סיפורים נוראים, אנונימי (יעקב קידנר - קאדניר), למברג תרל"ה.

עמ' 47-46 [pdf 46-47]

הוסח מדעתי מלחקוק עוד סיפור נפלא מהרב הגאון הקדוש ר׳ ישראל המגיד מקאזעניץ. שמעתי מנכבדי ארץ, אשר הפלא הזה ראו בעיניהם, אשר פעם בא להרב הקדוש הנ״ל אחד מגדולי החסידים אשר הי׳ מופלג גדול וחכם גדול באמת והי׳ מדוכה [מדוכא] בעניות וחכמתו לא עמדה לו. וקיבל לפני הרב הקדוש הנ"ל [הנזכר לעיל] וביקש מרוח קדשו עצה באיזה אופן מחי׳ [מחיה] את בני ביתו. והשיב לו הרב הק׳ [הקדוש]: "אני רואה שאין לך שום מזל להרויח מה בשום מסחר בעולם. רק מסחר אחד יש אשר בזה המסחר יש לך מזל נפלא להשיג עושר רב." ויותר לא דיבר הרב. אמר לו החסיד: "בַקָשתי מקדושתו הנעלה שיגלה לי מהות המסחר." אמר לו הרב: "ומה יהי׳ כשאגלה? אני יודע שאתה לא תרצה בשום אופן לעסוק במסחר זה." ואמר לו החסיד: "מצד דוחקי הגדול לא אמנע בודאי." אמר לו הרב: "אגלה לך המסחר כי יש לך בו מזל נפלא בעניני עסק הגנבה." ועמד החסיד כמשתומם ואמר: "איך ארצה בעסק זה אשר הוא נגד רצון הבורא?" אמר הרב: "אני אמרתי לך אשר בודאי לא יהי׳ רצונך בעסק כזה." וכפל לו הרב ואמר: "אבל אני רואה שאין לך שום מזל ושום עסק לבד בעסק הגניבה מזלך נעלה הפלא ופלא." והלך החסיד לביתו בפחי נפש וגבר בו דוחק העניות עד שחסר לו כמה ימים לחם, ואשתו ובניו בוכים עד כלות נפשם. ונתישב בדעתו כי פקוח נפש דוחה שבת שהוא איסור מיתה ולמה לא ידחה איסור גניבה שהוא קל מאיסור שבת? והלך בפחי נפש בלילה ופתח חנות אחד וגנב רק א׳ [אחד] זהב וקנה בעד הזהב לחם להחיות נפשו ונפש אשתו ובניו, ובדעתו כשירחיב השם גבולו יחזור הזהב לבעל החנות. ולמחר בבוקר כאשר בא בעל החנות לפתח החנות וראה איך שהפֶתח פתוח צוח בקול מר: "נתדלדלתי! נתדלדלתי!" וכאשר בא בתוך החנות וראה והנה כל הסחורה היא בשלימות ונתפלא מאוד מזה, עד שבא להארגז מהמעות והנה הוא ג״כ [גם כן] פתוח אמר: "נתדלדלתי כי הגנב הי׳ די לו בהמעות כי הי׳ סך רב, לכן לא לקח כלום מהסחורה." וכאשר ראה שגם המעות הוא כשלימות רק א׳ [אחד] זהב (=זהוב] נחסר ונתפלא מאוד, ובכל העיר הי' זה לפלא. ופירנס בלחם זה כמה ימים בדוחק גדול רק שלא ימותו ברעב עד אשר כילה הלחם. וישב עוד כמה ימים בלא לחם ואימץ את לבבו והלך עוד בלילה ופתח חנות א׳ [אחת] וגנב עוד א׳ [אחד] זהב וקנה בעדו לחם. וכן עשה כמה פעמים עד אשר הי׳ לפלא בעיני כל בני העיר מה זה אשר אין רצונו לגנוב כ"א [כי אם] א׳ [אחד] זהב. ועמדו [והעמידו] בני העיר שומרים נגד כל חנות וחנות, אבל לא הי׳ באפשרי להשיגו, כמאמר הרב הקדוש מקאזעניץ שבעניני הגניבה יש לו מזל נעלה. וכן הי׳ כמה וכמה פעמים, ולתופסו לא הי׳ באפשר בשום אופן. עד שבאה השמועה לשר העיר ונתפלא השר מזה מאד איך שבכל חנות וחנות יש שומרים רבים ואעפ״כ [ואף על פי כן] אין באפשר לתופסו. ואמר: "אני הולך בעצמי. אפשר שאתפוס אותו." והלך השר כמה לילות ולא השיג אותו מצד שבזמן זה הי׳ לו לחם צר בביתו ולא הלך אחר גניבות הזהב, עד אשר כילה הלחם הלך עוד כדרכו לגנוב הזהב. והשר הלך בכל לילה ולילה בין החניות [החנויות] להשיגו עד שבלילה הזה שמרו השומרים בכל חנות וחנות בעיני פקיחה ואעפ״כ [ואף על פי כן] פתח חנות אחד לגנוב הזהב שלו. והשומרים לא ראו ולא שמעו אך השר ראה כאשר פתח את את [המילה את נכפלה בטעות] החנות. הלך השר בתוך החנות וראה איך שפתח אח הארגז ולקח א׳ [אחד] זהב