מעשיות פליאות נוראים ונפלאים, אנונימי (אליעזר שענקל), למברג תרמ"ג.

עמודים 8-5 (pdf 6-9)

מעשה שאירע בימים קדמונים בחסיד אחד צוה את בנו שיזרק פתו במים כל ימיו והי׳ מקיים מצות כבוד אב.

פעם אחד הי׳ צדיק וחסיד אחד בדורו שלא הי׳ לו אלא בן אחד ולמדו תורה ומשנה ותלמוד שיתא סדרי . וצוה האב לאותו בן ואמר לו: "בני כל ימיך זרוק פתך במים ואל תאכלנו יחידי." ואמר לו: "אחר ימים תמצא שכרך הרבה מאוד." והנה לאחר ימים ושנים כשמת האב. הי׳ הבן מקיים מצות אביו לזרוק בכל יום ויום ככר לחם. פעם אחי פגע בו אליהו הנביא וא״ל [ואמר לו] אותו הבן: "כך וכך ציוה לי אבי." א״ל [אמר לו] אליהו הנביא: "הלא מצינו דבר זה כתוב בתורה שחייב אדם להשליך לחם לתוך המים ואי אפשר לעולם לעמוד אם לא יזרוק לחם לתוך המים." כיון ששמע הבן מאליהו הנביא שזה הוא דבר גדול וקיבל עליו בשמחה לקיים המצוה, והי׳ זריז מדי יום ביומו וזרק ככר לחם טל תוך המים. והי' רגיל דג אחד לבא אצל פתו ואכל בכל יום ויום הלחם הנ"ל עד שגדל אותו הדג מאוד מאוד וצרות רבות עשה לחביריו והי' רודף אחרי הדגים האחרים ואוכלם. כיון שראו כל הדגים כך הלכו החבירים הדגים האחרים למלכם ללויתן ואמרו לו: "אדונינו אתה מלכינו, מה נעשה שיש דג אחד בינינו שהוא גדול מאוד וגובר והולך עד שאנחנו אין אנו יכולים לפרנסינו, ולא זו בלבד אלא שאוכל מאתנו כל יום ויום מאה חתיכות." מיד שלח הלויתן אחר אותו הדג שהוא יבא אצלו. והלך הדג הגדול ואכל השליח. חזר הלויתן ושלח עוד פעם שליח, וחזר הדג הגדול ואכל עוד השליח. מיד הלך הלויתן בעצמו לדג הגדול ושאל אותו: "באיזה מקום אתה נתגדל?" אמר לו הדג: "בשפת הים." אמר לו הלויתן: "חבירך, דגים אחרים, המה באמצע הים ואינם גדולים כמו אתה." והשיב הדג: "אדם אחד הביא לי כל יום ויום ככר לחם, ואכלתי, ומשם נתגדלתי." אמר לו הלויתן: "למה אכלת את חבירך?" א״ל [אמר לו] הדג: "משום שהי׳ רוצים להזיק אותי וליטול הלחם." א״ל [אמר לו] הלויתן: "גוזר אני עליך להביא לי אותו האיש שזורק לך הלחם לתוך המים, ונראה אם אמת דבריך." מיד הלך אותו הדג וחפר באר אחד תחת המקום ההוא שאותו אדם הלך עליו .למחר כשהלך אותו אדם על אותו מקים לזרוק הלחם לתוך המים, נפל לתוך המים, ובלע הדג את האדם והביא אותו האדם לפני הלויתן .הלך הלויתן ולקח האדם מהדג ובלע הוא עצמו את האדם ושאל לו: "בני, מפני מה אתה זורק לחם לתוך המים?" והשיב לו: "אדוני, כך צוני אבי, ואני מקיים מצותו." אמר לו: "מצות אביך קיימת?" אמר לו: "הן." כיון ששמע הלויתן כך הי׳ מטיל אהבה על אותו אדם. אמר לו: "פתח פיך." פתח פיו, וירק בתוכו שלש פעמים. מיד נחה עליו רוח חכמה ובינה וידע והבין קולות הבהמות וחיות ועופות, וידע שבעים לשונות. ואח״כ צוה לדג להוליכו אל היבשה. הלך והי׳ משליך אותו אדם על שלש מאות פרסאות על היבשה, ולא הי' שום אדם על אותו מקום. והי' אותו אדם שם שוכב על האדמה והי׳ מאוד עייף וחלש. בתוך כך שמע שני עורבים, אם ובנה, אומר זה לזה: "מת אדם זה או לא?" אמר הבן: "אני אלך ואנקר עיניו של אותו אדם כי אני מתאוה לאכול בשר אדם." אמרה לו אמו: "ראה, כי האדם ערום הוא. אל תגע בו." ולא השגיח על דברי'. הלך ונשכו על רגליו ולא זע ממנו. כיון שבא לנקר את עיניו פשט ידו ותפש אותו בן אדם להעורב. והנה העורב צעק בקול מר לאמו, לעורב השני, למען הרחמים להציל אותו מיד האדם הזה. מיד צעק העורב לאדם זה: "אל תעשה לעורב זה שום דבר ואם אתה