מעשיות פליאות נוראים ונפלאים, אנונימי (אליעזר שענקל), למברג תרמ"ג.

עמוד 12 (pdf 13)

מעשה ממרן אור הקדוש רבינו הבעל שם טוב זי״ע [זכותו יגן עלינו] ועכ׳׳י [ועל כל ישראל]

הבעש"ט ז״ל הי׳ בק״ק [בקרית קודש] בראד ונתאכסן אצל גביר אחד והי׳ מסובין שם על השלחן אנשים רבים מכובדים לכבודו כנהוג. והי׳ יושב שם למעה אצל השלחן בעל דרשיר אחד, היינו דרשן, והי׳ אוכל הרבה. והסתכלו עליו שאוכל הרבה מאוד. והתחילו ליתן לו ולהושיט לו אכילה הרבה בשביל ליצנות. והדרשן עשה את שלו ואכל הרבה כל מה שהושיטו לו, כגון דגים שהי׳ אוכלים שני אנשים חתיכה אחת, והדרשן אכל בעצמו שני חתיכות דגים, וכן רוטב שהי' אוכל בעצמו קערה מלאה וכן בשאר המאכלים. והם הושיטו לו בכל פעם בשביל ליצנות מחמת שראו שאוכל הרבה. אח״כ התחילו להפציר אותו שיאמר לפניהם תורה, וכוונחם ג"כ [גם כן] הי' בשביל ליצנות שיאמר תורה על השלחן שהבעש״ט ז״ל משיב בראש ומיסב בסעודה. והדרשן נהג בתמימותו והתחיל לאמר בפניהם תורה. והתחילו לשחוק ממנו בתוך פיסת ידיהם, והי' בעיניהם לאחיכא ואטלולא. והבין הדרשן שהם מתלוצצים ממנו בשביל שאוכל הרבה. ענה הדרשן ואמר: "וכי אם אין יכולים לומר תורה אסור לאכול חתיכה דג?" אח"כ הסתכל הבעש״ט וראה כל הענין והקפיד וכעס עליהם ושמע תורתו של הדרשן והוטב בעיניו מאוד. ואמר הבעש״ט שזה הדרשן אומר תורה מפי אליהו ז״ל . כ״ז [כל זאת] סיפר רבנו ז״ל.

למקור הסרוק