ארובות השמים, אנונימי (אלעזר שענקל), וורשה תרס"ד.

עמודים 4-3 (pdf 2-3)

מעשה ברכת המזון שהי׳ בחסיד א׳ לפני הרב הגאון המקובל לקי קדוש יאמר לו [1] מו"ה [מורנו ורבנו הרב] מאיר מרגליות זצ"ל [זכר צדיק לברכה] אבד״ק [אב בית דין קהילת] לבוב בעהמח"ס [בעל המחבר ספר] מאיר נתיבים.

הנה חסיד אחד מתלמידיו שהי׳ מתנהג בחסידות וביראת ה׳ כל הימים ועושה צדקה כפי כהו והי׳ לו צער גדול שלא הי' זוכה לגדל בניו, שכל הבנים הנולדים לו לא ישמח בהם וימותו בקטנותם ר״ל [רחמנא לצלן] ומאד גדל צערו ע״ז [על זאת] ולא הניח דבר רפואות וסגולות וקמיעות שלא עשה, ולא הועיל לו כלום. יום אחד הי׳ נוסע לרבו הקדוש רבינו בעל מאיר נתיבים זצ״ל [זכר צדיק לברכה], והסתכל בו הרב ויראהו סר וזעף. שאל לו הרב: "למה פניך זועפות?" וענה החסיד וא״ל [ואמר לו]: "אדוני, מורי ורבי, מה אענה ומה אומר גודל צרתי ומזלי הרע מה שלא אירע לבן נילי שיודע לפני אדמו״ר [אדוני מורי ורבי] ששכל הבנים שילדה לי אשתי לא ישיגו להיות חיים שמונה ימים שלימים והם מתים, ולא ידעתי מה לעשות. לא אוכל עוד לסבול הצער הגדול אשר יקרה לי. והיום באתי לפני אדמו״ר [אדוני מורי ורבי] להתחנן לפני השי״ת [השם יתברך] להתפלל עלי ויתן לי איזה תרופה ועצה טובה כדי שיחיו בני ויוציא זאת הדאגה מלבי." באותו שעה שאל לו הרב: "מה מעשיך והנהגותיך בזה העולם?" וסיפר לו כל מעשיו וענייניו והנהגתו בעבדות [צ"ל: בעבודת] השי״ת [השם יתברך] ומצותיו כל הימים. וראה הרב איך דרכיו מתוקנים ביראת ה׳ והכל לש״ש [לשם שמים]. ונשאר הרב בהול במחשבתו לידע מה הוא הגורם להחסיד הנ״ל העונש הלזה:

ואחר עבור זמן כמו שעה אחת והוא יושב ודומם במחשבותיו הטהורים לבא אל האמת על מה זה ולמה באו להחסיד מקרים כאלה. וגם אותו החסיד יושב כנגדו באימה וביראה ומצפה ומחכה לתשובה. ובתוך כך שאל הרב להחסיד הנ״ל: "תודיעני כיצד הנהגתך בשעת אכילתך ובשעת ברכת המזון." ענה האיש וא״ל [ואמר לו]: "תדע אשר איזה פעמים בימי הקיץ שאני נכנס לבית עיף ויגע, מרוב חמימות אני פושט בגדי העליונים כדי להתקרר מעט ובין כך יבא עת האוכל ביום או בלילה. ואני יושב לאכול כך בבגדי התחתונים לבד בלתי המלבושים העליונים, הייני הבגד העליון אשר אלך החוצה. וכשאגמר סעודתי אני מברך ברכת המזון בזה האופן." באותו שעה א״ל [אמר לו] הרב: "אכן נודע הדבר שזהו סיבת מיתת בניך. ובכן, אם תשמע לעצתי, תקבל עליך שמהיום והלאה לא תוסיף עוד לעשות כזאת ולעולם הזהר כשתשב על שולחנך ללבוש כל בגדיך ותברך ברהמ״ז [ברכת המזון] מעוטף בבגדיך באימה וביראה: זה השלחן אשר לפני ד׳. ואני ערב לך שמהיום והלאה תזכה שיחיו בניך הנולדים לך ותשמח בהם." וכן הי׳, שקבל עליו לעשות כמו שצוהו הרב וכן הי׳, וזכהו השי״ת [השם יתברך] לבנים זכרים חיים וקיימים וגדלם בכ״ט [בכי טוב] וראה דור ישרים יבורך. ע״כ [עד כאן] המעשה:

המורם מזה המעשה כמה חמור עון המברך בלא עיטוף בגדיו אלא ערום וערי׳ כמו שיושב לצחק בקוביא. וארכבותיו דא לדא נקשן [וברכיו זו לזו נוקשות] רוכבות זו על זו, ומברך בלי כונה כמצות אנשים מלומדה בהרגל פיו דוקא מבלי יבחין מה שמוציא מפיו. אוי לה לאותה בושה. מה יענה לפני שוכן רומה שבעת אוכלו יושב כלביא לטרוף טרף למלא בטנו ולא יתן אל לבו מי הוא הזן אותו להטריפו לחם חוקו כדי לברכו ולהודות לו על גמולו הטוב, שאלמלא שפעת מד׳ הטוב, אין ביד האדם להרויח אפי׳ [אפילו] כחוט השערה. ולא עוד אלא כי ענש יענש והוא לא ידע כי בנפשו הוא ובאים לו חולאים רעים או מיתת בנים או עניות ר״ל [רחמנא לצלן], והכל הוא מטיל אותו במקרה. וכמו שראינו בהאיש הזה שהי׳ שלם ביראת ה׳ שלא נמצא בו אלא מעות זה שלא במתכוין ונענש במיתת בנים ר״ל [רחמנא לצלן]. וכשתיקן מעוותו ה׳ רחם עליו ומלא רצונו, וזכה לבנים לחיים. כן יזכנו האל להיות יראתו תמיד על פנינו בכל עת ובכל רגע בשכבינו ובקומינו אמן כי״ר [כן יהי רצון]:

[1] על פי ישעיהו פרק ד פסוק ג: "וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַ‍ִם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלָ‍ִם".

למקור הסרוק