדר ויגבילו להם הזמן עד אחר פסח. במשך זמן הנ״ל [הנזכר לעיל] בא הרב יצחק אברבנאל אביו להמלך משפאניע בחלום והכה אותו מכות נמרצות, ויאמר לו: "הנה השארתי בכאן כמה נכסים ובני מתגורר בווינעדיק בחוסר כל, ואין לו אף על מזון ס״א [סעודה אחת] ע״כ [על כן] רצוני שתמכור את כל נכסי ותשלח הכסף לבני יהודה לווינעדיק." ויקץ המלך והנה חלום, ויהי בבוקר וירא את בשרו מלא מכות ופצעים וחברבורות, ויאמר: "הלא לא דבר ריק היא." ויהי בלילה השני ויישן ויחלום שנית, ויבא הר׳ יצחק אברבנאל עוד הפעם ויאמר: "הנה לא שמעת לקול האות הראשון והמכות הראשונים!" ויכה אותו עוד הפעם ויאמר: "אם לא תעשה כדברי אכה אותך מאין הפוגות." ויהי בבוקר ויצו המלך למכור כל הנכסים של הר"י [הרבי יצחק] אברבנאל ולקבל כסף תמורתם ולהביא לו. וילכו שריו וימכרו הכל בעד הון רב. וילך ויקח בעצמו את צרור הכסף ויקח את ספינת המלך וירד שם להפליג לעיר ווינעדיג למסור בכבודו ובעצמו את הכסף לר״י [לרבי יהודא] הנ"ל [הנזכר לעיל]. והנה ר׳ יהודא אברבנאל בהיותו שם קודם פסח בערום וחוסר כל, דאג מאוד מה יעשה? מעות פסח אין לו. אחר פסח מוכרח לשום לדרך פעמיו מפני גזירת הגירוש. וילך כך בחוץ הלוך ודואג וילך כך עד חוף הים. ויהי בבואו אל חוף הים וירא מרחוק והנה ספינה אחת הולכת, ספינה מצוירה כספינת מלך. ויעמוד ויבט על הספינה והספינה באה אל חוף הים ותעמוד. והנה ירד מלך שפאניע מהספינה וילכו שריו לפניו וימצאו אותו וידרשו אותו אם נמצא כאן איש אחד נקוב בשמו ר׳ יהודה אברבנאל? ויאמר: "כן, ואני הוא איש הזה." וילכו ויגידו להמלך: "הנה הלום איש הזה אשר תדרוש אחריו." ויאמר המלך: "לא כן יעשה. אולי משחק בנו האיש הלזה, אולי שקר בפיו, נלכה נא אל המלך דפה והוא יחקור וידרוש אחר זה," ויהי כן. המלך משפאניע הלך אצל המלך דשם, וחקרו ודרשו הדבר ונמצא כי כנים דברי האיש ר״י [רבי יהודא] אברבנאל ויתן לו צרור כספו לידו, וילך שמח וטוב לב. קנה הכל על צרכי פסח כאחד מהגבירים לא יחסר כל בו. ויהי בלילה ראשונה של פסח, ויאנח מאוד. ותאמר לו אשתו: "מדוע פניך רעים? הלא השי״ת [השם יתברך] עזר לנו כל טוב, ב"ה [ברוך השם] הכל מוכן לפנינו." ויאמר לו: "מפני שני דברים פני רעים, מפני הגביע היקר שנאבד ממני, וגם מפני שאין לי אורח הגון." ותאמר לו אשתו: "לך נא עוד הפעם אל בית המדרש אולי תמצא עכ״פ [על כל פנים] אורח, אם אין לך הגביע." וישמע לקולה וילך לביהמ"ד [לבית המדרש] וימצא עומד עני א׳ אחורי הדלת, וירא והנה פניו מאיר כמלאך אלקים, ויאמר: "מדוע אתה עומד פה? בוא לביתי ונאכלה נא יחד סעודת פסח." והאיש שמע לקולו וילך אחריו ויבוא לביתו, וירץ ר״י [רבי יהודא] תיכף לבית אשתו ויבשר לה כי יש לו בפרוזדור אורח הגון. וילכו שניהם לפרוזדור להכניס את האורח, ויבואו ויראו והנה הגביע היקר עומד והאיש איננו. ויכירו שהאיש הי׳ אלי׳ [אליהו], וישבו הם בעצמם על הסדר. ויהי באמרו "שפוך חמתך" ויפתח הפתח ויבוא אלי׳ [אליהו] הנביא וישב אצל שלחנו ויגלה לו את הכל, כל מה שעשה אביו למלך משפאניע, וגם אמר שילך אחר יו״ט [יום טוב] עם הגביע להמלך דשם, ובל יפחד כי ירא הוא מפניו וגם את הגזירה יבטל כי כאשר אביו הי׳ ר׳ יצחק אברבאנל הכה אה המלך משפאניע, כן מכה הוא אותו שיבטל את הגזירה ונם לא יצער את בנו. ויהי אחר יו״ט [יום טוב] הלך ר״י [רבי יהודא] אל המלך עם הגביע ויאמר: "ראה נא את הגביע, ולא בי האשם כי אלי׳ [אליהו] הנביא לקחו ממני ואלי׳ [ואליהו] החזירו לי. ואם תרצה אותו אתנהו לך ותבטל נא הגזירה שגזרת על עמי בית ישראל." ויאמר המלך: "הגזירה אני מבטל תיכף והגביע קח לך, כי לא אוכל לסבול ההכאות של אביך שמכה אותי." ויאמר לו: "יחי המלך!" ויברך אותו וילך לביתו ויבשר ליהודים וישמחו מאוד, כן נושע גם אנחנו בישועות ונחמות.

למקור הסרוק

סייע בתמלול הטקסט: משה יצחק שורצברגר