מעשיות נוראים ונפלאים, אלעזר שענקל, קרקוב תרנ"ו.

עמודים 23-22 (pdf 22-23)

וכמו שאמר מו"ר [מורנו ורבנו] הקדוש מ"ה [מורנו הרב] אברהם יהושיע העשיל [1] זצלל״ה [זכר צדיק לברכה לחיי העולם הבא] שעשבי השדה הי׳ אומרין לו עתידות וגם פסיעות אדם. ויראתי שלא אטעה ובקשתי מאב הרחמן שיטיל ממני. וכן הי׳ הענין בילדותו, שהשיג מדריגה כשהיו אומרין איזה שם עם שם אמו, הי' מכוין בכיון מי הוא זה השם. אם הוא תינוק מוטל בעריסה או אם הוא גדול מעט שלומד אותיות. או גדול ביותר או אם הוא איש גדול בשנים ואם הוא בעה״ב [בעל הבית] או ת״ח [תלמיד חכם] או צדיק. ומה מלאכתו, חייט או רצען או דבר אחר. וכיון ממש כל צורתו ושערו והנהגתו לא פחות ולא יותר. אפילו כשהיו שואלין אותו שעה ויותר הכל לא פיחת ולא ויתר וכשהי׳ מנסין אותו ואמר לו שם שלא

הי׳ השואל יודע כלל מהותו ואיכותו, אלא בדה מלבו לנסות אותו, השיב: "זה אינינו." ועכ"ז [ועם כל זאת] אמר: "ידעתי גם ידעתי שעדיין אני רחוק מהש"י [מהשם יתברך] ולא עוד אפשר מטעין אותי." כי יש שמטעין אותו. אם כוונתו לשקר ולרמאות חלילה, מטעין אותו בדברים כאלו עד שנשאר בחיצונית ונעשה חכם להרע שד יהודי. וזה השוטה שרודף להשיג גדולת ונפלאת לכבוד עצמו, נשאר בעל מופת של דמיוני. כאשר נתגבר בו איזה דם הרע של שקר או פניה אף דקה מן הדקה מוליד צרעת שאת שם רע, נשיאות וגאוה. ואז נופל ברשת הקליפה להיות רב ורבי ולהשתרר על הבריות היפך רוח נמוכה וכשנופל בקליפה זאת וכו׳. עיי״ש [עיין שם] יש שעשו תשובה ויש ע״י [על ידי] יסורין והקזת דם הרע נתבררו ועלו לקדושה. ויש שנשארו כך כל ימיהם בטפשות זה. ושוטה אינו מרגיש חסרונו וסובר שאין כמותו. ויש שנדחו מכל וכל מב׳ עולמות כמו מכת הארורה הידוע, שאמר מרן שנדחה הארור ע"י [על ידי] הגאוה וגם בזמנינו זה הרבה שנדחו מכל וכל. מלך עליון ירחם על עמו ויצילם מצרעת הזה:

[1] אברהם יהושע השיל מאפטא (תקט"ו-תקפ"ה 1825-1755)

למקור הסרוק

סייע בתמלול הטקסט: משה יצחק שורצברגר