ספר חשן המשפט של הכהן הגדול, יהודה יודל רוזנברג, פיאטרקוב, תרע"ג (1913).

עמודים 39-6 (pdf 7-40)

מיד התחיל ווילסאן לבקש מהם מחילה לנפשו על אשר רימה אותם בדבר התעודה המזויפת של הפראפעסאר מברלין. אחרי כן דבר לפניהם כל דבריו שהיו שימה בפיו כפי שהורהו המהר״ל. ולבסוף מסר את הארגז הקטן עם אבני החשן לידי הפראפעסאר אנדרעיוס, והנה כאשר אך הוציא מידו את אוצר הקודש, חזר מיד מראה עור בשרו להיות לבן וצח כמו שהיה מתולדה תמיד. ויתפלאו וישתוממו מאד הפראפעסאר אנדרעיוס עם בתו על המראה הנפלא הזה. הם הסתכלו היטב בעור בשרו של ווילסאן לראות אם אין זה רק איזה דמיון שוא. אחר כך פתח אנדרעיוס את הארגז הקטן לראות את אבני החשן, והסתכל עליהם באימה וביראת הכבוד. ואחרי שהתפלא מאד על יופין וקוי אורותן הצניע מיד את הארגז בביתו בכבוד, ויבטיח אל ווילסאן, שהגם שהוא אין עוד המשגיח הראשי בבית המוזעאום, אף על פי כן נמצאים עוד בביתו מפתחות אל המוזעאום ואל ארוניו ומגדליו. ובעזרת המפתחות יוכל להתגנב בסתר אל תוך המוזעאום דרך פתח נסתר בשעה שהמוזעאום ריק מן אנשים, ואז יחליף את אבני החשן, ישליך משם אבני זכוכית המזויפות, ויקבע במקומן אבני יקר האלה האמיתות כמו שישבו שם מקדם.

אז אמר ווילסאן בהכנעה גדולה: ״אדון הנכבד פראפעסאר אנדרעיוס! עתה אחרי שהשגתי המטרה וזכיתי לשמוע מפיכם לאמר ״סלחתי״ אשר זאת יקר בעיני מעל כל הון, הנני מוכרח להפרד מכבודכם וגם מכבוד בתכם היקרה לנצח, כי עתה האף אמנם אם תסלחו ותמחקו לגמרי כל פשעי מזכרוניכם ומקירות לבבכם, לא אוכל עוד להיות חתנכם, כי מוכרח אני להודיעכם עתה דבר אמת, אשר אנכי מתגאה ומתכבד בו היום. כי הנני נולד מזרע ישראל עם הקודש. ואמת שעד עתה עזבתי דת ישראל. אכן עתה אחרי שראיתי עין בעין השגחת הבורא הנפלאה ומופת הגדול של אלקי ישראל שניכר מזה היטב איך שעדיין קדוש וחשוב בעיני הבורא דברים הקדושים הישנים של ישראל שנשארו מבית המקדש שלהם, וכי הם עדיין עומדים בקדושתם ויש סכנה גדולה למעול מעל בהם. לכן נתלהב ניצוץ היהדות הנטוע בלבי מתולדה לאש לוהט, ודם ישראל הנוזל בעורקי הורתח בקרבי מאד, ונמשכתי בכח גדול לשוב ולהתדבק בדת ישראל ובאמונתם. זאת הוא אשר החלטתי לעשות בלי כל ספק. ובכן עלה בינינו במשך הימים האחרונים חומת ברזל המפרדת לנצח ביני ובינכם. אמנם אהבתי העזה אליכם, מים רבים לא יוכלו לכבות אותה וגם חומת ברזל לא תפסיק בעדה, ולעולם לא אשכח אהבתכם וטובתכם שהראיתם אלי וכל ימי חיי אזכר אתכם.״

דברי ווילסאן ירדו בלבבות אנדרעיוס ובתו עמוק עמוק מאד, ודבריו הנעימים שנאמרו בהשכל ודעת מצאו חן גדול בעיניהם. מבטי עיני האב ובתו נפגשו יחדו זה בזה ברמיזה לאמור: ״קשה עלינו פרידתו, ומי יתן להעלות גם אותנו מהר למדרגתו״. ויאמר הפראפעסאר אנדרעיוס אל ווילסאן: ״ידיד אהוב! הנה כעת אך זאת אוכל להודיעך בקיצור, כי מה שאמרת להפריד מאתנו לנצח לרגלי אמונת ישראל ודתם המפסקת בינינו כחומת ברזל. דברים האלה אנחנו צריכים לשקול אותם היטב במאזני הדעת ולחשוב אותם בחשבון עמוק, לכן שמע נא לדברי אלה אתה ווילסאן, את אשר אומר אליך. רצוני כי תלון פה הלילה, ולמחר תשיג מאתנו תשובה ברורה, אם לנו אתה או לא.״

בלילה ההוא נועדו יחדו האב ובתו, חשבו והתיעצו מה עליהם לעשות. ויהי בבוקר, נקרא הקאפיטאן ווילסאן לבוא לפני אנדרעיוס ובתו. ויאמר אליו אנדרעיוס: "הנני מודיעך ווילסאן! כי כמו שאתה תתפאר בזה, שגזע תולדתך ממקור ישראל הוא, כן גם אנכי אוכל להתפאר בזה, ואנכי חשבתי כבר אודת הדבר הזה, איך אוכל לחזור ולשוב לדת ישראל. אבל הרים גבוהים ותהומות עמוקים הפסיקו את הדרך הזה בעדי. אמנם עתה נעשו כל ההרים וכל התהומות למישור לפני, ואין מפריע בעדי מלשוב למקור תולדתי. לכן ידיד אהוב! הוסכם בלבי ובלב בת יחידתי המוחכמת, לעשות עתה הצעד הגדול הזה, לחזור ולשוב לדת ישראל ואמונתו. ואתה ווילסאן! תשא את בתי לאשה ותשאר חתני ויורש העצר שלי לנצח. אך זאת עלינו לעשות חדשות. הנה אמכר כאן את ביתי ונחלתי. ואחרי כן נעקור דירתנו מפה ונקבע דירתנו בעיר פאריז. שם לא ידע איש מכל מה שעבר עלינו, ואנחנו נוכל לשבת שם במנוחה ולהתפרנס בכבוד מן הכסף אשר בידי. עתה ווילסאן! עליך להודיע לנו אם גם אתה מרוצה לזה. או לא."

ווילסאן הסכים להצעת הפראפעסאר אנדרעיוס בשמחה רבה, ויודה לו בהכנעת הכבוד על הטוב אשר דיבר עליו. אולם הוא הציע לפניהם הצעה חדשה. היות שנמצא כעת בלאנדאן רב נכבד וחכם גדול בישראל שהוא ידידו ואוהבו, לכן היושר הוא שיסעו שלשתן אל הרב הזה. שהוא איש אלקים. והוא יחזירם לדת ישראל ויורה להם איך ומה לעשות. ואיך יתנהגו מהיום והלאה. וגם יכול להיות בחדרו של הרב הזה החופה וקדושין שלו עם בת אנדרעיוס.

