מעשיות נוראים ונפלאים, אלעזר שענקל, קרקוב תרנ"ו.

עמודים 29-28 (28-29 pdf)

[מעשה] באשה אחת שהיתה יראת ה׳ ועליה נאמר אשת חיל מי ימצא. ויום אחד בעלה לשוק יצא וראה בגד אחד נחמד למראה ואין כמוהו, ואמר: זה לאשתי נאה. וקנה אותו ונתנו לחייט לתופרו. עבר שם אדם אחד גוי מכשף וראה הבגד ביד התופר. אמר: ודאי הלובשות היא יפה, ולה הי׳ משתאה. ונתן שוחד לתופר, וכתב בנייר כישוף, וציוה להתופר להניחו בתוך הבגד ולתפור עליו כדי שתלבשהו האשה ההיא ותבוא מאליה לביתו בבהלה. וכן עשה החייט ההוא. בערב יום הכפורים אחר סעודה המפסקת ואחרי אכלה, לבשה הבגד הנ״ל ומיד לבשתה רוח טומאה ורצתה לעשות כמעשה בני עוולה. א״ל [אמר לה] בעלה: "בית ה׳ נלך לתפילת כל נדרי." השיבה אשתו אליו: "לך אתה מקודם ואני אבוא אחריך ונעשה שם תפלה." ואחר שהלך בעלה לבית הכנסת, הלכה לבית אותו רשע כאילו בא אחד ונטלה. ומיד נכנסה לביתו, ויחבק לה וינשק לה ועשה לה סעודה מכמה מיני אכילה. ואחר שאכלו ושתו הגיעו להרגל עבירה. ופשטה אותו הבגד ואותו האיש יצועו עלה. והיא, מיד אשר פשטה אותו חזרה לדעתה וידעת אשר עשתה פשע ומעילה, ומיד יצתה לחצר. והוא הי׳ מאמין עליה כי הדלת נעולה. ועמדה בחצר במרירות נפש ובתפילה אמרה: "רבונו של עולם זכור תזכור את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם, ואני במעשים טובים ובצדקות גדולה. ואל תמסרני ביד הרשע הזה, חלילה, כי עתה עת רצון לכל בני ישראל וזמן סליחת העון ומחילה." ומיד שמע ה׳ קולה ורוח סערה נסע מאת ה׳ ולקח אותה מאת הגוי לביתה ברוב חמלה. ושכבה במטתה כי היתה שכורה מהסעודה וכאשר בא בעלה מבית התפלה שאל אותה: "הלכת לבית הכנסת?" השיבה לו: "לא, כי אני חולה." ולא הגידה דבר מאשר קרה לה. לאחר כמה ימים הוריד הגוי הבגד ההוא למכרו כי רצה הקב״ה שיגלה הדבר ויהרג בגללה. וראה בעלה הבגד ההוא ויתמה על הדבר פליאה גדולה. א"ל [אמר לו] לסרסור: "תן לי בגד זה עד שאראה אותה לאשתי." מיד לקחו ובא לביתו. א״ל [אמר לה]: "היכן הבגד אשר תקנתי לך? כי מצאתי אותו ביד איש אשר לו ערלה א"ל [אמרה לו] אשתו: "הן באמת אין משיבין על הקלקלה, ומה אעשה שכך וכך קרה לי, אבל שבח לאל יתברך כי לא עשיתי עבירה ומכשלה." ומיד שלח אחר החכמים, וקרע הבגד לפניהם, וראו שכל דבריה אמת, והתירו לה. וספרו לשר העיר על המעשה הרע הזה, ולחייט, עינוי אותו בייסורים קשים ומרים, ולמכשף אותו תלה' על עץ לקיים 'ובערת הרע מקרביך. ה"ת [הכי תרגומו?]

נראה שסיפור זה מבוסס על סיפור שרשם יוזפא שַׁמֶשׁ בתחילת המאה השבע עשרה. הנה הסיפו:

מעשה בדודא

פרנס אחד שהיה עשיר גדול. והאיש חסיד היה, ולו בת יחידה נאה וחסודה שאין כמוה. לימים הזמין האיש אצל חייט שיעשה מעיל יפה בשביל ביתו.

ורֵיק אחד נכנס אל ביתו של החייט וראה את המעיל ושאל את החייט: "למי המעיל הזה שתפרת?"

וענה החייט: "הוא בשביל היהודייה היפה."

