סיפורים חסידיים
37.050 סיפור מספר
|
לימוד תורה לשמה |
שם הסיפור |
|
מעשיות נוראים ונפלאים, אלעזר שענקל, קרקוב תרנ"ו. |
שם הספר |
|
עמודים 10-9 (pdf 9-10) |
מיקום בספר הסרוק |
|
מעשה מהרב הגדול המפורסים הצדיק אמיתי מו"ה [מורנו ורבנו הרב] ברוך קאסיווער זצלל"ה [זכר צדיק לברכה לחיי העולם הבא] הנה הי׳ משתעי בלשון חכמה. פעם אחד בבואו לבית המדרש באחת מקהלות קדוש ישראל ומצא שם להקת המון בני תורה, רבי שנים חרופי דעת שהי׳ יחד נושאים ונותנים במלחמתה של תורה בחידוש גדול ועצום. ובראוהו כי פילפולם אך הבל יהמיון ותכלית למודם רק להראות גדולתם וגודל כחם בלימודם, ולא לשם שמים כוונתם, אף לא אל מערת האמת יורו המורים חץ פילפולם, אז פחח הרב הנ״ל כמשחק ואומר תודה רב אשר הביאני לבית מלא תורה כזאת, רבי שנים אלה למדברותיו ששו ויחדו אח פניהם בחשבם כי באמת ובאמונה הוא דובר. "לא כן, בני," פתח הרב הנ״ל את פיו בחכמה, "הלא ידוע אם יעסוק אדם בתורה לשמו יתברך אז לא תשאר הלימוד אף רגע אחד למטה זולתי צופה הליכות ביתה, ותמהר לשוב למעלה ובוקע חלוני רקיע לשוב אליו יתברך שמו. אמנם אם תכלית הלימוד איננו לשמו יתברך, אז תשאר נצח למטה ולא תעלה עוד למעלה. ועתה הנה עיני רואות כי כל פלפולם אינינו לשמו יתברך זולתי קול ענות פלפול של הבל אנכי שומע. ואף עלה אחד מכל למודכם לא תכסף עלות מעלה והכל תשאר למטה עד שתתמלא הבית כולה. ולכוונה זו אמרתי כי מצאתי פה בית מלא תורה ודפח"ח [דברי פי חכם חן] ע״כ [על כן] חזק לבך בפשיטות ובשמחה והשווה עצמך לפחות שבפחותים אעפי"כ [אף על פי כן] דיבורם ותפלתם ותורתם לשמה עולה ובוקע רקיעים אשר מלאכים ושרפים מזדעזעים והם אינם יודעים אלא הפשיטות. הלוואי פי׳ [פירוש] המלות ובוקע רקיעים. וקבלה מאח רבינו הגאון הקדוש אברהם יהושיע העשיל מאפטא פי׳ [פירש] כי לפתח חטאת רובץ וכל התחלות קשות ולכן כשמתחיל תיכף בכוונה שיעלה למדרגות רמות באהבה וביראה ובהתפשטות הגשמיות, לא יעלה בידו כי היצה״ר [היצר הרע] כאורב והשונא יבלבל אותו במחשבות ותחבולות שלו. ולכן כל ההתחלות בתורה ובפרט בק"ש [בקריאת שמע] ובתפלה יהי׳ התחלה להכין עצמו על פשטות הדברים שהוא מחויב בהן ע״פ [על פי] התורה לומר הדבורים בפשטות ולהשתתף נפשו עם כל ישראל עם כל נפש קטן וגדול ממש באמת ואחר"כ [ןאחר כך] כשיכנוס יעלהו השי"ת [השם יתברך] ממדריגה למדריגה לפי ערך נשמתו ואמת שלו, ואתה תשמע השמים מכון שבחך ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו כי אתה ידעת לבדך את לב כל בני האדם ודפח״ח [ודברי פי חכם חן]. |
טקסט |
|
|
הערות שוליים |
מקור סרוק |
|
הערות |