גם דברי ווילסאן האחרונים מצאו חן בעיני אנדרעיוס ובתו ויסכימו להצעתו. הם הכינו עצמם לנסוע אל המהר"ל. כאשר באו לפני המהר״ל קבל אותם בכבוד גדול ויקרב אותם מאד על אשר זכו לשוב ולהתדבק בדת ישראל ואמונתם. ראשית ביקש המהר"ל מאת הפראפעסאר אנדרעיוס שיראה בכל מאמצי כחו להחזיר אבני הקודש אל חשן המשפט אשר בבית המוזעאום. כי אם לאו נשקפת סכנה גדולה לזה אשר יטמינם בביתו למעול בהם מעל. הפראפעסאר אנדרעיוס השקיט את המהר"ל שלא ידאג כלל על זה. כי במשך איזה ימים יעלה בידו להחזיר אבני החשן למקומן והוא יעשה זאת בסתר לבל יודע לאיש, כדי שלא יחולל על ידי זה כבוד בתו וכבוד חתנו. אחרי כן הורה להם המהר״ל מה שעליהם לעשות, איך יתגיירו וישובו לדת ישראל ואמונתו., ויתן להם המהר"ל בכתב באר היטב איך יתנהגו שלשתן מהיום והלאה. הם ישבו שם אצל המהר״ל שלשה ימים. ביום השלישי נתן המהר"ל להזוג חופה וקידושין כדת משה וישראל, ויברך אותם עם הצלחה ועושר ואריכת ימים עם בנים חכמים ומושלים בתבל. הקאפיטאן הנקרא עד עתה "מאקס ווילסאן" נשתנה שמו להקרא מאיר ווילסאן. אשתו שהיתה נקראת עד עתה "מאריאנא״ נשתנה שמה להקרא "מרים״. הפראפעסאר הזקן "פאאול אנדרעיוס" נשתנה שמו להקרא ״פנחס אנדרעיוס". טרם הפרדם לנסוע לביתם הניחו ביד המהר״ל כסף הרבה למתנה בעד טרחתו עמהם. ויסעו שלשתן בשמחה רבה לביתם, וגם המהר״ל נסע לביתו.

הפראפעסאר הזקן שנקרא עתה פנחס אנדרעיוס קיים הבטחתו והחזיר בסתר י״ב אבני החשן למקומן בבית המוזעאום, כמו שיראה הקורא בחלק השני של המעשה הזה, כפי שכתב לו בפנקס דברי הימים שלו הפראפעסאר הצעיר עדווארר מארטימער משגיח החדש אשר על הבעלמארסטריטסקי-מוזעאום. אחר כך מכר פנחס אנדרעיוס הזקן את ביתו ואחוזת נחלתו בעד הון רב. ויקבעו שלשתן את דירתם בעיר פאריז. שם יסד מאיר ווילסאן בית מסחר גדול של חלופי כספים הנקרא ״באנק״. והפירמא מ׳ ווילסאן היה מפורסם תמיד בכל העיר פאריז לבית אוצר גדול אשר נתקיים ימים ושנים הרבה דור אחר דור, וברכתו של המהר״ל עמדה להם שהצליחו מאד בעסק שלהם ועלו מעלה מעלה, ועתה לפי דברת בני אדם זכו מבני-בני בניו של מאיר ווילסאן לשבת בעיר הבירה ״נעוו-יורק" בהיכל הלבן על כסא המלכות בשם ״פרעזידענט" כברכת המהר״ל שיזכו לבנים חכמים ומושלים בתבל.

* * * * *

חלק ב

אין כל ספק אצלי שהקוראים ישתוקקו לדעת מה שנעשה עם י״ב אבני החשן, אם נחזרו למקומן או לא. לכן נעתק כאן מעשה פלא הזה אשר רשם בס׳ דה״י שלו הפראפעסאר Eduard Martimer שהיה אז משגיח על הבעלמארסטריטסקי-מוזעאום. ויסופר בזה איך שנחזרו אבני החשן למקומן. מעשה הזה נתפרסם בעולם המדע פעם ראשון בשפת אנגליא על ידי הסופר הגדול האנגלי הנקרא Conon Dyuil ומן ספרו נעתק גם לשפות אחרות כל הספור הזה, אבל בשפה העברית לא הופיע עוד מעשה פלא הזה עד עתה.

כאשר אנכי עדווארד מארטימער לקחתי עלי מידי הפראפעסאר הזקן Paul Andreas משרת של משגיח-הראשי על אוצר גנזי המלך הנקרא: ״בעלמארסטריטסקי-מוזעאום״ אשר בארץ בריטניא-הגדולה, הכינותי לי מיד ספר דברי הימים עבורי לכתוב בו כל דבר נפלא וחידוש אשר יבא תחת ידי, אל התואר פראפעסאר של חכמת הארכעאלאגיא נתעליתי לרגלי החקירות והבחינות שלי שעשיתי לגלות נסתרות הצפונות בבטן האדמה מימי קדם. ועלה בידי לחקור ולדרוש ולגלות אוצרות נסתרות וסגולות עתיקות, מן המזרח הקדום, וגם עלה בידי לגלות הקברים הישנים עם גופות החנוטים (מומיעס) הטמונות בעמק המלך של ארץ מצרים. ושם מצאתי הקבר עם גופה החנוט של המלכה Cleopatria מארץ מצרים. וכאשר אני משתוקק מאד לראות חדשות והופעת דברים נפלאים בעולם אנה לידי מעשה נפלא הזה אשר נתתי לו מקום הראשי בספר דברי הימים שלי.

הפראפעסאר הזקן פאאול אנדרעיוס היה מלומד גדול בחכמת הטבעיות: פיזיקא, באטאניקא, מינעראלאגיא וכימיא. הוא חידש הרבה חדשות בחכמת הארכעאלאגיא (ידיעת קורת ימי קדם) וגם היה בעל לב טוב ואיש נאמן רוח, מוצא שפתיו היה יקר אצלו מכל כסף וזהב שבעולם אבל בנים לא היו לו כי אם בת יחידה מלומדת גדולה ויפת תואר ושמה Mariana אשר עזרה לאביה בעבודת ההשגחה על המוזעאום. אכן לעת זקנתו נלאה הפראפעסאר אנדרעיוס לנהל את המוזעאום ולהשגיח על סדריו כראוי לו, וימסר את המשרה הזאת לידי. שני ירחים הראשונים עבדתי בתוך המוזעאום ביחד עם הפראפעסאר אנדרעיוס, כדי שאהיה מכיר ורגיל בכל הענינים הנדרשים לשמירת הסדרים של המוזעאום עם כל מחלקותיו. במשך אותן שני הירחים התהלכו עמדי בכל יום ויום הפראפעסאר אנדרעיוס ובתו עם בן גילה אשר בחרה לה להנשא אליו, ושמו קאפיטאן ווילסאן, שהיה גם כן איש מלומד בחכמת הארכעאלאגיא, והם הראו לי כל סגולות העתיקות והמון גנזי נסתרות מימי קדם. קבוץ של מיני אבנים טובות ויקרות. קבוץ של מיני מרגליות מכל מיני צבעים. קבוץ של כמה מיני חפצים עתיקים והרבה מיני כלי שרת של אלילים מארץ בבל סירא ומצרים, וגם הראו לי הרבה דברים יקרים ונפלאים שנחשבו לכלי שרת בית המקדש מירושלים, ועוד הראו לי כל גופים החנוטים (מומיעס) שהוציאו מקברות מלכי מצרים. ועל כל דבר וכל חפץ הודיעו לי לאיזה צורך נעשה הדבר, וגם הורו אותי סדר השמירה של כל דבר ודבר. בין החפצים העתיקים של בית המקדש מירושלים נמצאת מנורת זהב גדולה אשר טיטוס שר צבא רומי הביאה מן המלחמה על ירושלים העירה רומי, ומשם נתגלגלה ממלכות למלכות עד שהובאה אל המוזעאום הזה אשר בארץ בריטניא-הגדולה. מה אומר לכם, מה אציע לפניכם? כי הלא אין מילין בפי אשר אוכל לתאר לכם את יפיה של מנורת זהב ההיא.

