פטירת רבינו הקדוש מבעלז, אנונימי, למברג 1894.

עמודים יג עד יד (pdf 13-14)

(ז) פעם אחת בא מוכסן אחד מארץ רוסיא להצדיק מבעלז על חג השבועות. זה הי' ימים אחדים קודם חג השבועות וכשבא לבית הצדיק ליתן לו שלום, אמר לו רבינו הקדוש: "לך לביתך לחיים ולשלום. אני נותן לך במתנה אזור שלי ובחג השבועות כשתהיה נעור בלילה תהיה חגור באזור שלי." המוכסן התחיל לבקש מלפני רבינו כי נסע נסיעה גדולה ורוצה להשאר על חג השבועות אצל רבינו, אבל הצדיק ענהו כי לא ישאל שום שאלות ואם אני מצוה עליך כן עשה, ורק בחג השבועות לא ילך לבית הכנסת להיות נעור בלילה, רק יהיה נעור בביתו כל הלילה. וילך חבוש בחגור של רבינו. המוכסן לקח ברכת הפרידה מהצדיק ויסע לביתו ובא לביתו ערב שבועות סמוך למנחה. אשתו כשראתה אותו עמדה ותמהה מאד: מה זה? וסיפר לה כל המעשה. אז אמרה: "אם צוה כן הצדיק בודאי יש בזה כונה." בליל החג לקח המוכסן את חגורו של רבינו וחגר עליו וישב לאמר תיקון שבועות. בשעה א׳ אחר חצות הלילה באו שלשה גזלנים לבית ובידיהם מקלות של ברזל. וישאל אותם המוכסן מה חפצם? וכיון שראו את האזור של הצדיק נבהלו מאד ולא יכלו לענות אותו. המוכסן לקח את האזור וקשר ידיהם היטב, והמה כפסלים לא יכלו לעשות דבר. ושלח אחר שוטרים, ולקחו אותם לתפיסה. והמה הודו כי כאשר ידעו שהמוכסן נסע מביתו לכן באו לביתו להרוג את אנשי הבית ולשלול את כל אשר בבית ורק כי ראו את החגורה אשר חגר המוכסן נבהלו מאד ולא יכלו לעשות דבר. זכותו של הצדיק הקדוש יעמוד לנו לשמרנו מכל רע עד עולם:

למקור הסרוק