מעשות מהגדולים והצדיקים, ישראל דוד זיס, וורשה תרנ"ו?

עמודים 13-11 (pdf 10-12)

מעשה נורא מהרב מסטרעליסק ומהרב מרוזין זצ״ל [זכר צדיק לברכה].

הרב הצדיק ר' אורי מסטרעליסק טרם הסתלקותו, וישאלו החסידים את פיו הקדוש לאמור: "אדמו״ר, לאיזה צדיק נסע אחר הסתלקות הרב?" ויאמר הרב אליהם: "תסעו להרב הקדוש ר' ישראל מריזין כי יש לו בינה." הרב מיסטרעליסק נח נפשיה [נפטר]. ויהי אחר עבור ההספד ויסעו החסידים להרב מריזון. ויבואו שמה והתעכבו בבית הרב בריזון כמה וכמה שבועות ולא ראו מאומה. וגם חסידי מסטרעליסק היו מתפללין בקול חזק מאוד, כאשר הרב מסטרעליסק הי' דרכו להתפלל בקול עצום. כי הרב מסטרעליסק אמר על עצמו: "הנה המלך דוד ע״ה [עליו השלום] כתב ספר תהלים, ואנכי בכוחי לומר תהלים. והש״י [והשם יתברך] נתן לו [צ"ל: לי] גם גבורת שמשון שאוכל להתפלל בקול." ועבור זאת לא יכלו חסידי סטרעליסק להתנהג כמנהג הרב מריזון אשר דרכו בקודש הי' להתפלל בקול דממה דקה 'כי לא ברעש ה' כי אחר הרעש קול דממה דקה'. [1] ויתיעצו החסידים מסטרעליסק לפטור מהרב מריזון. ויבואו לבית הרב ורצו לקח ברכתו טרם פטירתם. ויאמרו האמת להרב כי מטרת נפשם הי' לקיים דברי רבם אשר צוה אותם ליסע הנה. "אך כי רואין אנחנו אשר אנחנו לא יכולין להתנהג כמנהג הרב. ע״כ [על כן] נבחרה לנו רב אחר." ויאמר הרב מריזון אליהם: "שמעו בקולי אשר אנכי אספר לכם משל אחת, ומהמשל תבינו הנמשל. וז"ל [וזו לשונו]: הנה במדינה אחת הי' מלך אחד, ולהמלך היו כמה וכמה שרים, ובין השרים הי' שר אחד אשר המלך אוהב אותו למאוד. והמלך הי' מטייל אותי [צ"ל: איתו] בכל יום ויום, עד כי כל השרים קנאו אותו והלשינו אותו למלך שעוות דברי המלך. המלך ידע כי הצדק אתו ורצה המלך לסייעהו מידי השרים האחרים. מה עשה המלך למען יהס השרים שונאי השר הנ״ל? אמר המלך: "הנה גזרתי אשר השר הנ"ל יומת. אך עבור זאת כי עבד אלי כמה שנים, ע"כ [על כן] לא אדון אותו למיתת חרב או שאר מין מיתה. רק זאת היא הגזירה, אשר בשפת הנהר מים אשר מחוץ להעיר ירוץ, יציבו מעבר מזה ומעבר מזה שני ארזים אצל חוץ הנהר, וחוט של ברזל או של נחושת יחיטו [מלשון חוט] על הארזים. והשר יטייל על החוט רוחב הנהר. ואם יפול מהחוט וימות – טוב, ואם מזלו יגרום לו שלא יפול, חיה יחיה. ויעשו כאשר צוה המלך. השר חלף הנהר על החוט הנ״ל ולא נפל המימה ויחי. וישאלו את השר איך הי' יכול לילך על החוט ולא יפול המימה. ויאמר השר: "הנה אנכי כוונתי לילך משור [מישור] ולא לילך דרך עקלקלות. כי פן חלילה יעקל לצד זה או לצד זה אזי הי' הדרך מסוכן עבורי, וכאשר הלכתי בדרך משור, ע״כ [על כן] הצלתי את נפשי. ע״כ [על כן] הצלתי את נפשי [כפילות מיותרת, כנראה טעות של מגיה הטקסט]. ע״כ [על כן] שמעו לקולי. אם האיש יבחר לו דרך משור אזי ה׳ סומך ידו כי יפול לא יוטל, כי ה' תומך ידו. אז הבינו החסידים חכמת הרב. ויאמרו: "טוב יעץ לנו הרב מסטרעליסק שנבחר לנו את אדמו״ר, כי אצלו נמצא בינה." "עיקר שכחתי," בזאת סיים הרב מריזון ז״ל את דבריו ויאמר: "הנה מלאכי מעלה קנאו באדם ואמרו להשי״ת [להשם יתברך] 'מה אנוש כי תזכרנו', הנה כאשר יברא את האדם בעולם – יחטא. אך השי״ת [השם יתברך] הוא מלך רחמן ורצה לברוא את האדם שיבא לעוה״ז [לעולם הזה] ויתקן מעשיו אשר העוה״ז [העולם הזה] דומה לחוט הנ״ל והאדם צריך לטייל על החוט. ע״כ [על כן] כל מי שיש שכל במוחו יראה היטב איך הוא הולך על החוט שלא יפול בנהר כי שמא יעקל ח״ו [חס ושלום] לצדדין תיכף יפול להנהר ויטבע. וזהו הבינה אשר צריך האדם להבין בזה העולם, שלא יצדד לצדדין. אז ילך בקו השוה על החוט ולא יפול וחי לעולם, הן בעלמא הדין [בעולם הזה] והן בעלמא דעתיד [בעולם הבא]." והבן המשל והנמשל מהרב הצדיק זי״ע [זכותו יגן עלינו] וטוב לך:

[1] מלכים א' י"ט, י"ב.

למקור הסרוק

סייעה בתמלול הטקסט: צילה אשחר