כאשר הפראפעסאר אנדרעאס הראה לנו את המון סגולות העתיקות של בית המקדש מירושלים מנוד לנוח מעט לפני ארגז של זכוכית לבית זכה וצחה ויאמר לנו: ״תדעו אוהבי כי מכל החפצים היקרים וסגולות העתיקות הנמצאים כאן אני מוקיר ומכבד ביותר את האוצר היקר הזה המונח כאן בתוך ארון הזכוכית." וביראת הכבוד והכנעה גדולה כמו לפני דבר קדוש פתח אנדרעאס את המסגר של ארגז הזכוכית והראה לנו את חשן המשפט עם שתים עשרה אבנים יקרות הקבועות במשבצות זהב, וזה אשר לבש אותו הכהן הגדול על לבו כאשר נכנס אל בית המקדש. האמנם שיש באפשרות לראות היטב את חשן המשפט דרך ארגז הזכוכית שהיא צחה מאד. אבל כאשר פתח אנדרעאס את פתח הארגז יכולנו לראות היטב את חשן המשפט עם כל חלקיו וצבע אבניו הרבה יותר מכאשר הוא מונח סגור בתוך ארגז הזכוכית.

תבניתו של חשן המשפט כך הוא. גופו של חשן המשפט הוא לוח מרובע שנעשה או שנארג מדברים רכים יפים ויקרים, או שהוא מחוטי צמר או מחוטי משי. משני קצותיו וקרנותיו העליונים תלויות למטה שתי שרשרות זהב יפות מאד. על הלוח המרובע נמצא ארבעה טורים אבנים יקרות מצבעים שונים מרהיבי העין הנקבעות בתוך משבצות זהב. ובכל שורה ושורה יש שלש אבנים אשר לכלן מדה אחת ועל כל אבן ואבן נחקקות שש אותיות. צבע הגוונים של אבנים היקרות עם ברק קוי האור אשר הופיעו מן אבנים האלה מעוררים בלב כל איש רגשי יראת הכבוד מן הקדושה העתיקה של עם ישראל. שמות אותן שתים עשרה האבנים נודע וניכר היטב לחכמי חרשים ומחוקקי אבנים יקרות ולוטשיהם.

שלשת אבנים מן השורה העליונה הן: קורניאל, טופאציא, ציראבונא – Cornial Tupacia Zirabuna (אדם פטדה וברקת). שלשת אבנים מן השורה השניה הן קארבונק, סאפירא, דימאנט –

Carbunc Sapira Diamant (נפך ספיר ויהלם). שלשת אכניס מן השורה השלישית הן: טירקיאס, יאצינטא, האניקא – Tirkias Iazinta Hanika (לשם שבו ואחלמה). שלשת אבנים מן השורה התחתונה הן: קריסטאליטא, איזומראלדא, דיאשפרא – Diaspra Cristalita Isumralda (תרשיש שהם וישפה). אנחנו כלנו אשר הסתכלנו על אבנים יקרות האלה התענגנו מאד מיופין, ומאד נמשכו לבבינו ונפשותינו להסתכל על אוצר היקר והקדוש הזה עד שהיה קשה לנו להפרד משם. ואיזה פעמים שביקש הפראפעסאר אנדרעאס לסגור הפתח של ארגז הזכוכית, ובקשנו ממנו שלא ימהר לעשות זאת.

ויהי כאשר שלמו שני ירחי לימודי אצל הפראפעסאר אנדרעאס, והגיעה העת לקבל עלי המשרה של משגיח הראשי בהבעלמארסטריטסקי מוזעאום, עשיתי אז משתה-מרעים בביתי לפני הקרואים הנכבדים שהם הפראפעסאר הזקן אנדרעאס, בתו מאריאנא ובן גילה הקאפיטאן ווילסאן עם עוד איזה אוהבים וידידים אשר לי. אחר המשתה מסר הפראפעסאר אנדרעאס לידי את כתב התעודה של משגיח הראשי על המוזעאום הזה. ואז ביקש אנדרעאס ממני שלא אמנע גם להלאה את בתו יחידתו עם בן גילה הקאפיטאן ווילסאן מלהלך חפשי בתוך המוזעאום כבראשונה, יען כי ווילסאן הזה יש לו יד ושם בחכמת הארכעאלאגיא, והוא משתוקק מאד לחכמה הזאת ונחוץ לו לעשות חקירות נסיונות ובחינות בתוך המוזעאום. ועוד אמר לי שגם לי יצמח טובה מזה, כי הם יהיו לי בעזרתי להחזיק ולשמור את כל סדרי המוזעאום כראוי לו. אנכי הבטחתי להפראפעסאר אנדרעאס למלאות בקשתו. אחר כך הפריד ממני הפראפעסאר ויברכני בברכת הצלחה ואושר, וימסר בידי את תעודת המשרה עם המפתחות של המוזעאום, ונשארתי אז אני בלבדי בעל הבית המושל ומשגיח הראשי על המוזעאום.

עברו איזה שבועות והשגתי מכתב בלי שם ובו כתוב לאמר :

אדון נכבד. הפראפעסאר עדווארד מארטימער !

אני מזהיר אתכם באזהרה גדולה שתראו לשמור היטב את המוזעאום ולשום עינכם עליו מדי יום ביומו להיות לכם לזכרון כל מיני אוצרות היקרים שנמצאים שמה בכל מחלקותיו, תחשבו ותמנו אותם בכל יום ויום בעין בקורת אם נמצאים כלם בשלימות ואין בהם כל שנוי. תדעו כי שמירת השומר הזקן שמירה חלושה היא. השמרו מאד לבלתי נתון לדרך על מפתן פתח המוזעאום איש זר בלבדו בלי שמירה מעולה. וביותר השמרו מן הקאפיטאן ווילסאן ותרחקו אותו לגמרי מלבוא אל תוך המוזעאום למען לא יקרה בהמוזעאום נזק של גנבה גדולה וחשובה. זכור תזכרו כל דברי האגרת הזאת, ותהיה מונחת לפני עינכם תמיד לזכרון.

דברי הכותב ברגשי כבוד ואהבה.

כאשר השגתי מכתב הזה נשתוממתי ונבהלתי מאד, כי לא יכלתי להבין מי הוא בעל מכתב הזה. ואחרי חשבונות רבים הבנתי שהמכתב הזה לא היה בכח לאיש זר לכתבו, כי מאין יכול איש זר לדעת מן הסדרים וההנהגות של המוזעאום, ושהוא נשמר בלילה רק על ידי השומר הזקן. לכן הבינותי שזה המכתב נכתב על ידי איש המקורב אלי והמקורב אל בית המוזעאום. ועוד הכרתי מן סגנון המכתב שזה שכתבו הוא אוהבי וידידי באמת, יען כי נכתב ברגשי אהבה ורגשי כבוד. ועל פי כל החשבון הזה ידעתי שהמכתב הזה יש לו חשיבות גדולה, וכי דברים הנזכרים בו הם קרובים לאמת ועלי להזהר בכל זה. חשבתי את האנשים שיש להם ידיעה בעניני המוזעאום, וראיתי כי רק שלשת האנשים האלה שהם: הפראפעסאר אנדרעיוס, בתו מאריאנא ובן גילה הקאפיטאן ווילסאן. אחרי כן חפשתי בתוך המון כתבים אשר בביתי, ואחרי עיון בחשבון ודעת ראיתי שיש לדמות תואר כתבו של המכתב הזה לכתב ידו של הפראפעסאר אנדרעיוס, כי ראיתי שהרבה אותיות היו דומות ממש להאותיות של הכתב תעודה ממשרת משגיח הראשי שנתן לידי הפראפעסאר אנדרעיוס ביום המשתה שעשיתי. והתעודה הזאת ידעתי ברור שנכתבה בידי הפראפעסאר בעצמו. ובכן נפלאתי מאד עוד יותר ויותר. כי לא יכלתי להבין מדוע כתב אלי מכתב כזה בהסתר בלי שם. גם מדוע שינה במכתב הזה תואר כתב ידו, למען לא אדע שהוא הפראפעסאר כתבו. ועל כלם היה לבי נוקף מאד בחשבי מי יודע מה שהתוודע לו להפראפעסאר אנדרעיוס על אדות המוזעאום. ואולי נודע לו בסוד שגנבים ושודדי לילה מבקשים לפרוץ בלילה בתוך המוזעאום ולעשות בו גנבה גדולה. אז גמרתי בדעתי ללכת בעצמי אל הפראפעסאר אנדרעיוס ולשאל אותו מה טעמו של המכתב הזה. אבל ניחמתי ממחשבתי הזאת כי הבנתי שאין זה דרך טוב לפני. כי הלא אדרבא אם באמת שהפראפעסאר כתבו, הרי בלתי ספק שיש לו טעם כמוס בזה שרוצה שהמכתב הזה יהיה בסוד ולא יהיה נודע וניכר שהוא כתבו. ועתה אם אשאל אותו בזה, אין ספק שיאמר, כי אינו יודע מכלום, ותחת לתקן אהיה מקלקל. לכן החלטתי שמוטב לבלתי אדבר עמו כלל מזה. בקיצור שכל ענין המכתב הזה נשאר אצלי חידה סתומה באין פתרון.

