פטירת רבינו הקדוש מבעלז, אנונימי, למברג 1894.

עמודים ט עד יב (pdf 9-12)

(ו) ביאסי היה איש אחד סוחר עורות מעובדים והיה מתנגד גדול והיה חשוכי בנים ר״ל [רחמנא לצלן] ואשתו היתה צדקת ושני פעמים בשנה היתה נוסעת להצדיק מבעלז. כה עברו עשר שנים ויותר ולא היה לה בנים. אז אמר לה האיש: "כבר פזרת הרבה כסף בנסיעותיך לבעלז ואין לך מזה שום תועלת לכן הסכמתי בדעתי לגרשך כדין היושב עם אשתו עשר שנים ואין לה בנים צריך לגרשה." האשה נסעה תיכף לבעלז והתחילה לבכות מאד לפני רבינו, כי אישהּ חפץ לגרשה בעבור שאין לה בנים. ויכמרו רחמי הצדיק עליה מאד ויאמר לה: "נסעי לבאלחאב לקנות עורות ומשם תשועתך תבוא." ותשאל את רבינו: "רבי איך אושע משם?" ויען אותה רבינו ויאמר: "אל תשאלו שאלות רבות ורק עשה כאשר צויתיך." ותסע מבעלז לבאלחוב ותלך אל בית פאבריק מעורות לקנות שם עורות. ויהי כאשר עמדה שם לקנות סחורה והנה רווק זקן בא לחנות ויאמר לה: "איך באת הלום הלא אתה דרה ביאסי?" האשה עומדת ומבטת אליו ותשאלהו: "איך תכירוני ותאמרו לי אַתְּ? (דיא)" ויען לה הבחור: "למה לא תזכרי כי היית ארוסתי ולא חפצת בהשידוך ואנכי קללתיך אז כי לא יהיו לך בנים." כששמעה האשה זאת נבהלה מאד ותחל לבכות לפני הבחור ותאמר אליו: "כמה כסף שתרצה אתן לך רק כי תמחול לי." הבחור ענה לה: "לפי האמת לא היה לי למחול לך כי בושתני אז בושה גדולה והוצאת עלי שם רע כי יש לי חולי נופל ר״ל [רחמנא לצלן] ומפני זה לא יכולתי להנשא. רק מפני שידעתי כי רצון הצדיק מבעלז הוא שאמחול לך, לכן אני מוחל לך, ורק באופן זה: יש לי אחות אלמנה בכפר הסמוך לפעסט ולה שני בנים להשיאם. אם תקבל עליך להשיאם אני מוחל לך במחילה גמורה ותלד בן אשר יאיר את העולם בתורתו." כששמעה האשה זאת חפצה לשאל אותו על שם אחותו ונפל עששית עם נאפט והתחיל הנפט לדלק, והבחור נעלם. האשה סבבה בכל הרחובות לבקש אוחו הבחור ולא מצאה אותו. ותשאל לכל אנשי העיר אם ידעו דבר מאותו הבחור, וכולם אמרו כי לא היה בזה בחור כזה. בקיצור היא נשארה ללון בלילה ההוא בבאליחוב כי אמרה כי ביום מחר תמצאנו. בלילה בא אליה הבחור בחלום ואמר לה כי שם אחותו שרה ומתגוררת בכפר, ומה שם הכפר ושם בניה. בבקר קמה ממשכבה ותשכור לה עגלה ונסעה לעיר פעסט. ובהיותה בדרך סמוך לעיר פעסט נטתה מן הדרך ותתע ביער אחד. היום נטה לערוב ואתא לילה, והיא ובעל העגלה התחילו לבכות מאד ותישן בבכיה. והבעל עגלה יושב ונוסע ואינו יודע הדרך. וירא והנה רווק אחד זקן הולך לנגדו ויקח את הסוס במתגו ויוליכו על הדרך, והבחור ההוא נעלם מעיניו. וכיון שבא הבעל עגלה על הדרך שמח מאוד והעיר אותה משנתה ויספר לה את כל המאורע והתחיל לתאר פני הבחור ההוא אשר הוליך את הסוס על הדרך. כשמעה זאת אחזתה רעדה כי זה הוא אותו הבחור מבאליחאב. המה נוסעים הלאה ויראו בית מרחוק ויעמדו שם, ותלך אל תוך הבית, ותשאל שם את בעלת הבית על אודות אשה שרה אשר יש לה שני בנים להשיאם. ותאמר האשה: "אני הוא." ותאמר אליה האשה: "אחיך אמר לי כי אשיא את שני בניכם." ותען האשה אליה: "אל נא יקירתי תשחק ממנו, ואם משוגעת את לכי לך אל בית המשוגעים. הנה אחי מת זה יותר משלש שנים ואיך תאמר לי כי שלחך אלי ואמר לך כי תשיא בני?" בקיצור התחילה לספר להאשה את כל המעשה וציירה לה את פני אחיה תוארו ומראהו. אבל האשה שרה לא האמינה לדבריה ותחשוב כי משוגעת היא. בלילה שכבו על משכבם וישנו. ויבא אחי שרה אליה בחלום הלילה ויאמר לה כי האשה הזאת מעיר יאס תעשה חתונה לשני בניה ובעבור זה ימחול לה מה שבישה אותו וסִפר לה כל המעשה. אז האמינה האשה שרה להאשה מיאס[י], ובבוקר קמו ממשכבם והכינו עצמן לדרך ונסעו שתיהם יחדיו לעיר פעסט ולקחו בגדי חתונה, והאשה נתנה לשרה אלף ר״כ [רובל כסף] לסלק את המותר נדן. והסכימו כי למחרת היום ההוא תסע האשה לביתה. בלילה בא הבחור הנ"ל בחלום להאשה וצוה לה כי לא תסע עד אחר שבת מפני שבאותו השבת צריך להיות האופריפינס [שבת חתן]. אבל האשה חפצה מאד לשוב לביתה כי זה כבר שלא היתה בביתה, ונסעה בבוקר לביתה. עוד לא עברה כברת ארץ, נשברה אופן העגלה תחתיה עד כי כמעט שנהרגה. אז ראתה כי כן הוא הגזר משמים כי לא תסע ונשארה על שבת בכפר וביום השבת עשו משתה ושמחה וביום א׳ נסעה לביתה, וספרה לאישהּ את כל המאורע. אז אמר האיש: "עתה אראה כי הצדיק היא באמת נביא גדול והתחיל להאמין באמונה שלימה באמונת צדיקים. האשה נתעברה וילדה לט׳ חדשים בן זכר ועשו משתה ושמחה גדולה.

למקור הסרוק