מעשיות פליאות נוראים ונפלאים, אנונימי (אליעזר שענקל), למברג תרמ"ג.

עמודים 13-12 (pdf 13-14)

פעם אחת נודע לו שיש יתום במדינה אחת קרובה אליו שרוצה לישא אשה ולא הי' בידו לא כסף ולא זהב במה להכניסה לחופה. מה עשה בן סבר? נטל כל מה שמצא בביתו והלך ונתן לאותו יתום. ויהי

בחזירתו לביתו פגע בנהר אחד שהי׳ אורכו ד' פרסאות והי' שם תנין אחד שהי׳ מזיק לכל עובר ושב. כיון שהגיע בן סבר לאותו תנין, עשה עצמו כעין נשר ועבר עליו בן סבר ולא הזיקו. כיון שעבר מן הנהר פגע בו אדם אחד שהי׳ מכוער ביותר. אמר לו: "אתה בן סבר?" אמר לו: "הן." אמר לו: "מאין באת?" והוא הסיח לו מה שאירע לו. אמר האיש הנ״ל פנקסך עמי, שהגיע זמנך ליפטר מן העולם." באותו שעה נשתנו פניו לירקין ונשא עיניו כלפי שמים ואמר: "רבונו של עולם, מי שהתעסק בתורה וגמילות חסדים, ימות בשנים מועטות? זו תורה וזו שכרה? וגזרתה עלי שאמות חוץ מדירתו כבהמה ולא יתעסקו בו אנשי ביתי?" באותה שעה יצתה בת קול ואמרה לו: "הרי לך זמן עד שתלך על מטתך." ומלאך המות הלך מאתו כעת. ובהילוכו לביתו פגע בעיר אחת, ובני אדם יוצאים משם. אמר להם בן סבר: "יש כאן חכם אחד או תלמיד אחד ואקבול פניו?" אמרו לו: "יש כאן חכם גדול ושמו שפיפון בן ליש." הלך אצלו בן סבר. כיון שראה אותו שפיפון בן ליש, שמח בו והביאו אליו וראה שפניו מוריקות. אמר לו שפיפון: "מה לך בן סבר? שמא ללחם אתה צריך?" אמר לו בן סבר: "לא ללחם אני צריך ולא לשום דבר הרי כל טוב עמי." וראה ושאל לו שפיפון: "א"כ [אם כך] למה פניך רעים ומוריקות?" והוא סיפר לו כל מה שאירע לו בדרך. אמר לו שפיפון: "חזק עצמך אל תירא. מובטח אנכי שהקב״ה וב״ש [וברוך שמו] יציל אותך ממיתה ויקרע אח גזר דינך." כיון שעברו חמשה ימים בא ענן גדול והקיף את כל ביתו של שפיפון בן ליש. אמרו לו תלמידיו: "אין אחה רואה ענן גדול שמקיף את ביתך?" אמר להם: "באו וראו אם לכל העיר מוקף או לבית זה הוא מוקף?" באותה שעה בא מלאך המות לפני שפיפון ואמר לו" "תן פקדון שיש לי בידך." אמר לו שפיפון: "לך לך למלאכתך. אין לך אצלי כלום." הלך מלאך המית והשיב הדברים לפני הגבורה ואמר לפניו: "רבש״ע [ריבונו של עולם] אין מניח אותו שפיפון ליכנס לביתו, שהשביעני בשמך הגדול." אמר לו: "לך אמור לו חייך אין אני מבקש אלא חיי בן סבר." הלך לו מלאך המות ואמר לו לשפיפון: "אין אני מבקש חייך אלא חיי בן סבר." והשיבו שפיפון כבראשונה. באותה שעה יצתה בת קול ואמרה: "מה אעשה לשני הצדיקים אלו שאנו גוזרין גזירה ואי אפשר לקיימה, שנאמר: 'ותגזר אומר ויקם לך' וכתיב: 'צדיק מושל ביראת אלהים'. ומי מושל בי, שאני גוזר גזירה וצריך לבטלה? ובשבילו אני מבטלה." אמר להם: "לכו והוסיפו ע' שנה לכל אחד ואחד מהם על שנותיו." ס׳ [סוף] מעשה נו״פ [נהרא ופשטיה – קיצור של נהרא, נהרא ופשטי = נהר, נהר וזרימתו]:

למקור הסרוק