אבל זאת הבנתי ברור שעלי מוטל באמת לחזק מהיום והלאה השמירה של המוזעאום עם כל מחלקותיו. והנה על הימים לא היה לי כל כך פחד גדול, כי ביום אין רשות לאנשים זרים ליכנוס, כי אם מן שעה עשירית בבקר על שעה החמישית בערב. ובפתח של כל חדר וחדר מן המוזעאום עומדים שומרים המביטים היטב בעינים פקוחות ומבקרות את כל איש ואיש הנכנס לבקר את המוזעאום. ורק על הלילות פחדתי פחד. כי האמנם שהפתחים והחלונות נסגרים היטב בלילה עם בריחי ברזל ומסגרות חזקות וגדולות. ומלבד זה בכל ג' שעות בלילה נתעורר השומר הזקן ונכנס בתוך המוזעאום ובודק בכל חדריו ומחלקותיו אם הכל נמצא על מכונו. וזה השומר הזקן בידוע לכל שהוא איש מהימן. מכל מקום יראתי, אולי נמצא איזה פתח נסתר שיש באפשרות ליכנוס בו אל המוזעאום בהסתר, או אולי נמצא איזה כותל חלש שיש ביכולת להגנבים לעשות שם מחתרת וליכנוס אל המוזעאום. מחשבות כאלה בלבלו את מוחי ולא יכלתי להשקט. אז לקחתי לי את השומר הזקן עם עוד שני שומרים מן שומרי-יומם שיהיו בעזרתי, וחפשנו ובדקנו את כל מקומות המוזעאום עם כל מחלקותיו גגותיו כתליו ומערותיו, ולא מצאנו מקום רעוע וחלש. אחרי כן בדקתי בעזרת הג' שומרים כל ארונות ומגדלות של המוזעאום, אם הם סגורים כראוי להם. ומצאנו הכל בסדר טוב ונכון. אז נשקט רוחי וינח לבי. אולם מעת ההוא והלאה לקחתי עלי שלא אסמך כל כך רק על השומרים בלבד, ובכל בקר ובקר בקרתי ובדקתי בעצמי את המוזעאום עם כל מחלוקוחיו ולשכותיו ארוניו ומגדלותיו, אם הכל נמצא על מכונו, וכדי לבקר ולבדק סגולות יקרות. הקטנות בכמות וגדולות וחשובות באיכותן, שמתי על אפי משקפים המגדילים את כח הראיה מאה פעמים ככה, למען אוכל לראותן היטב, אם לא חסר מהם כלום, גם אם לא נעשה בהם איזו שנוי.

עברו איזה ימים אחרי אשר השגתי המכחב בלי שם, ואחרי שבדקתי מדי יום ביומו בכל בקר ובקר את כל המוזעאום ומלואו. והנה עלה במחשבתי לבדוק היטב את חשן המשפט. והנה נבהלתי מאד חיל ורעדה אחזוני, בראותי כי מסביב לשני טורים העליונים שיושבות בהם שש אבנים ניכרים ונראים היטב על משבצות הזהב חריצים קטנים שנעשו על ידי כלי חד ודק, וגם היה ניכר היטב שאלו ששת האבנים אין יושבות במילואותם היטב כראוי להן בתוך המשבצות כמו שראיתי אותן בשעה שהראה לי אז הפראפעסאר אנדרעאס. אנכי עמדתי ברגלים רועדות עם לב נוקף אצל ארגז של זכוכית שמונח בו חשן המשפט, ולא ידעתי לשית עצות בנפשי מה לעשות. ישבתי לנוח מעט על כסא, כי לא היה בי עוד כח לעמד על רגלי. אנחתי מרה על רוע מזלי ואי-הצלחתי. כי זה מעט שעלה בידי להשיג משרה חשובה כזאת מן הממשלה. ועתה עומד לפני רק לברוח כלה מן המדינה הזאת. כי כל האשמה תפיל הממשלה עלי ועל צוארי לאמר, כי פשעתי בשמירתי והשגחתי, כי אין זה דבר קטן גנבה של אוצר יקר ונחמד כזה. וכל העת שהיה המוזעאום תחת השגחת הפראפעסאר אנדרעיוס לא נקרה כל גנבה בהמוזעאום. ועתה עוד בראשית ממשלתי פרצה גנבה גדולה כזאת. ומי יודע מה יקרו שש אבנים יקרות ההן. האם יהיה לי מה להצטדק בזה לפני הממשלה?

אמנם ניחמתי מיד על מחשבתי הזאת והבנתי שאין זה דרך ישר לפני לברח. כי למה אברח! מה חטאי ומה פשעי? הכל כל אשר מצאה ידי לעשות בכחי עשיתי כדי לחזק השמירה של המוזעאום. וכן יעידו עלי כל שומרי המוזעאום, ולא עוד אלא כי אם אברח, אז לא תהיה כל ספק, רק כל איש יחליט בודאי, שאנכי בעצמי גנבתי ששת האבנים האלה, וברחתי עם האוצר היקר הזה כדי למוכרו במדינה אחרת, כמנהג הגנבים. אבל אם לא אברח, אף אם תחשד אותי הממשלה במעל הזה, ואף אם יושיבו אותי בבית האסירים, מכל מקום לא יהיה זאת רק חשד בלבד, אבל לא דבר ברור. ועוד יכול להיות כי אצא זכאי בדין מבית המשפט. כן התרוצצו מחשבותי במוחי פעם ככה ופעם ככה. מחשבה השניה, רדפה אחרי מחשבה הראשונה לבטלה ולנצחה, כאשר ירדפו גלגלים האחרונים של המרכבה אחרי הראשונים. כך העמיקו מחשבותי במוחי איזה ואיזה רגעים, עד שכמעט נתבלבל דעתי. על לבי הרגשתי כמו משא כבד של אבן מעמסה, עד אשר כבדה עלי נשמת רוחי באפי, עיני חשכו מראות ודמיתי כי עוד מעט אפול ארצה ואתעלף.

אמנם רוחי התעודד בקרבי. פניתי מהר אל הרפואה-ביתית, הוצאתי את כיס-מקטרתי, לקחתי לי קנה-מקטרת ועשנתי אותו. התהלכתי בחדר הזה של המוזעאום אחת הנה ואחת הנה והעליתי עשן. אז נתחזקו כחותי מעט מעט ודעתי נתישב עלי. הנה את קנה-מקטרת הזה אזכר כל ימי חיי. עשן התכלת שלו טיהר את מוחי, גירש את כל מחשבותי הרעים, והשליכם תהום רבה, וגם היקל הכבדות מעל לבי, ונפקחו עיני לראות כי טוב עבורי להתיצב על יסוד חזק, לבלתי אהיה שפל בעיני, נכה רוח ומלא פחד. כי אם נהפך הוא, אך זאת טוב לפני רק ללכת עם האמת, ושאנכי בעצמי אמהר להודיע מזה אל שר השוטרים ועוזריו שוטרי-חרש המחפשים בסתר את הגנבים. כי ראשית יראו לבחון על ידי כלי המכונה ״שפעקטראשקאפ" אם באמת נתחלפו אבנים היקרות על מזויפות. וכאשר יתודע להם שבאמת נעשה כאן גנבה, אז יחשבו עצה לחקור ולדרוש לחפש את הגנב. כי הלא מלומדים המה לדבר הזה, ומעלי יסור כל חשד אם אודיע בעצמי את הגנבה.

