ארובות השמים, אנונימי (אלעזר שענקל), וורשה תרס"ד.

עמודים 9-8 (pdf 7-8)

מעשה שהי׳ בתוקע ישראל שהמיר דתו והיה יושב בבית הועד הנוגנים אשר למלך. ויהי היום בנגינתם אמר אליהם כי הוא הי׳ יודע לתקוע בקרן אחד בקול גדול תקיעה שברים ותרועה והתחיל לתקוע תקיעה וגם שברים ועלה בידו. והרבה והפציר להריע בתרועה ולא עלה בידו. ובאין אופן לא הי׳ ביכולתו להריע, וימת לבו בקרבו לאמור: מה זאת? וחזר לנסות עצמו בביתו ולא עלתה על ידו ער כי אמר: לא אשקוט ולא אנוח עד כי אדע מה זה ועל מה זה. כי אחר שנשתמד לא עצר כח להריע בתרועה. ובא אצל הרב החסיד ר׳ אברהם יכינו ז"ל לדעת על מה זה ועל מה זה. והשיב לו הרב הנזכר: "כן הוא ומקרא מלא הוא: 'אשרי העם יודעי תרועה'. כי לא פורש לא תקיעה ולא שברים אפס התרועה. כי זאת הסגולה לא נתנה כי אם לעם בני ישראל להם לבדם והטעם כי התרועה היא מעוררת הרחמים יותר מכל הקולות ומכניע לס״ם [לסמאל] כמ״ש [כמו שנאמר]: 'תרועם בשבט ברזל' . ועור כי התקיעה נגד אברהם יש איזה אחיזה על כי יצא ממנו ישמעאל וכן ביצחק יש אחיזה מצד עשו ועל כן גם או״ה [אומות העולם] יתקעו כיוצא בהן תקיעה ושברים משא״כ [מה שאין כן] בתרועה שעיקרה נגד יעקב שמטתו שלימה אין בה שום אחיזה לאו״ה [לאומות העולם] בה, ועל כן לא ניתנה סגולתה כי אם לישראל. וכן הוא אומר: 'יום תרוע״ה יהי׳ לכם – לכם ולא לאו״ה [לאומות העולם]." וכשמוע המומר ההוא את דברי הרב וימס לבבו ולא קמה עוד רוח בו לאמור: אוי לי מה עשיתי? מדוע דבר ה׳ בזיתי לשוב מאחרי ד׳ וברח לארץ וחזר בתשובה שלימה וניסה אז את עצמו ותקע והריע כאשר בתחילה ובירך ואמר: "ברוך הבוחר בעמו ישראל באהבה. אשרי העם שככה לו, אשרי העם שד' אלהיו:

למקור הסרוק