מעשיות פליאות נוראים ונפלאים, אנונימי (אליעזר שענקל), למברג תרמ"ג.

עמוד 14 (pdf 15)

מעשה מרבינו יהודה החסיד.

שהיה בעירו עשיר אחד והי׳ מגלה [צ"ל מגלח] זקנו במספריים והי׳ החכם הנזכר מוחה בו ולא השגיח על דבריו. אמר העשיר: "אסטניס אני ואיני יכול לסבול הזקן" וא״ל [ואמר לו] החכם רבי יהודא החסיד הנ״ל: "ידוע תדע כי מרה תהי' באחריתך, כי אחרי מותך יבואו השדים הדומים לפרות ויהי' דורסים על פאת זקנך אשר זה עונש המשחיתים פאת זקנם צלם ישראל קדושים." וכשנפטר אותו העשיר היו יושבים אצלו כל גדולי עירו והחכם הי' שמה וכתב שם אחד וזרק אוחו אל עשיר המת, ותיכף קם על רגליו, וכל היושבים שם ברחו מפניו, ורעדה אחזתם שם חיל כיולדה. ויחל אותו המת למרוט ראשו ולתלוש בשערותיו. א״ל [אמר לו] החכם: "מך [צ"ל מה] לך?" א״ל [אמר לו]: "אוי לי על שברי ואבוי כי לא שמעתי לקול מורי החכם החסיד ולמלמדי לא הטיתי אזני ולא שמעתיך." א״ל [אמר לו] החכם: "הגידה נא לי מה נעשה לנשמתך?" אמר לו: "כשיצאה נשמתי בא שד אחד דומה לפרה גדולה ודרסה ורמסה באפה על פאות הזקן והביאה כלי אחד מלא זפת וגפרית ומלח שריפה וקבל אח נשמתי והניחה לתוכה, ולא היתה יכולה לצאת משם ובא מלאך אחד מב״ד [מבית דין] של מעלה ונטל מאותו השד הכלי כאשר הוא שם ונשמתי בתוכו, והעלו אותי לב״ד [לבית דין] הגדול של יוצר בראשית. ואז יצאה בת קול מפי ב״ד [בית דין] ואמר לי: 'קרית ושנית?' והשבתי: 'קריתי ושניתי'. מיד צוה להביא חומש ואמר לי: 'קרא בו'. ומיד כשפתחתי הספר מצאתי כתוב: 'לא תשחית פאת זקניך' ולא ידעתי מה להשיב. מיד שמעתי קול אחד שהי' מכריז: 'תנו נשמתו של זה במדרגה התחתונה שבאבדון תחתית'. ובעוד שהיו נושאים נשמתי להביאה במדרגה מתחתונה יצאה ב״ק [בת קול] ואמרה: 'המתינו לזה שיהודא בני צריך לו לבקש מאתו מה נעשה בו מיום צאת נפשו מגופו'. ולק הרפו לו עתה ולא תורד נפשו שאולה עד ימלא את חפצו. ע״כ [עד כאן]:

למקור הסרוק