פטירת רבינו הקדוש מבעלז, אנונימי, למברג 1894.

עמודים ו עד ט (pdf 6-9)

(ה) באונגריא היה איש מוכר יי״ש והיה רשע גמור ומחלל שבת והיה משחק מצדיקים. פעם אחת נתאספו אצלו חסידים מבעלז שנסעו לביתם מהצדיק וידברו ביניהם אודות הדברים הנפלאים שראו מהצדיק. ויצחוק האיש מוכר היי״ש מהם וילעג גם מהצדיק מבעלז. ויאמרו לו החסידים: "אל נא תמלא שחוק פיך לצחק מהצדיק למען לא תענש ח״ו [חס ושלום]." אז מלא האיש שחוק פיו עוד יותר ויאמר: "אני אינני ירא כלל וכלל." לא עברו רגעים אחדים ונעשה גילעהמט ויהי רעם גדול בעיר, ואחי אותו האיש נסע תיכף להצדיק לבעלז ויספר לו את כל המאורע ויען אותו הצדיק ויאמר: "את כבודי אני מוחל כי לא אחפוץ שיענש איש ישראל בשבילי, אבל מי יודע אם ימחול לו ה׳."

והתחיל אחי המוכר יי״ש לבכות מאד לפני רבינו הקדוש. ויאמר לו רבינו: "בא אתה עם אחיך אלי על ראש השנה." ויהי כן, ויבא האיש מוכר יי״ש ואחיו להצדיק על ראש השנה. ערב ראש השנה באו שניהם לבית הצדיק ויבך האיש מאד לפני רבינו כי ימחול לו. ויענהו רבינו: "הנה אנכי מוחל לך אבל צריך אתה לקבל עליך לעשות תשובה. הנה יום הדין ממשמש ובא, ותבכה לפני ה׳ כי ימחול לך ותקבל עליך כי מהיום והלאה לא תחלל שבת ולא תעבור תער על זקנך ותתנהג בכשרות כיהודי כשר." בקיצור, האיש בכה מאד ועשה תשובה שלימה. כל ימי ראש השנה ועשרת ימי תשובה הלכו תפלותיו עד לב השמים וביום ערב יו"כ [יום כיפור] נעשה בריא והלך עוד הפעם להרבי, וברכו רבינו בגמר טוב, אחר יו״כ [יום כיפור] נעשה בריא אולם, ואמר לו רבינו כי יסע לביתו. ויעש כן ויסע לביתו וקנה לו אתרוג ועשה לו סוכה ולקח לו אורחים עניים לסוכתו. בקיצור המוכר יי״ש נעשה חסיד גדול ולקח לו מלמד ולמד עמו כל יום כעלות השחר ונסע כל חודש להצדיק לבעלז ועשה צדקות ומעשים טובים:

פעם אחת ישב האיש הנ״ל אצל רבינו בסעודת ראש חודש. אחר ברכת המזון הלכו כל האנשים לביתם ורק האיש המוכר יי״ש נשאר שם. ויאמר לו רבינו: "ספר לי את התנהגותך." ויספר לרבינו כי הוא עומד בחצות הלילה כל לילה ולילה וגם על כל שבת יקח לו אורחים לשלחנו ועוד דברים טובים כאלה. ויאמר לו רבינו הקדוש: "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים יותר לעמוד" כי בעלי תשובה המה במדרגה גבוהה יותר מצדיקים. ובדבורם אמר לרבינו כי חפץ הוא לזכות לראות את מלך המשיח. ויאמר לו רבינו: "כשתסע לביתך תסע אצל גבול אונגריא שם יש יער וביער הזה עומד בית קטן אשר בו הוא מלך המשיח." וכשנסע לביתו נסע דרך אותו הגבול והלך ביער וירא שם בית קטן וילך שמה. ובבואו לבית והנה חושך ואפלה בבית ועשן גדול, ואשת בעל הבית עומדת ומבשלת תפוחי אדמה. וישאל אותה: "איה אישך כי דבר לי אליו, כי יש לי בית ממכר יי״ש וחפצי כי יהיה אצלי לנאמן." ותען אותו האשה ותאמר: "אדוני אל תצחק ממנו ומאישי כי הוא לא יודע לכתוב ולא לחשוב חשבונות ומה יעזור לך במסחרך? כמעט שידע להתפלל." המוכר יי״ש הפציר בה ואמר: "חפצתי לדבר עמו אך דברים אחדים." ותאמר אליו האשה: "בא הנה אחר תפלת מעריב, אז יהיה בביתו." אחר תפלת מעריב הלך לשם וראה אותו יושב ועוסק בזוהר, ונתן לו שלום ואמר לו הרבי מבעלז שלחנו אליך." כיון שהגיד את התיבות האלו, לא הספיק להגיד והנה נעלם האיש מעיניו וגם הבית וכל הדברים לא היו עוד. אז הלך בפחד גדול ובמורא אל הדרך ונסע לחזרת לבעלז וסיפר כל זאת להצדיק. ויאמר לו רבינו: "דע כי זכית זכות גדול שראית פעם אחת את מלך המשיח." בקיצור האיש נעשה בכל יום יותר ירא ושלם וחסיד גדול ועשה צדקות רבות וכל מה שהוסיף ליתן צדקה נעשה עשיר יותר. פעם אחת בא לבעלז על חנכה ושלח רבינו לקרוא אותו ואמר לו כי יסע לביתו. האיש התחיל לבכות מאד לפני רבינו ואמר: "אחרי שנסעתי מרחק רב כזה, וסבלתי עינוי הדרך לא אזכה לשמוע ברכות נר חנוכה מפי רבינו?" בקיצור הרבי נתרצה כי ישאר אצלו עד אחר ברכת נר חנוכה של לילה הראשונה ואחר כן יסע תיכף לביתו. וכן עשה, ואחר ברכות נר חנוכה לקח ברכת הפרידה מאת רבינו הצדיק ונסע לביתו. כשבא לביתו חלה ונפל למשכב והבין תיכף כונת רבינו שצוה עליו ליסע לביתו ועשה צואה וצוה שיתנו הרבה מעות על צדקה ועל ארץ ישראל . וביום האחרון של חנוכה גוע ויאסף זקן בן שבעים ושתים שנה. אנשים רבים ללוותו לבית עולמו כיאות לבעל תשובה. שני ימים אחר פטירתו בא בחלום לבנו וסיפר לו כי הכריזו ברקיע: "פנו מקום להבעל תשובה מבעלז". ונכנס לגן עדן וראה את אביו הקדוש של הצדיק מבעלז הצדיק ר׳ שלום זללה״ה [זכרונו לברכה לחיי העולם הבא] וכתר זהב בראשו ופניו מאירים כשמש בתקופת תמוז:

למקור הסרוק