טרם שהודעתי מזה להממשלה קראתי אלי שומר-לילה הזקן וחקרתיו אם שמר כראוי בלילות האחרונים. ואם לא שמע בלילות האחרונים נביחת הכלב אשר בחצר בית המוזעאום, או אם לא הרגיש באיזו לילה רעש וקול הכאה באיזה פנה של בית המוזעאום. שומר הזקן נתן לי מענה, שהוא שמר היטב בלילות האחרונים כמנהגו תמיד. ואחר כל שלש שעות התהלך בכל חדרי המוזעאום לבדוק אם נמצא הכל על מכונו כדרכו תמיד. ולא ראה ולא שמע שום שנוי. אמת שהשומר הזקן הזה הפציר בי להודיע לו על מה ולמה אני שואל אותו ככה, ומה היום מיומים. אבל לא חפצתי להגיד לו מאומה ממבוכתי, עד אשר אפן מקודם ידיעה על אדות המקרה הזה אל שוטרי הממשלה.

שעה עשירית בבוקר התיצבתי לפני ראש השוטרים וספרתי לו כל המקרה. הוא נשתומם מאד ויזעק: "גנבה גדולה כזאת מאוצר גנזי המלך לא נשמעה עוד! עלינו למהר ולאחוז כל אמצעים קשים לחפש היטב ולגלות הגנבה." ואחר שוב דעתו של שר השוטרים אמר לי, שהדרך הטוב כעת הוא שהדבר יהיה עדיין בסוד, ולא יתפרסם כלל שנודע לנו מן הגנבה, לכן פקד עלי שאנכי אלך בלבדי מיד לביתי, ואחר כך יבוא הוא אל המוזעאום עם שוטרי חרש, והכל יהיה נעשה בהסתר לבל יודע לאיש זר מכל הנעשה.

כעבור שעה אחת נמצא בבית המוזעאום ראש השוטרים מחופש בבגדי איש פשוט, ועמו באו עוזריו שומרי חרש, ביניהם היה גם איש אחד שהוא מלומד ומבין גדול על אבנים יקרות, ונקרא ״עקספערט״. החקירה ודרישה שנעשה בתוך המוזעאום היה בהסתר ובסוד, דבר חדש אחד נתוסף עוד על ידי החקירה ודרישה שלהם, מה שמצאו שם אצל ארגז הזכוכית של חשן המשפט, שהיה מונח מכורך בחתיכת נייר שש אבנים, שהיו עם אופן הגונים ועם אותה חקיקת האותיות של שש אבני החשן העליונות, שהיה נראה שנעתקו ממקומן על ידי איש זר כמו שהעידו על זה החריצים הדקים שהיו על משבצות הזהב, אשר מסביב לאותן שש האבנים העליונות.

אמנם נבהלנו כלנו ונשתוממנו מאד בהראות לנו העקספערט על ידי בחינותיו שעשה עם כלי המכונה ״שפעקטראשקאפ" שאותן שש האבנים העליונות שניכר שנעתקו ממקומן, הן הנה אבני יקרות אמתיות. אולם שש אבנים התחתונות וכן גם אותן שש אבנים הנמצאות מבחוץ אצל הארגז, הן כלן מזויפות שנעשו מן זכוכית מלוטש. חידה סתומה ונפלאה היה כל הענין אצל כלנו, ואין איש מאתנו ידע מה לענות על זה שנוכל להבין מה היתה מגמת הגנב. ולבעבור שהחקירה והדרישה תתנהל בסוד, לא היה באפשרות להתוכח בינינו כראוי, שיאמר כל אחד חות דעתו בזה שם בתוך המוזעאום, כי פחדנו שלא ישמעו דברינו לאיש זר, לכן הצעתי לפניהם שנלך בסוד כל אחד מאתנו בלבדו אל תוך מעוני שאצל בית המוזעאום ושם נברר מה עלינו לעשות.

אבל גם אצלי במעוני לא יכלו להשיג ענין הגנבה הנפלאה הזאת. ואיך פותר לחידה סתומה הזאת. מדוע אצל אבנים יקרות האמתיות ניכר שנעתקו ממקומן ונראה מסביב להן חריצים של כלי חד, ואצל האבנים המזויפות לא ניכר כל חריץ קל. ועוד נפלאת היה הדבר בעיני כלנו, מדוע לא נגנבו גם ששת אבנים העליונות, כי הלא נראה בעליל שאותן ששת אבני הזכוכית הנמצאות מבחוץ היו ביד הגגב. ומדוע לא החליף נם שאר ששת האבנים האמתיות לקבוע במקומן האבנים המזויפות. אבל רק דבר אהד נודע לנו מן החקירות ומבחינות שנעשו, והוא שנגנבו רק שש אבני יקר התחתונות מן חשן המשפט, ונקבע במקומן אבנים מזויפות הנעשו מן זכוכית מלוטש. נקראתי לפני שר השוטרים אל החקירה ודרישה וישאלני, אם יש לי איזה חשד על אחד מן שומרי המוזעאום, ואם לא ראיתי בימים האחרונים איזה שנוי בהתנהגות אחד מן השומרים אשר עורר בעיני איזה תמהון קל. וביותר היה לנו לחקור על שומרי יומם. כי על שומר לילה הזקן שיושב שם תמיד, ידענו כלנו שאין לחשדו מאומה. כי הוא איש זקן מפורסם לנאמן רוח. וכבר הוא שומר שם בערך ארבעים שנה.

והנה נזכרתי דבר אחד שנתעורר בי מל ידו רגש התפעלות קלה מן שני שומרי יומם היהודים. אחד מהם היה מקומו תמיד אצל הפתח של זה החדר שמונח בו חשן המשפט. והשני היה מקומו אצל הפתח של חדר הקודם. ונזכרתי שראיתי ביום אתמול בבוקר כאשר נפתח המוזעאום, והנה שני השומרים היהודים נפגשו יחדיו אצל פתח החדר שמונח בו חשן המשפט, והיו מדברים ביניהם בשפת יהודית. ושמעתי שאחד שאל לחברו: ״מה הוא זה הדבר שנראה מרחוק מונח בתוך ארגז היפה של זכוכית ומשם יופיעו קרני אור של גונים שונים על כל החדר?״ ויענהו חברו: ״אוי נא לנו ואוי לעינינו שכך רואות, הלא שם מונח חשן המשפט של הכהן הגדול, אשר טיטוס הרשע הרגו בתוך בית המקדש, וישדד ממנו את בגדיו הקדושים עם חשן המשפט אשר על לבו." אחרי כן שמעתי שתי אנחות עמוקות שנפרצו מלבבות שני אלה השומרים היהודים, ומיד נפרדו איש מאחיו וחזרו כל אחד למקומו. הם דברו בשפת יהודית ולא ידעו שאגי מבין לשונם, לכן לא נשמרו ממני. לפי זה אולי יכול להיות להפיל עליהם איזה חשד שיש להם שייכות לגנבה הגדולה הזאת. אבל אין מובן איך יכלו לעשות זאת. וגם מדוע לא גנבו את חשן המשפט כלו. זאת היא חידה סתומה אשר אין לה פתרון.