מניח את בני זה, אני מראה לך אוצר גדול שגנז שלמה המלך ועליו כתר גדול." כיון ששמע האדם כך הבין את דברי׳ ואמר לה: "הראהו לי, ואני מניח את בנך." תפסה אותו בכנפיו והלך אחרי׳ עד שהעמידתו באותו מטמון. מיד הניחו. וכשהניחו, התחילה האם להכות את בנה ואמרה לו: "ולמה לא האמנת לי ולא השגחת על דברי? והלא אמרתי לך: לא תרד כי ערום הוא, וירדת, ותפש אותך, וגליתי הממון האוצר בעבורך!" הכתו והמיתתהו. מיד הלכה והביאה עשב אחד ושמתהו על פיו. מיד שב רוחו אליו. ראה אדם אחד אוחו העשב ואמר: ודאי העשב הזה מחיה מתים. לקח העשב ואמר: הריני הולך לירושלים ואחיה בו את המתים. כשהי׳ הולך בדרך מצא ארי אחד מת והגיע בו העשב, ועמד על רגלו ואכלו להאדם הזה שהי׳ לו העשב. והחסיד הנ״ל שנראה לו האוצר, שב לביתו ושכר חמורים להביא הממון ההוא לביתו והוליכם עם המטמון וטען אותם עם הכסף ומן הזהב כאשר יוכלון שאת .ובתוך אותן החמורים הי׳ חמור אחד פריץ ורע מעללים . אמר לחביריו: "אם אתם שומעין לי נעשה עלילה לזה שיאבד כל הממון וכל האוצר .לפי שטען אותנו יותר מדאי." אמרו לו חביריו: "כיצד נעשה?" אמר להם: "ממני תראו וכן תעשו. כשאכנס בעיר אפיל עצמי בחצי השער ויבאו בני אדם לעזרו, ויראו את הכסף ואת הזהב ויגזלו ממנו הכל." אמרו לו חביריו מתייראין אנו כי זה האדס ערום הוא. אם נעשה את הדבר יכה אותנו במטה ובחבל הגדול אשר בידו עד יקימנו מן הארץ בלי עוזר." אמר להם: "ראו כשאני עושה עם עוזרים אותם גם אתם הפילו עצמיכם ויאבדו כל הממון." וכל זה הבין האיש ושתק, לראות מה יעשה. כשנכנס לעיר הפיל החמור אח עצמו בשער. באו האנשים לעזרו. אמר האיש הנ״ל להאנשים: "בבקשה מכם אל תעזרוני, כי אני מכיר מעשיו הרעים." מה עשה? נטל את המקל שבידו הכהו בטוב על ראשו ועל חוטמו ועל גבו מכות גדולות עד שקם מאיליו. ואמרו לו חביריו: "אלו היינו שומעים לעצתך היינו לוקים כמותך." מיד הלך האיש עם הממון האוצר לביתו וגנזו. אמרה לו אשתו: "היכן הי׳ לך כל הממון הלזה?" אמר לה: "מה לך לשאלני. הקב"ה ברוב חסדיו נתנו לי." והיתה לחצתו יומם ולילה שיגיד לה, עד שהבטיח לה להגיד לה בעת קבוע. אותו היום נכנס למקום שהי׳ שם הסוס שלו, וראה הסוס בוכה. בא התרנגול אל אורות הסוסים לאכול מהשעורים וראה הסוס בוכה. אמר לו: "מפני מה אחה בוכה?" אמר לו: "מפני שאדוני נדר לאשתו להגיד לה מאין הי׳ לו כל הממון, והיא יודעת לגלות הדבר ותספר לשכונותיה, ושכונותיה לבעליהן, ויהרגו אותו ויגזלו מאתו כל האוצר." ענה התרנגול ואמר: "והלא יש לי עשר נשים וכולם יראו ממני פחד גדול ולא יעשו חוץ מדברי כלום. ולאדוני אין לו כי אם אשה אחת, ואינו יכול לכוף אותה שלא תשאל ממנו כלום? ואם אתה רוצה לראות האיך נשי מפחדות ממני, עכשיו תראה מה אעשה." לקח גרגיר אחד של שעורים וקרא להן ובאו כולן מיד ואכלו ואח״כ גער בהן. מיד ברחו כולם מלפניו. אמר: "ראה שהן יראות ממני. אף אדונינו יעשה לאשתו שתירא ממנו." שמע האיש כל אותן הדברים והבין מה שהם אומרים. וכשאמרה לו אשתו: "הגד לי מאין בא לך הממון?" הכה אותה בטוב, ואמרה לבעלה: "אל תכני עוד ולא אוסיף לשאול ממך כלום יותר, רק רחם נא עלי והרף ממני." מי גרם לו הכבוד הלזה? חכמה, שנאמר: והחכמה תחי' את בעלי', וזה בא לו בעבור שהי' מקיים צוואות אביו. קל וחומר אם מקיים כל התורה. יצילנו ה' מגזירה. עלינו לקיים מצוה קלה כבחמורה ונזכה לראות בנין בית הבחירה וכן יהי רצון אמן ואמן עמ״ה.

למקור הסרוק