פטירת רבינו הקדוש מבעלז, אנונימי, למברג 1894.

עמוד כג (pdf 23)

שוב אירע שם ברחגאלע שאיש אחד תבע את חבירו לדין והיה חבירו מודה במקצת הטענה וחייבוהו ב״ד [בית דין] לישבע שבועה דאורייתא והנתבע לא היה מסרהב ע״ז כלל וכשראו ב״ד [בית דין] שהוא רוצה לישבע אזי דחוהו על יום אחר אולי בתוך כך ישוב. וכשבא הזמן המוגבל היה רוצה לישנע והב״ד [והבית דין] חשדו אותו שהוא רוצה לישבע על שקר. ע״כ [על כן] היה להם ישוב הדעת אם ליתן לו שבועה אם לא. ובתוך כך נטל הס"ת [הספר תורה] בידו וקפץ ונשבע. אזי אמר לו הרב: "אם נשבעת באמת אזי אין עליך שום אשמה בזה. אך אם אולי נשבעת על שקר אזי בעל הגמול יפרע ממך בקרוב." אזי באותו לילה עברו אנשים גונבי המכס מהסחורות הפסולות שנמצא בידם. אזי קנה מהם האיש ההוא שנשבע על שקר ובאותו לילה נתפס האיש ההוא משרי הממשלה ונתנוהו במשמר ועי״ז [ועל ידי זה] ירד מנכסיו ונעשה עני. ושני המעשיות האלו שמעתי מרב אחד שהוא מראגאלע שסיפר זאת לדבר ברור:

למקור הסרוק