פטירת רבינו הקדוש מבעלז, אנונימי, למברג 1894.

עמודים לא עד לב (pdf 31-32)

מעשה מה שאירע זה מקרוב בכפר א׳ [אחד] שהיה דר שם גביר א׳ [אחד] מפורסים ובכפר השני הסמוכה לה היה דר ג״כ [גם כן] גביר מפורסים, והיו מחותנים זה עם זה, היינו שבתו של הגביר הא' [האחד] היתה נשואה לבנו של הגביר השני. אח״כ מת הגביר הא׳ [האחד], אבי הבן. ויצו הגביר לפני מותו שיוליכוהו לבית הקברות לעיר חשובה הסמוכה לשם ולא לעיר קטנה הסמוכה להם יותר. ויהי אחרי מותו אזי לקחו בנו הנ״ל שהוא חתנו של הגביר השני ויתנהו על העגלה ויליכהו להעיר חשובה הנ״ל כאשר צוהו אביו. ומדי עברו על דרך כפר השני, אשר שם דר חותנו שהוא הגביר השני, אזי נכנס הבן הנ״ל אצל חותנו הגביר. ושאל אותו חותנו מה טיבו של נסיעתו. אזי ספר לו את המאורע שברצונו להוליכו להעיר חשובה הנ״ל לקוברו שם כי כן צוה לו אביו. ויאמר לו חותנו הגביר: "והלא לאחר מיתה הוא הכל שוה לפני המת, כי המתים אינם יודעים מאומה ואם יוליכוהו להעיר אזי יבקשו מאתך אלף ר״כ [רובל כסף] דמי קבורה. ע׳׳כ [על כן] יעץ לו שיוליך את אביו להעיר קטנה הסמוכה אשר הגבאי דשם הוא ש״ב [שאר בשר], ויקחו מאתו סך קטן. וכן עשה שקבר אותו בהעיר קטנה וזה היה ביום ד׳ וכאשר עבר אחר זה שלשה ימים היינו בליל שבת קודש כאשר שכב הגביר השני על מטתו לישן שינת הלילה, כאשר התנמנם מעט, אזי בא אליו בחלום מחותנו הגביר הנ"ל ותבע אותו לדין בב"ד [בבית דין] של מעלה על מה שעיכב אותו מלקוברו בהעיר חשובה הנ"ל ואמר לו: "למה חסת כ"כ [כל כך] על האלף ר"כ [רובל כסף] שלי שיחפצו עבור קבורתי?" אזי תיכף הקיץ הגביר הנ"ל משינתו וישלח לקרוא להשו"ב [להשוחט ובודק] דשם וסיפר לו את כל המאורע ואמר לו שהוא מרגיש בנפשו שהוא צריך למות תיכף בשביל זה. אזי צוה לפני מותו וחי אמר זה עוד איזה שעות ואח״כ שבק חיים לכל חי :

למקור הסרוק