מעשיות נוראים ונפלאים, אלעזר שענקל, קרקוב תרנ"ו.

עמודים 39-37 (pdf 37-39)

מעשה נורא מה שהי׳ אצל הרב הקדוש הגאון מרן לוי יצחק זצלל״ה [זכר צדיק לברכה לחיי העולם הבא] בליל שבועות שזכה לראות מראה השכינה כדמות אשה. כמו שהי׳ להרב רבנו אברהם תלמיד מרן האר״י [רבי יצחק בן שלמה לוריא]. פעם אחת אמר לו מרן האר״י: "דע כי שלמו ימיך והגיעו ימיך למות, אם לא שתעשה תקנה שתלך לירושלים, ושם תלך ותתפלל לפני כותל מערבי ותזכה לראות השכינה." והלך שם ובתוך הבכי׳ נרדם וראה על גבי הכותל צורה דוגמת אשה מלובשת שחורים, והי׳ החסיד צועק ובוכה בבכי גדול: "אוי לי שראיתי בכך!" עד שנתעלף. פעם אחרת וירדם ואח״כ [ואחר כך] ראה שבאה אליו השכינה צורת ודוגמת אשה מקושטת בבגדים נאים מאירה מאוד ואמרה: "התנחם, בְּנִי אברהם: 'ושבו בנים לגבולם'." וזכה שנתוסף לו כ״ב שנים:

וכן מה שמבואר בספר חזיונות למרן הרח״ו [הרבי חיים ויטאל]: "והנה אשה חשובה והיא יפה כשמש נצבת לנגדי ותאמר: 'מה לך פה חיים בְּנִי בוכה? ואני שמעתי בכייתך ובאתי לעזרתך'. ותפשוט ידה, ואקרא אל האשה: 'אמי אמי עזרני'. ואראה את השי״ת [השם יתברך] יושב על כסא עתיק יומין וזקנו לבנה כשלג מהודר עד אין תכלית. וישלח את ידו ויחזק בימיני ויאמר לי: "חיים, בְּנִי." עיי״ש [עיין שם] באורך [=באריכות]":

וכך הי׳ המעשה אצל הצדיק מברדיטשוב שבא לעיר דיקלא בעשרים בעומר ובא לשם באישון לילה ואפילה. ולא הי׳ מי שיאסוף אותו לביתו עד שבא בורסקי אחד והכניס אותו לביתו ורצה להתפלל מעריב ולספור ספירת העומר ולא יכול שם. והלך לבהמ״ד [לבית המדרש] ביחידי, והתפלל וספר עד אחר חצות לילה. והבין מזה הענין ירידות השכינה בגלות וצערה, בעמדה בשוק של בורסקי ,ובכה הרבה בכיות מתוך עומק הלב על צער השכינה, ומרוב צער ובכי׳ נתעלף וירדם. וראה במראה אור וזיו וזוהר גדול שהי׳ אור כזה מכהה גלגל חמה בדמות וכו׳, מקושטת בעשרים וארבע קישוטין וכל קישוט הי׳ מזהיר בזיו שאור השמש חשך ממש נגדו, בכמה מיני זוהר והדר, לא יכילהו הרעיון הגשמי כל כך, ואמרה: "חזק, בני, חזק וכו׳." והי׳ מצטער על שאינו זוכה לראות אלא מראה אחוריים ולא זכה לקבל פני השכינה. והשיבו לו: "הרי אתה בחיים וכתיב: 'לא יראני האדם וחי'." והי׳ מספר והולך בזה״ל [בזה הלשון]: "זוהר כזה ממש זכיתי לראות בר״ה [בראש השנה] אצל מורי, שחל יום ראשון בשבת וביום השני לא הי׳ מורי ורבי יכול לתקוע. ועמד מורי להתפלל מנחה ותפלות מנחה שלו, הי׳ תמיד אש שורף שלהבת יה כנודע. וכשראיתי זאת הלכתי ממקומי ועמדתי אצל החלון קרוב למקום מורי להתפלל שם. ואחר התפלה הי׳ דרך מורי לילך מעט אנה ואנה וגם להחלון וכשהחזיר פניו מן הכותל ראיתי על פניו זיו וזוהר והדר כמראה הקשת של מעלה בגוונין נהירין ונפל עלי פחד ורעדה. ונפלתי לאחורי והחזיקו בי בני אדם שלא אפול ולא ידעו הסיבה. וכשראה מורי את הרעדה שלי החזיר את פניו לכותל וסמך ראשו על הכותל שנים או שלשה רגעים והחזיר את פניו ולא ראיתי עוד

שום דבר. והי׳ מספר והולך שגם בעת פטירת מורי הרגשתי וראיתי זיו וזוהר כזה עליו ומזה זכיתי שהשגתי תורתו:

וכן הי׳ מעשה שהגאון הקדוש רבי יעקב שמשון משיפטיווקע כשהי׳ בארץ הקדושה, ראה השכינה בדמיונו דמות אשה בוכה ומצטערת על בעל נעוריה, שהי׳ לה בעל ומת. והקיץ משנתו ואמר לחבריו: "אין בעולם כעת מי שיהי׳ בעלה דמטרוניתא חיה דאצילות אלא הקדוש רבי פנחס מקאריץ, ובוודאי נסתלק בלילה ההוא." וקרע ובירך ובכה הרבה בכיות, שהי׳ רבו. ואחר זמן נודע שנתאמתו הדברים אלו ומכוון באותו הלילה והוא פלא: [1]