שני שוטרי-חרש מעוזרי שר השוטרים שחקו על דברי, ויאמרו שאין זה יסוד להפיל בעבור זה חשד על שני שומרים היהודים. אולם שר השוטרים נפל על המציאה הזאת שהוצאתי מפי בלי חשבון אמתי ודעה צלולה. ויאמר שר השוטרים אליהם: "לא כן הדבר כמו שאתם שוחקים. אנכי מאמין שאלה שני היהודים יש לחשוד אותם בגנבה הזאת. וגם כי יש לחשוב שלא עשו הגנבה לשם ממון, כי אם להציל מכאן החפץ הזה שנשאר להם מן בית המקדש. כי קדוש בעיניהם החפץ הזה מאד. ובכן עלינו ללכת בדרך הזה, לקחת את שני היהודים האלה לחקירה ודרישה ביד חזקה על ידי "אמצעים קשים". מכל העומדים שם לא נמצא ביניהם גם אחד אשר ימרה את פי שר השוטרים ויסתר את דבריו.

אחר כך קרא שר השוטרים לפניו את שומר-לילה הזקן לחקור ולדרוש אותו. ויבא השומר לפניו. הוא נחקר ונדרש בשאלות שונות כמו שאנכי בעצמי חקרתי אותו בבוקר וגם להם השיב אותן התשובות כמו שהשיב לי בבוקר. אבל דבר אחד נתחדש על ירי חקירת שר השוטרים, ששאל לשומר הזקן לאמור: "איך נראים בעיניך אותם שני היהודים שומרי-יומם, האם אגשים נאמנים המה?" ויענה שומר הזקן :"אדוני הנכבד! הן אנכי לא ראיתי עוד מהם כל דבר רע, ובעיני נראים לאנשים טובי לב יותר משאר השומרים, כי כאשי אני מתאוה לפעמים להעלות מפי עשן קטורת ואני מבקש מהם שיתנו לי במתנה קנה-מקטרת, הם נותנים לי מיד. ויש לפעמים שנותנים לי איזה ואיזה קנה-מקטרות, שיהיה לי מה לקטר בלילה כדי שלא אישן, ואחמול כאשר הלכו שני היהודי־ם לביתם לפנות ערב, לא בקשתי מהם כלל שיתנו לי קנה מקטרת, ורק הם שאלו אותי בזה הלשון ; ״רענדזשוי הזקן! מפני מה אתה ברוגז עלינו, וזה איזה ימים שלא בקשת מאתנו קנה-מקטרת?" אנכי עניתי להם בשחוק לאמר: "כל המבקש מחבירו מתנות הרבה פעמים, מקומו בין הסוסים שאינם נכלמים״, הם שמחו על דברי, ויוציאו כל אחד מהם מכיסו שני קנה-מקטרות ונתנו לי. ובלילה כאשר הרגשתי קור בבטני הקטרתי כל ארבע קנה-מקטרות, ובכן טובים המה בעיני היהודים השומרים האלה."

שר השוטרים פקד על השומר הזקן שילך לדרכו והזהירו שישים מחסום לפיו ולא יספר לפני כל אדם מאומה מכל אשר נדרש ונחקר כאן. כאשר יצא השומר הזקן אמר לנו שר השוטרים : "ועתה איך תבינו אתם ענין הנבוך הזה? הנוכל לומר כך בפשוט, כי אלה שני השומרים היהודים כל כך טובי לב המה, עד שיבקשו ליתן בחנם קנה-מקטרות להשומר הזקן? לא! זאת אל תכניסו בלבי להאמין כך. אנכי לא כן אחשב. על דעתי כי באשר ידוע שהיהודים ערומים בדעת ומרמה עשו להם שני השומרים האלה קני-מקטרות שהעשן שלהם יש לו כח להפיל תרדמה על האדם המעשן אותם ושואף עשנם לפיו. וזה השומר הזקן אשר קטר קנה-מקטרות שלהם, נפלה עליו תרדמה ויישן כל הלילה. ואז נכנסו שני היהודים האלה בתוך המוזעאום, ועשו בו כרצונם. ומי יודע כמה יהודים היו עוד בעזרתם של שני השומרים האלה. וזאת אשר לא גנבו שאר האבנים היקרות, הוא רק יען כי נבהלו באמצע מאיזה שמיעת קול ויברחו. ואולי הניחו שאר העבודה על ליל אחר. ובשביל זה החליפו את האבנים הטובות על מזויפות, כדי שלא תהיה הגנבה ניכרת ויוכלו לגמור עבודתם בליל אחר.״ בקיצור שהחליטו להתנפל פתאום בליל הבא על מעונותם של שני השומרים היהודים ולעשות אצלם חיפוש חזק, ואף אם לא ימצא אצלם מאומה יובאו היהודים במאסר ושם יוכלו לחקור ולדרוש אותם ביד חזקה. ועלי פקדו שמהיום והלאה אחזק השמירה בכל לילה, ואשמור (?) הכל בסוד. [שלוש מלים בלתי ברורות] שבאם לא יתפרסם כלל הדבר יבוא עוד הגנב פעם שנית בלילה לגמור את מלאכתו ולגנב גם שאר ששת האבנים היקרות שנמצאות (?) בחשן המשפט.

בלילה ההוא בשעה השנית כאשר ערבה עליהם שנתם של שני השומרים היהודים, התנפלו עליהם שוטרי-חרש ועשו חיפוש גדול במעונותם, אבל לא מצאו מאומה, לא אבנים טובות ומרגליות, לא כסף וזהב. אך מצאו אצלם איזה צרורות קנה-מקטרות מעשה ידיהם וזם איזה צלוחיות קטנות עם שיריים של סמי רפואות. השוטרים נפלו על מציאות האלה, ויחשבו בודאי שקנה-מקטורות האלה הם עשויות להפיל תרדמה על המקטיר אותם. ועל הצלוחיות חשבו יופ סמכו שנמצא בהם סם התרדמה שמערבים אותו בקנה-המקטרות. לכן לקחו שוטרי החרש עמהם המציאות האלה, למען יבחנו על ידי מלאכת החימיא, וגם את שני היהודים הובילו עמהם להושיבם במאסר כדי לחקור ולדרוש אותם ביד חזקה על דבר הגנבה הזאת וכאשר שני היהודים לא הלם להם מאומה על אדות איזה חטא ופשע הם נאסרים, חשבו שנתפסים על דבר שעושים להם בעצמם קני-מקטרות לסחורה, שנאסר זאת מטעם הממשלה. ועל כן צעקו כל העת לאמר: ״הלא קנה-מקטרות האלה עשינו לנו רק עבורנו לקטר אותם, ואין אנו עושים כל מסחר בהם!״ גם נשיהם ובניהם צעקו כן בבכי גדול. אבל השוטרים עשו עבודתם בשמחה רבה. לקחו, הובילו וילכו.

אמת הדבר כי בתחלה נתפעל גם לבי מעט מדברי שר השוטרים, וחשבתי אולי אמת הדבר שיש לחשוד את שני היהודים בגנבה הזאת. אולם אחרי ישוב הדעת הבנתי שאין זה כל יסוד להעמיד עליו אף בנין קל. לכן התחלתי לחשוב עצות ותחבולות איך שאוכל בעצמי להסתר בתוך המוזעאום וללון שם איזה לילות בסוד. ואולי יעלה בידי לתפוס את הגנב הנפלא הזה. וזאת היא התחבולה אשר יזמתי לעשות. כי הנה בבית המוזעאום יש פרוזדר ארוך, ומן הפרוזדר נפתחים הפתחים לכנוס בחדרי המוזעאום. ובערך שש אמות למעלה בתוך הקיר הזה המפריד בין הפרוזדר ובין חדרי המוזעאום, נמצאים חורים עגולים וגדולים כראש אדם, העשוים לנקות ולהחליף את האויר אשר בחדרי המוזעאום. והנה ביררתי לי חור כזה, אשר בתוך הקיר של זה החדר שנמצא בו חשן המשפט, ובערך חצי אמה נמוך מן החור הזה צויתי לקבוע אל הקיר בתוך הפרזדר קרש ארוך בעל שמנה אמות ורחבו קרוב לאמה. גם בקשתי לי חבר שיהיה בעזרתי, ללכת עמדי בלילה ללין בתוך המוזעאום, הוא גיסי איש צעיר וגבור. אחרי סעודת הלילה הלכנו שנינו בסתר ונכנסנו בלאט תוך המוזעאום, דרך פתח נסתר. לקחנו אתנו שני קנה-רובה קטנים, ממולאים עם כדורי יריה גם נרות עם כלי ההדלקה. שם בתוך הפרוזדר עלינו שנינו דרך סולמאות קטנים על הקרש הארוך ושכבנו שם, ראשי אצל ראש גיסי לעומת החור אשר בקיר. מבטי עינינו קלטו אל תוך החדר הזה של חשן המשפט, וארבנו לראות איזה חדשות.

