מעשיות נוראים ונפלאים, אלעזר שענקל, קרקוב תרנ"ו.

עמודים 9-7 (pdf 7-9)

מעשה נפלאה מהצדיק אור ישראל וקדושו מהור"ר [צ"ל מוהר"ר] [מורנו ורבנו הרב] יוסף מיאמפלא בן הקדוש של הרב מוהר"ר מיכל מזלאטשוש זי"ע.

פעם אחת אינגיד ואיתנח [ארמית: נמשך (נמתח) ונאנח] [1] ועלה למעלה וטבל אותו בנהר דינור והמעשה ארוך ונפלא. ופעם אחת חלה ונטה למות ואינגיד ואיחנח [ארמית: נמשך (נמתח) ונאנח]. והוא הי׳ דרכו להתפלל מאוד בכוונה עצומה. ובפרט תפילת ערבית. והיו מקפיד על מי שאינו מתפלל מעריב בכוונה וכך אמר עליו אביו הקדוש רבי מיכלי:."יוסך בני יכול להתפלל." ובעת חליו ראה ששוקלין כל זכיותיו והביאו כל התפלות שהחפלל מקטנותו ועד אותה השעה, לא נעדר אחת מהם. וראה שבא מלאך אחד נורא ואמר: "מה זה אלו התפילות?" ונפח בם וברוח שפתיו נתפזרו ולא נשאר אלא ה״א אחת מאירה באור צח. והיא הי׳ עומד לפני הב״ד [הבית דין] של מעלה, ידיו מרתתין ובאותו המיום מת אביו הקדוש כי פתאום בסעודה שלישית נסתלק בעת הלכו אנה ואנה בדביקות נפלא בחדר שלו, ואמר: "בהאי רצין אסתלק משה." כי לערך שני שנים קודם פטירתו הי׳ צריכין לשמור אותו, שלא יצא נשמתו מרוב דביקות בוראו, כי הי׳ דרכו לילך אנה ואנה עד שפניו הי׳ בוערות כמראה הלפידים. ופעם אחת אמר הגאון הקדוש מו״ה [מורנו ורבנו הרב יוסף מזמיגראד, תלמידו, אל אחיו הצדיק מו״ה [מורנו ורבנן] אברהם מרדכי מפינטשוב: "ראה אחי האיך עקביים של רבינו הקדוש עומדין בגן עדן העליון." והי׳ צריך שמירה יתירה. והי׳ דרכו לאכול סעודה שלישית בחדרו מיוחד עם איזה מבניו. ואח״כ [ואחר כך] הי׳ הולך לבית מדרשו לומר תורה ושירות עד שגמר הסעודה שם, ובעת הזאת לא הי׳ שום אדם שם. והי׳ רץ בחדרו אנה ואנה ואמר: "כהאי רצין אסתלק משה." עד שראתה בתו הצדקת ורצתה ואמרה לאחיה הצדיק ר׳ יצחק ז״ל ורץ לחדרו ותפסו לבלבל אותו ולהורידו. ונפל על שכמו ואמר: "שמע ישראל ה׳ אלקינו ד׳ אחד." ויצתה נשמתו הקדוש של רבי מיכלי. ור׳ יוסף בנו הי׳ למעלה עד יום ראשון לבקר ובעת שהי׳ עומד לפני הב״ד [הבית דין] של מעלה שמע כרוז שילכו הצדיקים לקבל פני הרב רבי מיכלי מזלאטשוב שבא לכאן, והלכו. ובתוכם הלך מרן הקדוש נר ישראל רוח אפינו, הרב ישראל בן אליעזר רבו. וראה אותו עומד לפני הב״ד [הבית דין] ואמר לו: "יוסף, מה לך בכאן?" ושיפר לו כל הענין והלך מרן לפני הב׳׳ד [הבית דין] ואמר להם: "מה לכם עם בני יוסף חביבי שאתם אומרים שאין תפילתו זכה? אני אומר לו שיתפלל בכאן תפילת שחרית. ואתם תראו האיך תפילתו הוא בלב שלם ואמת." וקרא אותו ואמר לו: "התפלל בני בכאן לפני יוצר כל ויושע לך." והתחיל להתפלל ומתוך גודל כוונת התפילה התחיל למטה הגוף להזיע ובתפלה זאת

העלה כל התפלות להיותן מאירין ובהירים ואיתער ונתרפא מחליו ובאה אליו אמו ואחיותיו ואמר אליהם: "למה אין אתם מפשיטים הקשוטים מעליכם? הרי אבינו נסתלק. לכן ישקול כל אדם דעתו מאד שיהי' כל כוונתו ועשיותיו לשמים בלב שלם ואמת כי ה״א אחת העלה כל התפילות, ויחזק עצמו מאוד אחר כל הפרישות והקדושה שיבדוק עצמו הדק היטב אם אין בו שמץ דרך אחרת או כונות אחרות זרות אף דקה מן הדקה ויהי׳ נפשו נמוכה שפלה מעורב בפשטות עם כל ישראל ועושה כל מעשיו לשם אל עולם ולא יהי׳ בו חכמות ושכניות זרות ודרכים רחוקים, כי כל דרכיו בפלס ישקול, אף כל תנומה אף כל דבור קטן, ויתפלל ויהי׳ עובד במדרגה שהוא אף קטנה מן הקטנה יהי׳ עובד כפי יכלתו ולא יחפוץ דוקא לעלות מדרגות כי הם יבואו ממילא לתמים במעשיו, וטוב לו בזה נ"מ [הר מצוה]:

ואמר רבינו כקדוש מוהר״ר [מורנו ורבנו הרב] אלימלך על הקדוש רבי מיכלי מזלאטשוב: "כשהוא לובש המלבוש לתפלה ומחבר הקרסים של לבושו, ממשיך שפע למעלה לשמנים אלף כיתות מלאכים והוא חיותם. והי׳ צריך שמירה בכל עת שלא יצא נפשו מגודל אור הדביקות, והנהגות שלו שהי' מלבושיו מלבושי מלכות. והכנת סעודתו בכל יום כסעודת המלך. ולא נהנה אלא ראות עיניו. ופעם אחד שאל אותו פרומיר נער מפני מה הוא מתנהג כל כך בהרחבה. והשיב לו בהפשטות שצריך להרחיב דעתו לעבודת השי"ת [השם יתברך]."

למקור הסרוק

[1] ראו תלמוד בבלי, מסכת חולין דף נו עמו ב עד דף נז עמוד א: ההוא רומאה דחזייה לההוא גברא דנפל מאיגרא לארעא. פקעיה כרסיה ונפוק מעייניה. אתייה לבריה ושחטיה קמיה באחוזת עינים. אינגיד ואיתנח. עול למעייני וחייטיה לכרסיה.

מסופר על רומאי אחד שראה אדם שנפל מהגג לארץ, ופקעה כריסו של הנופל ויצאו בני מעיו. הביא אותו רומאי את בנו של אותו נופל ושחט אותו לפניו באחיזת עיניים, כלומר, איחז את עיני האב, כאילו הבן נשחט. נמשך, נמתח האב ונאנח. נכנסו בני המעיים על ידי התנועה הזו למקומם ותפר את כריסו ונרפא. [תרגום על פי שטיינזלץ]