[1] המספר מצטט כאן בשינויים אחדים קטע מספרו של ר' חיים ויטאל, ספר החזיונות (ספר שבחי ר' חיים ויטאל): והנה שם הר גבוה ראשו בשמים. ויאמר לי: עלה אלי ההרה והיה שם, ושם אגיד לך דברי שליחותי אשר שולחתי אליך ובהרף עין ראיתיו נצב על ראש ההר ואני יושב למטה כי לא יכולתי לעלות כלל כי אינו משופע כלל כי אם זקוף ככותל. אמרתי לו: תמה אני עליך שאני בחור ולא יכולתי לעלות כלל, ואתה זקן, ועלית כולו בהרף עין. ויאמר לי: אתה, חיים, אינך יודע כי בכל יום אני עולה ויורד דרך ההר הזה אלף פעמים לעשות שליחותו של מקום, ואיך אתה תמה עלי? וכשראיתי כי בתחלה קראני ר' חיים ואתה [צ"ל: ועתה] קראני חייס, וגם כשמוע דבריו המבהילים ידעתי כי הוא אליהו ז״ל משבט הלוי וודאי ואז זלגו עיני דמעות וחרדתי מאוד. ואז התחננתי אליו בדמעות שליש ואמרתי לו: תיקר נא נפשי בעיניך והעלני עמך. ויאמר לי: אל תירא כי על כן שולחתי אליך. ויחזק בזרועי ויעלני כהרף עין אל ראש ההר עמו. וארא והנה סולם אחד מוצב ארצה על ראש התר וראשו מגיע השמימה ואין בסולם ההוא רק שלשה שליבות, ובין שליבה לשליבה כשיעור קומת איש. ויאמר לי: עד כאן נתנו לי רשות לסייעך, ומכאן ואילך ראה מה תעשה. וילך ויתעלם מעיני, ואני הייתי בוכה בצרה גדולה. והנה אשה חשובה, והיא יפה כשמש נצבת לנגדי על ראש הסולם. ואחשוב בלבי שהיא אמי. ותאמר לי: מה לך פה, בני, חיים בוכה? ואני שמעתי דמעתך ובאתי לעזרתך. ותפשוט ידה הימנית ותעלה לראש הסולם. וארא שם חלון גדול עגול ושלהבת אש גדולה יוצא ממנה רצוא ושוב כמראה הבזק בחוזק גדול, והיא להטה כל הנמצא שם. ואדע בעצמי כי הוא להט החרב המתהפכת אשר בפתח גן עדן. ואקרא שם במרירות נפש אל האשה ההיא ואמרתי לה: אמי, אמי, עזרני נא מהלהט הזה בל ישרפוני. ותאמר לי: אין לך עוזר מזה הלהט כי אם אתה בעצמך. ולכן אתן לך עצה מה תעשה: שים ידך על ראשך ותמצא שם צמר גפן ולבן כשלג. ותקחנה ותשים אותה בחלון וסגור החלון ותעבור מהרה. ואעשה כן ואעבור מהרה ותיכף כרגע נתעלמה ממני האשה ונלע״ד כי הצמר גפן הוא שנהפכות שערות ראשי השחורות שהם דין ונהפכו ללבנות על ידי איזה זכות בסוד ושער רישיה כעמר נקי. ויחזור אליהו לגלות כבראשונה, ויאחזני בימיני ויאמר לי: בא עמי אל המקום אשר שלחוני בתחלה להביאך בו. ויביאני אל חצר גדול שאין לו שיעור ובתוכו נהרות גדולים מושכים מים חיים להשקות את הגן ועל שפת הנהרות מזה ומזה אילנות של פירות נחמדים למראה דשנים ורעננים לאין קץ ורובן אילני תפוחים מריחים בריח מור ואהלות. ועצי האילנות גבוהים מאוד וראשי הענפים היוצאים מגוף האילן כפופים למטה עד קרוב לארץ ותחתיהם כעין סוכה ובאותו הגן עופות לאין קץ כדמות אווזים לבנים מתהלכים בגן לארכו ולרחבו ושונים משניות דמסכת שבת כי כן היה אז ליל שבת כנ״ל. ומידי הליכתן היו קורין משנה א' או פרק א' וזוקפים צווארם ואוכלים תפוחים מן האילן בעצמם ואח״כ שותין מים מן הנהרות וזה מעשיהם תמיד, ובאותה שעה הבנתי שהם נשמות הצדיקים בעלי משנה, אך לא הבנתי למה הם בצורות אווזים ועופות ולא בצורת אנשים. ויוליכני עד פנימה תוך הגן עד שראיתי בתוך הגן עליה אחת גדולה וגבוה כאילו היא על גבי גבעה גבוה ואין תחתיה בית אחר והיתה גבוה מקרקע הגן כשיעור קומת איש ופתחה בצד מערב וסולם של ג' מדריגות מאבנים מן הקרקע עד פתח העלייה. ואז נתעלם ממני אליהו ז״ל ואעלה אני לבדי בסולם ההוא ואכנס בפתח העלייה, ואראה את השי״ת יושב על כסא בצד כותל דרומי באמצע,

והוא כדמות עתיק יומין וזקנו לבנה כשלג מהודר עד אין תכלית וצדיקים יושבים שם בקרקע לפניו על גבי מצעות ומרבדים חדשים ויפים עד מאוד, ולומדים תורה מפיו.[שבחי ר' חיים וויטאל, מהדורת אוסטרה תרפ"ו, 1826, עמודים ל-לב (pdf 28-30)]

למקור הסרוק

סייע בתמלול הטקסט: משה יצחק שורצברגר