אחד מחקי וסדרי המוזעאום הוא, להאיר בלילה מנורות קטנות בכל חדריו. וביותר בתוך החדרים שנמצאים בהם אוצרות היקרים. והנה שם בחדר הגדול הזה שנמצא בו חשן המשפט, עמד בפינת הבית ארון עץ ארוך כמו מטה. ארון הזה נעשה מתחלה רחב שיוכלו לשכב בתוכו שני חנוטי מצרים (מומיעס) שהיה להן חשיבות גדולה בעולם המדע. מומיע אחת היפה היתה של המלכה "קלעאפאטריא״ מארץ מצרים, שאנכי בעצמי מצאתי את קברה במצרים. המומיע השניה היתה גויתו של יורש העצר בן מלך רעמסס החמישי ממלכי מצרים. וכאשר המומיע של המלכה קלעאפאטריא נלקחה משם אל מוזעאום אחר, נשארה בארון הזה רק מומיע אחת, ומקום מומיע השניה היה ריקם.

כחצות הלילה אחרי שיצא שומר הזקן מן המוזעאום מהתהלכו אחרי משמרת הראשונה של הלילה לבקר כל חדלי המוזעאום. ואנכי עם גיסי שכבנו נעולים על הקרש באין דובר דבר. והנה שמענו פתאם רעש קטן בתוך החדר של החשן משפט. אנחנו התאפקנו שלא ישמע מאתנו אף נם נשמת רוח אפנו. והנה ראינו שמכסה הארון של המומיע מתחיל להפתח מעט מעט, ושני ידי איש נתקעו החוצה מתחת מכסה הארון, ואחריהם גם ראש איש. אנחנו נבהלנו מאד. גיסי לחש לי באזני ברעדה גדולה: ״הה! מארטימער! אבדנו שנינו אבדנו! כי המומיע שבארון עמדה בתחית המתים, ואין ספק כי תשחית אותנו ותעשה עמנו כלה. נסה נא לכסות את כל גויותינו עם הסדינים, שלא תגלה ותראה מבשרנו מאומה, ואולי על ידי זה לא תרגיש המומיע אותנו.״ הנה אודה ולא אבוש, כי בתחלה גם אנכי נבהלתי כל כך שהתחלתי להאמין בדברי הבל של גיסי. זיעה קרה כיסתה את כל גויותיגו שנתעטפנו מיד מכל העברים עם הסדינים שהיה לנו, ושכבנו שקט מאד בלי נוע עם אבר, כמו שתי מומיעס. ואף התאפקנו מנשימת רוח אפנו.

אולם אחרי איזה רגעים התעודד רוחי בקרבי, ונזכרתי מי אנכי כי אאמין בדברי הבל כאלה, אשר לא יאתה כי אם למשרתי הסוסים ורועי צאן. הנה התחלתי לאט לאט להרים את ראשי ולהביט בעין אחת אל תוך חדר המוזעאום, וארא כי בן מלך רעמסס החמישי לא עמד בתחית המתים ורק שם מתהלר איש כמוני. הרמותי את ראשי יותר להבט בשתי עיני, אז נשתוממתי מאד בראותי, כי תחת אשר דמיתי לחפוס איזה גנב ושודד, ולבסוף הלא זה הוא הפראפעסאר אנדרעאס הזקן, והנה הוא עומד אצל ארגז הזכוכית של החשן משפט ועושה את מלאכתו. אז רעדו כל עצמותי, דמי עורקי רותחו הקרבי מרוב כעס, ולבי מלא חימה, על אשר איש חכם ומלומד גדול כמוהו יקח עצמו לעת זקנתו למלאכת הגנבה. לא יכלתי להתאפק יותר ואלחש באזני גיסי: "קום ועמוד בעל לב ארנבת! אל תפחד מאומה. המומיע לא עמדה לתחיה, רק הגנב אשר אנחנו אורבים עליו הנה הוא בא שמה.״ ומיד קמנו וירדנו בלאט מן הקרש. את קנה-הרובה לקחנו בידינו והתחלנו לכנוס באותו החדר.

ויהי כאשר שמע הפראפעסאר אנדרעאס קול צעדינו התחיל לברח, אולם רדפנו אחריו ונאלץ לעמד. אז צעקתי עליו בכעס וחימה: "היתכן זאת! איך הרהבתם בנפשכם לשדוד אוצר יקר וקדוש כזה? איך איש חתכם ומלומד גדול כמוכם יכול להיות שקרן גדול כזה? הלא מעשה כזה יאתה אך לגנב שודד ורוצח!״ הפראפעסאר אנדרעאס הרים את קולו ברעדה ויאמר אלי: ״אדון מארטימער! אתם חושדים אותי בדבר שאין בי והוא תועבת נפשי. הניחו לי מעט לשבת על הכסא במנוחה, כי רגלי רועדות תחתי ולבי דופק בקרבי מאד עד שאין בי כח לדבר. ואחר אשר יחזרו כחותי אלי, אספר לכם כל הסוד הנפלא, ואז תדעו כי לא גנב ושודר עומד עתה לפניכם."

אנדרעאס ישב במנוחה איזה רגעים, ואחר אשר שבה רוחו אליו התחיל לספר לנו בזה הלשון: "ירע נא הפראפעסאר מארטימער, כי כל האשמה של הגנבה הזאת לא תפול על אחד מאתנו, כי אך בן גילה של בת יחידתי הקאפיטאן ווילסאן הידוע לכם הוא אשם בזה. וכך היה המעשה. זה הקאפיעאן ווילסאן בא לפני עם כתב תעודה חזקה מאת ידידי ורעי האהוב לי מאד מכבר, הוא הפראפעסאר של האניווערזיסטס דעיר ברלין, באשר שהוא שולח אל' את הקאפיטאן ווילסאן בעל לב טוב, נאמן רוח, וחכם גדול בחכמת הארכעאלאגיא. ובכן הוא מבקש אותי שאקבל את הקאפיטאן הזה בכבוד גדול, ושאתן לו רשות להיות יוצא ונכנס לבדו חפשי בתוך הבעלמארסטריטסקי מוזעאום בלי כל שמירה, למען יוכל לעשות שם חקירותיו ובחינותיו בחכמת הארכעאלאגיא. ויהי כאשר בא ווילסאן הזה לפני ויראני את התעודה ההוא, והאמת אומר לכם שגם בעיני היה נראה ווילסאן הזה כאיש הראוי לכבדו. ולכן לקחתי אותו תחת כנפי ונתתי עיני עליו לטוב כאב על בנו, והרשיתי לו להתהלך חפשי בתוך המוזעאום כרצונו. נוסף על זה, הן בתי יחידתי מאריאנא נקשרה נפשה בהקאפיעאן ווילסאן בעבותות האהבה לקחתו לחתן, ואחרי אשר ארכו לו אצלי הימים, ואנכי לרגלי זקנתי וחולשת כחי מסרתי בידכם משרה הזאת של משגיח-ראשי על המוזעאום, ואני לקחתי לי עבודה בביתי לכתב עלי ספר כל בחינותי וכל מה שחדשתי בחכמת הארכעאלאגיא, והנה פתאם השגתי מכתב מן הפראפעסאר של האניוועזיסטעס דעיר לובלין עם אזהרה גדולה, שאשמר מאד מן זה האיש ווילסאן כי הוא בן בליעל וגנב ערום, וכי התעודה שהראה לי בשמו היא מזויפת. אז הבנתי תכף שזה ווילסאן יארב לעשות גנבה גדולה בתוך המוזעאום. לכן כתבתי מיד מכתב אליכם שתהיו זהירים מאד לחזק השמירה בתוך המוזעאום, ואל תניחו יותר לאדם זר לכנוס בלבדו בתוך המוזעאום. וביותר השמרו לכם מן הקאפיטאן ווילסאן כי הוא גנב ערום. ויען כי בקשתי שכל הדבר הזה יהיה בסוד, כדי שאנכי וכן גם בתי לא יחולל כבודנו בעבור הקאפיטאן ווילסאן, ונכלמתי בעיני מאד על אשר אנכי בעצמי בקשתי אצלכם עבור ווילסאן הזה לטוב, והמלצתי עליו מליצות טובות. לכן שניתי תואר כתב ידי וכתבתי את המכתב בלי שם למען לא תבינו אתם שאנכי בעצמי כתבתי המכתב ההוא. אחר כך גירשתי מיד מביתי את הקאפיטאן ווילסאן, והגדתי לו שנודעתי כל הסוד מה הוא ומי הוא. וגם הזהרתיו שלא יכנוס יותר בתוך המוזעאום. וכן גם בתי בחלה בו ותתרחק ממנו, אמנם כל זה ככר היה לאחר המעשה רע שעשה ווילסאן הזה, כי הוא כבר עלה בידו לגנב כל י״ב אבנים היקרות של חשן המשפט, ואין איש יכול לדעת מן הגנבה הזאת, כי קבע במקומן אבנים מזויפות של זכוכית מלוטש.

