מעשיות פליאות נוראים ונפלאים, אנונימי (אליעזר שענקל), למברג תרמ"ג.

עמודים 20-18 (pdf 19-21)

מעשה באיש אחד שהי' עשיר גדול ויש לו אח עני חסיד וקדוש והי׳ לו אשה יפה ונאה. לימים אחיו העשיר חשק באשת אחיו ולשכב עמה נפשו נכספה. ורצה לעשות ערמה. לגרש אחיו מעל פניו וישכב עם אשתו כדרך גבר בעלמה. נכנס יום אחד אצלו א״ל [אמר לו]: "אחי עד מתי אתה הולך בצערות. ומענה את נפשך ואת נפש ביתך במרורות. בוא עמי ואשלחך אל מדינת הים ברוב סחורות. ואם תרצה הנח לאשתך עמנו בבית כדי לסעדם. ובמלאכת הבית טורחות בעדם. ובין כך מה שתרוויח יהי׳ בידך לקרן קיימה לעולם." א״ל [אמר לו]: "אחי טוב אתה וטוב הדבר וה' ישלם לכל עושי טובה גמולם. ולא ישמע שוד ושבר בגבולם, מעתה ועד עולם." ונתן לו סחורות והלך לו והביא את אשתו אל ביתו והתחיל לפתותה לשכב עמה במטתו. והיא היתה צדקת גמורה וצחקה על דעתו והפציר עמה בכמה פיוסים ולא הועיל לו כלום תקנתו ואז שפך כאש חמתו. ורצה להתעולל עליה ברשתו, יום אחד קרא לאוהביו אל ביתו שיאכלו עמו בסעודתו. וצוה למשרת אחד: "כשתרד אשת אחי למערה. כדי שתביא לנו חמרא. תרד במהרה ותסגור הדלת בעדך ובעדה. ותתפשה בבגדה. לאמור: שכבה עמי." ובעוד שהיו יושבים בסעודה. א״ל [אמר לה]: "הביאו לנו יין." ואז במהרה ירדה, ויבא המשרת ויסגור הדלת עליו ועל הילדה. בא משרת אחד א״ל [אמר לו]: "אדוני, אשת אחיך לעשות עבירה שקדה." ואז רדף העשיר עם קצת אורחים מתוך הסעודה, ואז צעק עליה והכה אותה באכזריות על החשדא והוציאה מביתו בבזיון גדול ודמעתה על לחיה, ותלך יחפה ערומה ורעבה ותלך בשדה לבדה. וראתה סוכת שומר פירות פנויה. ותשב שם ועל עצמה לא פחדה. באותו לילה היתה שיירה עוברות ממקום למקום ויחנו כנגדה ובתוך השיירה היה שם חכם אחד גדול איש על העדה. וירא מרחוק עמוד של אש יורד מן השמים עד הסוכה ובתוכו שלחן וסעודה. ויתמה החכם על הדבר הזה ויחרד חרדה ויאמר אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה ולמי כל הכבודה. והלך לשם יראה לאשה ההיא יושבת שם לבדה .א״ל [אמר לה]: "בתי מי את?" א״ל [אמרה לו]: "עברית אנכי, ואת אלהי השמים אני יראה ועל כבוד שמו אני חרדה. וכך וכך קרה לי עם בן חמי, ואני על משמרתי אעמודה." אמר לה: "בואי עמי לביתי ואני אכלכלך עד בוא בעליך כי נראה שאת נאה במעשיך וחסידה. ואני אין לי בן. אולי יחון ה׳ עלי בזכותיך ואין בשביליך פסידא." ויוליכה לביתו ובזכותה אשתו של החכם נפקדה ונתעברה ובחדש התשיעי זכר ילדה. וישמח החכם ואשתו באשה ההיא וילבישוה בגדי משי ורקמה ואודם פטדה. יום אחד א״ל [אמרה לה] אשת החכם: "שבי עם הבן עד שאלך לבית אבי ואחזר במהרה." וישבה בחצר עם הבן גלמודה ויחידה. ובאותו עת הוצרך החכם ספר אחד מן הבית ושלח תלמיד אחד להביאו. ונכנס התלמיד וראה שהיא יושבת לבדה. ויבער בו אש היצר א״ל [אמר לה]: "השמיעי לי." ותפשה בידה. ותברח מפניו. א״ל [אמר לה]: "אם לא תשמעו לי אחנוק הבן ואומר להם כי בכה הבן ומרוב כעסה חנקה אותו והיא מזידה." א״ל [אמרה לו] "מה שתרצה תעשה איני יורדות לגהינם בשביליך ומחיי העולם הבא נאבדה." התחיל להניח אצבעו בצוואר הילד ובין כך מת הילד ומיד אחזתה רעדה והתחילה לבכות. אמרה: "ודאי עכשיו יאמינו לדבריו ויאמרו: בנו מרדה." ותקם ותלך ותברח בשדה והיא יחידה. פגע בה זקן אחד והוא אליהו הנביא ז״ל א״ל [אמר לה]: "בתי אל יהי לך שום פחד כי את צדקת וכשרה, ובוא ואוליכך לבעליך כי בא עת דודך, ובא לעירו ושואל עליך אתיא פקידא." ויוליכה לבעלה א״ל [אמר לו]: "כך וכך קרה לה והיא צדקת וחסידה. ואני אליהו, מגיד לך הדבר הזה ולא יהי׳ לך שום חשדא ואשריך שזכית לאשה כשרה כזו וזה לה זמן מרובה שממך נפרדה. והן היום זכה במכחך [במקחך?] ושב עמה כמנהגכם הטוב והוי זהיר בכבודה. ואני מבטיחך שמהיום והלאה לא תצטרך לפרנסה כבתחילה כי הברכה אתך בלי מדה." מ"ט הו"ת: [1]

[1] ר' הסיפור אצל ברדיצ'בסקי, ממקור ישראל תרכ"א "אשת אח" ומקורותיו: (ה, נב-נו). א: לוי, סי' ז', 239-234; אוצר מדרשים, ב, 344-343.

ב: מעשים טובים, 4-2. – גסטר, סי' שיג. מעשה-בוך (גסטר), סי' 204. מי"ב, ישו בן חנן, עמ' כ. הלר, 351 (7). ב"י א, 274-265, 378-377, 388-387. (= סי' 156)

הפניה לספר 'ממקור ישראל'

למקור הסרוק