פטירת רבינו הקדוש מבעלז, אנונימי, למברג 1894.

עמודים כז עד כח (pdf 27-28)

מעשה מה שסיפר לי מופלג אחד מו״ה [מורנו ורבינו הרב] מנחם מענדל נ״י [נרו יאיר], והוא בנו של רב גדול, מה ששמע מפי רבו,מה שקרה לו איך שהיה לרבו של ר׳ מענדל הנ״ל חולי נכפה ר״ל [רחמנא לצלן] ואעפ״כ [ואף על פי כן] הי׳ מלמד עם תלמידיו, רק שהיום שהי׳ מרגיש בנפשו שביום זה יקרה לו חולי הנ״ל היה משלח את תלמידיו והיה אומר להם כי חולה הוא יום זה, והיה מעלים מהבריות את החולי הנ״ל כדי שיתנו לו תלמידים. ואשתו היתה צנועה מאוד והיתה משמרתו ביום זה מאוד, כי באותו יום שיקרה לו חולי הנ׳׳ל היה מרגיש מקודם. וכך נהג שנים רבות אך שברבות הימים נתגברה אצלו החולי ר״ל [רחמנא לצלן] והיה סר וזעף מאוד. והוא היה נין ונכד של הגאון מו״ה [מורנו ורבנו הרב] אברהם אבלי מווילנא ז״ל. פעם אחת הרגיש בנפשו שביום זה יקרה לו חולי הנ"ל. אזי שלח אח תלמידיו לביתם והוא היה סר וזעף מאוד. ואחר שקרה לו החולי הנ״ל אזי נרדם מעט ברוב עצב וראה בחלומו כי בא אליו אביו זקנו הגאון ר׳ אברהם אבלי ז״ל, ושאל אותו: "מה לך בני?" ויאמר לו: "צר לי מאוד." ויאמר לו הגאון הנ"ל: "אל תדאג מזה הא לך עשב אשר אני מניח תחת מראשותך ותבשל את העשב הנ״ל במים ותשתה ותרפא ממחלתך." ואח״כ נשתקע האיש הנ"ל בשינה ואח״כ כאשר קם משינתיה שכח אח חלומו לגמרי . ויהי כאשר לקחה אשתו את הכרים והכסתות להציע את המטה, אזי מצאה את העשב הנ"ל תחת מראשותיו ותדמה בנפשה שמסתמא ידוע לבעלה את העשב הנ"ל ובמתכוין הניחן בעלה תחת מראשותיו. על כן לא היה אצלה לפלא. ע״כ [על כן] לקחה את העשב הנ"ל והניחה בהתיבה שלה. אח״כ אחר איזה שבועות הלכה האשה הנ"ל להתיבה, אזי מצאה בהתיבה את העשבים האלו. אזי שאלה מאשהּ מה טובן של העשבים האלו, ותספר לו כי מצאה זאת תחת מראשותיו ביום שקרה לו החולי הנ"ל. אזי מיד הזכיר המלמד הנ"ל את חלומו ומיד צוה לה שתבשל את העשבים האלו, ושתה את מי הבישול הנ"ל ונרפא ממחלתו:

למקור הסרוק