מעשיות נוראים ונפלאים, אלעזר שענקל, קרקוב תרנ"ו.

עמוד 32 (pdf 32)

מעשה נורא מר״י [מרבי ישראל] בעש׳׳ט [בעל שם טוב] הקדוש זצל"ה [זכר צדיק לחיי העולם].

ללמוד אמונת האלקות. פעם אחת נסע הבעש״ט [הבעל שם טוב] אור ישראל עם תלמיד אחד במקום שמם שאין שם מים, ובכמה פרסאות לא נמצא שם מים והתלמיד צמא למים עד סכנת מות. ואמר לו: "רבנו צמא אני מאוד." ולא השיבו, ואח״כ [ואחר כך] כשראה התלמיד צרתו שבא לסכנת מות, חזר ואמר: "רבנו צמא אני מאוד וסכנה גדולה." והשיבו: "מאמין אתה שברגע שברא הקב"ה [הקדוש ברוך הוא] העולם ראה כל זה הצרה שיש לך והכין לך מים לשתות." ולא השיב תיכף עד שנתיישבה דעתו ואמר: "רבנו הקדוש, אני מאמין באמת ואמונה שהקב״ה [שהקדוש ברוך הוא] צופה מסוף העולם ועד סוף כל הדורות." והשיב רבנו: "המתן מעט." ונסעו משם דרך מועט וראו שגוי אחד נושא שני כלים מים על כתיפו, ובשבא אצלם נתנו לו איזה פרוטה, ונתן לו לשתות. ושאל מרן לגוי: "מה זה שאתה נושא כאן מים במדבר שמם?" והשיב הערל הנ"ל [הנזכר לעיל] ואמר: "השר שלי נשתגע ושלחני אחר מים אל מעיין אחד, ואני נושא זה המים ג׳ פרסאות ואיני יודע למה." ואמר מרן: "ראה השגחתו יתברך, ברא בשבילך שר להשתגע והמציא לך מים, וכל זה צפה השגחתו יתברך ברגע של בריאות העולם והוא פלא."

למקור הסרוק

סייע בתמלול הטקסט: משה יצחק שורצברגר