מעשיות נוראים ונפלאים, אלעזר שענקל, קרקוב תרנ"ו.

עמודים 7-6 (pdf 6-7)

מעשה מהתנא ר׳ אליעזר בן שמוע.

ר' אליעזר בן שמוע היה מטייל על חוף הים הגדול. ראה ספינה שנטרפת בים ובהרף עין נטבעה ונטבע כל מה שהי׳ בתוכה. וראה איש אחד שישב על קרש אחד מן הספינה ומגל לגל הי׳ עולה ליבשה כשהי׳ ערום בלא בגדים, והטמין אח עצמו בחוף הים. נזדמן השעה כשישראל הי׳ עולים לרגל לירושלים, ואמר להם אותו איש: "אני מבני עשו אחיכם. תנו לי מעט כסות שאכסה אותי בו מצד מטה שערער אותי הים ולא נשאר לי מאומה." אמרו לו: "כמו כן יהי׳ מעורעין כל בני עמיך!" הגביה אח עיניו וראה שר׳ אליעזר מטייל בתוך בני ישראל. אמר לו: "רואה אני שאתה הזקן ומכובד מהם ואתה מכיר בכבודו [צ"ל בכבודן] של הבריות, לכן אבקשך שתתן לי איזה מלבוש לכסות בו את תחתותי, שהים לקח וערער ממני את כל, ולא נשאר לי כלום." הי׳ על ר׳ אליעזר בן שמוע שבעה מלבושי כבוד ופשט אחד ונתן לו, ולקחו לביתו והאכילו והשקהו ונתן לו מאתים דינרים והרכיבו ארבעה עשר פרסאות ועשה לו כבוד גדול עד שהכניסו לביתו .לאחר זמן מת קיסר הרשע אשר הי׳ מקודם והי׳ ממנין לזה האיש הנ"ל שהוא יהי׳ קיסר תחתיו. גזר על המדינה שכל האנשים הנמצאים יהי׳ להריגה וכל הנשים יהי׳ לבוז. וזה הי' על שאמר לו: "כמו כן יהי׳ כל עמיך מערערין!" אמרו לר"א [לרבי אליעזר] בן שמוע: "לך ותפייס עלינו אצל המלך." אמר להם: "אחם יודעים שזה המלכות אין עושין כלום בחנם." אמרו לו: "יש בכאן ארבעה אלפים דינרין. קח אותם ולך ותפייס עלינו." לקח אותם והלך ועמד על שער המלך. אמר לעבדיו העומדים שם: "לכו ותאמרו למלך שאיש זקן של היהודים עומד על שער המלך ורוצה לשאול בשלום המלך." אמר להם המלך: "יכנוס אלי." וכשבא אליו ראה אותו המלך, הפיל את עצמו מכסאו ונפל על פניו. אמר לו המלך: "איזה עסק ודבר יש לך שבאת לכאן ותצטער כ"כ [כל כך]?" א״ל [אמר לו] :באתי אליך שתרחם על המדינה הזאת ותבטל את הגזירה." אמר לו: "וכי בתורה שלכם כתיב שקר? בודאי הכל אמת כתוב בו." אמר לו: כן הוא שכולה אמת." א"ל [אמר לו]: "לא כן כתיב בתורתכם: לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה׳. ולמה? על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. וכתיב: לא תתעב אדומי כי אחיך הוא. ואני לא בן עשו אחיכם בתמי׳ [בתמימות] ולמה לא עשו וגמלו עמי חסד? ומי שעובר על התורה חייב מיתה." אמר לו ר׳ אליעזר בן שמוע אעפ"י [אף על פי] שהס חייבים לך שלא גמלו עמך חסד, בקשתי מאתך שתניח ותרחם עליהם." א"ל [אמר לו]: "ואתה יודע שזאת המלכות אין עושה שום דבר בחנם." א"ל: "יש עמי ארבעה אלפים דינרים. קח לך ותרחם עליהם." א"ל [אמר לו זה המלך: "אלו ארבעה אלפים דינרים יהי׳ לך נתונים תחת שני מאות שנתת לי, והמדינה כולה יהי׳ ניצולים עבורך עבור אשר נתח לי מאכל ומשתה. ולך אל בתי האוצרות שלי וקח לך שבעה מלבושים תחת הבגד שנתת לי ולך בשלום אל אומותיך, ואניח להם בשבילך." וקראו עליו: "שלח לחמך על פני המים". זי״ע [זכותו יגן עלינו] ועל כל ישראל אמן מ"ק [מאמר קדישין?]: [1]