אמר הרֵיק לחייט: "יש בידי שורש דודא, קח ותפור אותו במעיל ויהיה במקום שלא ירגישו בו כלל."

החייט סירב, אבל הרֵיק הפציר בו ונתן לו במתנה רייכסטלר יפה (=סכום בעל ערך) ונתרצה החייט ותפר את השורש בתוך המעיל.

והדודא היה מכושף, וכל מי שלבש את המעיל היה מן ההכרח שיאהב אותו (=את הרֵיק). פעם אחת הלכה הנערה לרקוד לבית ריקודים, והרֵיק גם הוא בא לשם לחזות במחולות והנערה לבשה את המעיל, ובראותה את הרֵיק נפלה על צווארו והפצירה בו שירקוד עמה.

והבחור הדף אותה ממנו ואמר: "אין לי דברים אתך, אין רצוני לרקוד עמך."

והאנשים שראו את המעשה נשתוממו בדבר מאוד, כי הנערה היתה ידועה כצנועה, והתפלאו על מעשה החציפות שעשתה.

והיא לא יכלה להתנתק מהרֵיק, ומרוב שגדלה תשוקתה אליו הלכה אחריו מבית הריקודים אל ביתו.

והרֵיק אמר אליה: "לכי ממני כי אכה אותך!"

והיא ענתה לו: "רחם עלי כי לא אוכל להיפרד ממך כי חולת אהבה אני."

והכניסה אל ביתו ואמר לה: "אם אהבתך חזקה אלי לכי והביאי לי כמה מאות טאהלר, לאביך יש כסף לרוב."

הנערה חזרה לבית הוריה, וביום השבת, כאשר הלכו הוריה לבית הכנסת, היא פרצה את תיבת הכסף והוציאה משם שלוש מאות טאהלר והביאתם לבית הרֵיק; והוא לקח את המעות, שכב עמה וטימאה.

בלילה התעוררה הנערה ונעצבה על המעשה ופרצה בבכי, כי פשטה קודם את מעילה, ועתה נתחרטה חרטה גדולה על המעשים שעשתה, והרגישה שנאה עזה לרֵיק.

והרֵיק אשר שמע את בכיה אמר אליה: "אם את בוכה ומתאבלת אין רצוני בך יותר."

והיא קמה לצאת משם אבל תיכף שלבשה את המעיל חזרה בה, חשקה ברֵיק ונשארה אצלו. וכך עברו עליה שלושה ימים, ולבסוף הרהרה בנפשה ולבה היה מר על הקורות אותה ואז עלה בלבה שהכל נגרם לה מן המעיל, והרהרה בקרבה: "למה זה בשעה שאני פושטת את המעיל באה עלי שנאה גדולה אל הרֵיק?"

ובלילה, בעת שישן את שנתו קמה ולא לבשה את מעילה, ורצה מהר אל בית אביה ובפתח הבית צעקה: "אבא יקר, פתח נא לי את הדלת."

והאב לא רצה להגיד לה: "את זונה, התחברת אל הרֵיק, לקחת כספי וגם חיללת את השבת, אינני רוצה בבת כמוך."

הוא שתק, והיא המשיכה לבכות ולהפציר שוב באביה ואמרה: "אבא יקר, לא בי האשמה על המעשים הרעים שעשיתי. הכניסני אל הבית ואספר לך מה שקרה לי, אני עומדת על יד הפתח כמעט עירומה בדמי הלילה."

האב חשב בדבר ופתח לפניה את הדלת ובהיכנסה אל הבית צעקה ותלשה שערות ראשה וביקשה שישמעו כולם את המקרה שקרה לה. ובינתים נתאספו השכנים. והנערה סיפרה את המעשה. כולם הקשיבו לדבריה ולבם ריחם עליה. והאב הלך אל מועצת העיר וסיפר מה שקרה לביתו, והחייט שמו במאסר על המעשה אשר עשה, והריק – כאשר שמע על מאסרו של החייט ברח מן העיר. והנערה עשתה תשובה גדולה. היא התחתנה עם בחור עני וירא שמים – בסוף התעשרו עושר רב.

____________________

מתוך: מעשה ניסים ליוזפא שמש, תורגם מהמקור על ידי שלמה איידלברג, ירושלים תשנ"א, עמ' סב-סג.

יפתח יוסף יוזפא הלוי מנצפך המכונה יוזפא שַׁמֶשׁ (=יוזפא השמש) מוורמיזא (1678-1604)

למקור הסרוק