מעשיות פליאות נוראים ונפלאים, אנונימי (אליעזר שענקל), למברג תרמ"ג.

עמוד 16 (pdf 17)

סיפר נפלא

פעם אחד בא הקדוש והטהור רבי ר׳ זושא מהאינפאלי [מאניפולי] זללה״ה [זכרו לברכה לחיי העולם הבא] לכבוד רבינו מאוה"ג [מאור הגולה] הגאון הקדוש רבי רבי שמעלקי מניקלשפורג זי״ע [זכותו יגן עלינו] וביקש ר״ר [רבי רבי] זוסיא שילמוד אחו השיב לו הרה״ק [הרב הקדוש] ר״ר [רבי רבי] שמעלקי: "אם אתם תלמדו עמי חכמת הנסתרות, הוא קבלה, אני אלמוד עמכם נגלות התורה." ואמר לו: "כן." ושאל אותו הר״ש [הרב שמעלקי] איזה לימוד הוא רוצה. השיב לו רר״ז [רבי רבי זושא] כדרכו בקדש בענותנותו: "זוסיא הוא ע"ה [עוקר הרים] גדול וצריך ללמוד משניות ויפרש לו כל תיבה בלשון אשכנז." והתחילו ללמוד מתחלת מס׳ [מסכת] ברכות, ופירש לו סיבה הראשונה 'מאימתי (פין ווען) קורין את שמע' והפיל עצמו הרה״ק [הרב הקדוש] ר׳׳ר [רבי רבי] זוסיא לארץ באימה ופחד גדול ואמר להרה״ק [להרב הקדוש] רר״ש [רבי רבי שמעלקי]: "מנין אתם יודעים שתיבת מאימתי פירושו (פין ווען)? דילמא, פירושו (פאר פארכט) פי׳ [פירוש]: מאימת הש״י [השם יתברך] צריך לקרות ק״ש [קריאת שמע]." אז אמר לו הרה״ק [הרב הקדוש] רר״ש [רבי רבי שמעלקי]: "למדו אתם לעצמכם כמו שאתם רוצים." (ליקו״ת [ליקוטי תורה]):

למקור הסרוק