כאשר עבר שבוע אחד לאחר הגירושין שגירשתי את ווילסאן מביתי, והנה שוב חזר ובא ווילסאן הזה לביתי בהכנעה גדולה. ובדמעות על לחיו ביקש ממני גם מבתי סליחה על פשעיו, ונשבע בחיי ראשו ובכל קודש כי מהיום ההוא והלאה ילך בדרך טובים וישרים. גם התודה מעצמו שגנב מן המוזעאום את האוצר היקר והקדוש הזה, וכדי שלא תהיה הגנבה ניכרת קבע בחשן המשפט אבנים מזויפות שנעשו באומנות גדולה ואי אפשר להבחין הזיוף בראות עיני איש. אכן לבו נהפך לגמרי לטוב על ידי עונש נפלא שבא עליו מן השמים, והבין שהעונש בא עליו רק בעבור הגנבה הזאת, ולכן בא בעצמו להחזיר לידי את הגנבה, וכן עשה כאשר דיבר, שמסר לידי ארגז קטן ובתוכו היו מונחות י״ב אבנים יקרות האמתיות של חשן המשפט. אז ביקש מאד ממני ומן בתי שלא נבייש אותו עוד ולא נגרשהו רק שהידידות תחזור ותתחזק כבראשונה, וגם שאנכי אבטיחהו לקבל עלי עבודה הזאת, להשליך אבנים המזויפות מן חשן המשפע, ולחזור ולקבוע שם אבנים יקרות האמתיות שנגנבו משם. ולעשות כל זה בסתר, לבל יודע לאיש שמץ דבר מכל אשר נעשה.

כאשר בתי יחידתי היא בעלת רך הלבב. וגם אנכי נכמרו רחמי עליו, בראותי שהוא עושה תשובה בכל לבו. לכן פעל אצלנו שנתרצה עמו לאהבה אותו כבראשונה, והבטחתיו למלאות בקשתו להחליף את אבני החשן כמדובר. ובעזרת מפתחות המוזעאום הנמצאים עוד אצלי, ידעתי שאוכל לעשות כן בלילה בסתר. וגם החלטתי שבאם לא תעלה בידי לגמור כל המלאכה בלילה אחד, אז אטמין עצמי בתוך המוזעאום ללון שם למען אוכל לגמור המלאכה הזאת בליל השני. וכל זה קבלתי עלי לעשות לבעבור אהבתי העזה אל בת יחידתי, לממן לא יחולל כבודה שבחרה לה חתן כזה. וגם על כבודי חסתי שלא אבוש ולא אתבזה מפי הבריות, על דבר שהנחתי לאיש כזה שיעשה בתוך המוזעאום כרצונו. והנה לקחתי עמדי גבינה גדולה עם צלוחית קאנניאק טוב להשיב את לבי, ונכנסתי בלילה דרך פתח נסתר בלאט אל תוך המוזעאום. שם חיפשתי לי מקום שאוכל להטמן בו. ולא מצאתי מקום יותר טוב מן הארון הגדול של המומיע, כי אחרי אשר נלקחה כבר משם מומיע אחת, נשאר בארון מקום פנוי שיוכל לשכב שם אדם חי אצל המומיע הנשארה, ולא יהיה ניכר הדבר כלל.

והנה כאשר דמיתי כך היה, כי בליל העבר לא היה ביכולת־ להחליף כל י״ב האבנים. ורק חצי מלאכה עשיתי להחליף רק ששת אבנים יקרות העליונות. ובקשתי עתה בליל השני לגמור את המלאכה ולהחליף גם ששת אבנים התחתונות. ופתאם נתפשתי בידכם כגנב הנתפס במחתרתו. ובכן מארטימער אהובי! לא אפונה, כי אתם מבינים שכל דברים נאמרו באמת וצדק, וכמו שעד עתה לא היה בין גנבים חלקי, כן גם לעת זקנתי גנב לא אהיה. ועתה קחו לכם שש אבנים התחתונות אשר בידי ושנינו יחד נמהר להחליף ששת אבנים התחתונות טרם שיכנס השומר הזקן פעם שנית לבקר את המוזעאום. אבל זאת אחת אבקש מכם. חוסו נא על כבודי ועל כבוד בת יחידתי לבל יודע לאיש מכל הסוד הזה.״

אנכי מארטימער נתפעלתי מאד מדברי הפראפעסאר הזקן. כי הבנתי באמת שכל דבריו אין בהם נפתל. וגם כי עתה נפקחו עיני להבין פתרון כל דבר שהיה עד עתה בעיני כחידה סתומה. אז נכמרו רחמי מאד על אנדרעאס הזקן, ונתתי לו את ידי ונפלתי על צוארו אשר נתכסה מפי בנשיקות חמות. אז נגשנו מיד אל העבודה. השלכנו מן חשן המשפט שש אבנים התחתונות המזויפות. וקבענו שם ששת אבנים יקרות האמתיות שהיו בידי. ועוד טרם שנכנס השומר הזקן לבקר את המוזעאום יצאנו שלשתנו מן המוזעאום בלאט.

בבקר מיהרתי ללכת אל שר השומרים, והודעתיו כי בלילה נחלפו ששת אבנים התחתונות המזויפות על אבני יקרות אמתיות כי נמצאו עוד שש אבני זכוכית מלוטש מבחוץ אצל ארגז החשן משפט. ומי שעשה זאת ואיך נעשתה זאת לא נודע לנו, ואין זה כי אם כח ידי נסתרה ממעל. שר השוטרים התפלא מאד על דברי. לקח עמו איזה שוטרי-חרש וגם את העקספערט קרא אליו. הם לקחו עמם את כלי המכונה "שפעקטראסקאפ" לבחון את האבנים, ויבואו אל המוזעאום. המה ראו כן תמהו, כי לא האמינה אזנם את אשר ראתה עינם. וכל הענין נשאר אצלם סוד נסתר וחידה סתומה. שר השוטרים יצא מן המוזעאום, ואת שני היהודים שומרי-יומם עם קנה-מקטרות שלהם, ועם שירי הרפואות שנמצאו בביתם, שלח לחפשי.