[1] ראו מדרש קהלת רבא יא: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שָׁמוּעַ הֲוָה מְטַיֵּיל עַל כֵּיף יַמָּא רַבָּה, חֲמָא אִילְפָא דְּמִיטָרְפָא בְּיַמָּא, כַּהֲרִיפַת עַיִן טְבַעַת וּטְבַע כָּל מַה דַּהֲוָה בָּהּ, חֲמָא חַד גְּבַר דִּיתֵיב עַל קוּרְשָׁא דִּסְפִינְתָּא, מִגַּלָּא לְגַלָּא סְלֵיק לְיַבֶּשְׁתָּא כַּד הוּא הֲוָה עַרְטִילָאי, וַהֲוָה מִיטַּמַּר בְּכֵיף יַמָּא. אֲרָעַת עָנְתָה דְּיִשְׂרָאֵל סָלְקִין לְרִיגְלָא בִּירוּשְׁלֵם, אֲמַר לְהוֹן מִן בְּנֵי עֵשָׂו אֲחוּכוֹן אֲנָא, הָבוּ לִי זְעֵיר כְּסוּת וְאֵיכַסֵּי בָּהּ תַּתָּאִי, דְּעָרְעַנִי יַמָּא וְלָא אִישְׁתֵּזַב גַּבָּאי מִידֵּי. אָמְרִין לֵיהּ כֵּן יִתְעַרְעֲרָן כָּל אוּמָּתָךְ. תְּלָה עֵינֵיהּ וַחֲמָא יַת רַבִּי אֶלְעָזָר דַּהֲוָה מְטַיֵּיל בֵּינֵיהֶן, אֲמַר מִסְתַּכֵּל אֲנָא דְּאַתְּ גְּבַר סַב וְיַקִּיר מֵאוּמָּתָךְ, וְאַתְּ חַכִּים בִּיקָרֵי דִּבְרִיָּיתָא, אֶלָּא זְכֵי בִּי וְהַב לִי תַּכְסִית דַּאֲכַסֵּי בָּהּ תַּתָּאִי דְּעַרְעֲרָן יַמָּא. הֲוָה עַל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שָׁמוּעַ שֶׁבַע אִיצְטַלְוָון, שְׁלַח חַד וְיַהֲבֵיהּ לֵיהּ, אוֹבְלֵיהּ לְבֵיתֵיהּ וְאוֹכְלֵיהּ וְאַשְׁקֵיהּ וִיהַב לֵיהּ תְּרֵין מָאוָון דִּינָרִין, וְאַרְכְּבֵיהּ אַרְבְּעָה עֲשַׂר פַּרְסִין, וַעֲבַד לֵיהּ יְקָרָא סַגִּי עַד דְּאַעְלֵיהּ לְבֵיתֵיהּ. לְבָתַר יוֹמִין מֵת קֵיסָר הָרָשָׁע וְאֵימַנּוֹ לֵיהּ מַלְכָּא תְּחוֹתֵיהּ, גְּזַר עַל מְדִינְתָּא הַהִיא כָּל גּוּבְרִין לְקַטָּלָא וְכָל נְשַׁיָא לְבִיזָה. אֲמָרוּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שָׁמוּעַ זִיל וּפַיֵּיס עֲלֵינַן, אֲמַר לוֹן אַתּוּן יָדְעִיתוּן הֲדָא מַלְכוּתָא עָבְדָא מִידֵּי עַל מַגָּן, אֲמָרוּ לֵיהּ אִית הָכָא אַרְבְּעָה אַלְפִין דִּינָרִין סַב יַתְהוֹן וְאִזֵיל וּפַיֵּיס עֲלֵינַן. נְסַב יַתְהוֹן וּסְלַק, וְקָם עַל תְּרַע מַלְכוּתָא, אֲמַר לוֹן אִיזְלוּן אִימְרוּן לְמַלְכָּא חַד גְּבַר יְהוּדָאי קָאֵים עַל תַּרְעָא בָּעֵי מִישְׁאַל שְׁלָמָא דְּמַלְכָּא, אֲמַר אַעֲלוּנֵיהּ, כַּד חֲמִינֵיהּ מַלְכָּא שְׁדָא מֵעַל כּוּרְסְיֵיהּ וּנְפַל עַל אַנְפּוֹהִי, אֲמַר לֵיהּ מַאי עִיסְקֵיהּ דְּמָרִי הָכָא, וּלְמָה אִיצְטָעֵר מָרִי לְהָכָא, אֲמַר בְּגִין דְּתִתְרַחַם עַל הֲדָא מְדִינְתָּא וְתִתְבַּטֵּל הֲדָא גְּזֵרְתָא. אֲמַר לֵיהּ אוֹרָיְיתָא כְּלוּם כְּתִיב בָּהּ שִׁיקְּרָא, אֲמַר לֵיהּ לָא. אֲמַר לֵיהּ לָא כְתִיב בְּתוֹרַתְכֶם: "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'." (דברים כג, ד) לָמָּה? עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם (דברים כג, ה), וּכְתִיב: "לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא" (דברים כג, ח). וַאֲנָא לָא בַּר עֵשָׂו אֲחוּכוֹן אֲנָא, וְלָא גְּמָלוּן לִי חֶסֶד, וּמַאן דַּעֲבַר אַדְאוֹרָיְיתָא חַיָּיב לְקַטָּלָא. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שָׁמוּעַ אַף עַל פִּי דְּהִינוּן חַיָּיבִין לָךְ תִּישְׁבּוֹק וּתְרַחֵם עֲלֵיהוֹן. אֲמַר לֵיהּ וְאַתְּ יָדַע הֲדָא מַלְכוּתָא עָבְדָא מִידֵּי עַל מַגָּן, אָמַר לֵיהּ אִית עִמִּי אַרְבַּעַת אַלְפִין דִּינָרִין, סַב יַתְהוֹן וְאִיתְרַחַם עֲלֵיהוֹן. אֲמַר לֵיהּ אַרְבְּעָה אַלְפִין הַלָּלוּ יְהוֹן לָךְ יְהִיבִין חֲלַף תְּרֵין מָאוָון דִּיהַבְתְּ לִי, וּמְדִינְתָּא כּוּלָּהּ תְּהֵא מִשְׁתַּזְּבָא בְּגִינָךְ, חֲלַף מֵיכְלָא וּמִישְׁתְּיָא דְּאוֹכֵלְתְּ וְאַשְׁקֵת יָתִי. וְעוּל לְבֵי גְּעָא וְגִנְזֵי דִּידִי וְסַב לָךְ שַׁבְעִין אִיצְטַלְוָון דִּלְבוּשָׁן, חֲלַף אִיצְטְלָא דִּיהַבְתְּ לִי, וְזִיל בִּשְׁלָם עַל אוּמָּתָךְ וְאַשְׁבִּיקִין בְּגִינָךְ, וּקְרוֹן עֲלוֹי: "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם".

למקור הסרוק