ותפס השר אותו: "אתה הוא הגונב זהובים! והשר הי' מלובש בגדים פשוטים כדי שלא יכירנו. אמר: "אני לא אעזבך. נלכה לשר העיר ונראה מה יחרץ משפטיך." והפציר החסיד את השר שיעזוב אותו חפשי כי הי׳ לו בזיון גדול כי הי׳ מגדולי העיר, ואמר לו: "כי אדוני רואה שאני איני ח׳׳ו [חס ושלום] גנב מגנבים המפורסמים כי אני אינו לוקח, רק זהב אחד מחנות כי יש בכוחי לגנוב כל הסחורה מהחנות. רק באמת אין דעתי כלל לגנוב, רק מצד דוחקי הגדול. גם דעתי כאשר השם הרחמן מרחיב לי אשלם כל הזהובים אי"ה [אם ירצה השם] בשלימות." אמר לו השר: "אין לך המלטה מידי כ״א [כי אם] אמסר לך לשר העיר, והוא יעשה מה שיראה בעיניו." אח"ז [אחרי זה] התחיל לבכות ולהפציר מאוד. אמר לו השר: "הנה אני רואה שמזלך גדול מאוד בענין עסק הגניבות. הנה אם זה תעשה אוציא אותך חפשי, היינו כי שר העיר זכה כהום הגווינש [הגרלה?] הגדול מאיינגלאנד כמה מילאין [מיליון] והארגז הזה טמון תחת מטתו. וחלון קטן יש אשר דרך בו תוכל לבוא פנימה. וכאשר תביא המטמון הזה נחלקה שוה בשוה לחצאין." והתחיל החסיד לבכות במר נפשו, אמר: "אדוני רואה שאני איני גנב ח״ו [חס ושלום] כי אני איני לוקח, רק זהב א׳ [אחד] ובידי לגנוב כל החנות." אמר לו השר: "אם זה אין רצונך אמסור לך להשר, ויעשה בך מה שיחפוץ." אחר זה ראה כי אין לו שום המלטה מידו, הוכרח בשברון לבו להסכים גם לעשות את זה. והלך עם השר והראה לו החלון והלך דרך החלון עד החדר אשר המטמון מונח שם, ותיכף הלך החוצה ואמר להשר: "ב"ה [ברוך השם] אשר הציל אותי מהגניבה הגדולה זו." אמר לו: "ולמה?" אמר לו החסיד: "כי שמעתי איך ששני משרתיו מדברים זע"ז [זה עם זה] ואחד אמר: 'שמור את הסם מות היטב, כי בבוקר יתן בצלוחית הטייא [התה] שלו, ויהי׳ המטמון שלנו, כי אין בעיר ידיעה כלל מהגווינש שלו'. א"כ [אם כן] דעתי שנלך תיכף להודיע מזה להשר בכדי שלא ישתה ח״ו [חס ושלום] בבוקר מהסם המות, ובודאי יעשר לנו עושר רב." וכאשר שמע השר כל זה נבהל מאד מזה ואמר לו: "לך לביתך לשלום רק תן לי הכובע שלך." ונטל הכובע שלו והוא הלך לביתו בשמחה מה שניצל מהגניבה הגדולה. והשר הלך לביתו ושכב אך לא הי׳ באפשרי שישן כי לבו הי׳ מקששש [מקשקש] כפעמון. וכאור הבוקר אמר למשרתיו שיתנו לו הטייא, ונתנו לו תיכף ומיד כי מוכן הי׳ מכבר, וכאשר נתנו לו הצלוחית אמר להמשרת: "שתה אתה." ולא אבה המשרת לשתות בשום אופן, והבין שדבריו כנים ונתן המשקה להכלב שלו, וכאשר בא בפיו החצי מהמשקה, נפל תיכף לארץ ומת. אחכ״ז [אחר כל זה] עשה המשפט להמשרתים אשר נחרץ להם. ותיכף בבוקר שלח אחר גדולי העיר והראה להם הכובע. אמר להם: "תכירו למי הוא הכובע הזה?" אמרו: "מכירים אנו האיש מהכובע." אמר להם: "זה האיש מהכובע היא היא הגנב מהזהובים." אמרו לו: "אדונינו, זהו דבר שאי אפשר כי הוא איש כשר וישר בתכלית וגם הוא חכם גדול ומיחוסי ארץ." אמר להם: "קראו לו תיכף ומיד ויבא אצלי." ושלחו אחריו ובא בשברון לבו. אמר לו השר: "מכיר אתה הכובע של מי הוא?" אמר: "אדוני, שלי הוא." אמר: "ידידי, הנה כאשר גדולי העיר אמרו ממהותיך פלא גדול הוא מגניבתיך הזהובים כי רחוק אתה בתכלית הריחוק ממהות גנב. אך אני רואה בחוש שזהו מן השמים בכדי שתצילני מהמות המר." וסיפר לו המעשה ואמר: "לפי הדין והיושר מהראוי הוא שהגווינש הגדול יהי׳ שייך רק לך כי די לי שהצלתני ממות המר, אך אם רצונך נחלק בשוה לחצאין." ונתן לו החצי מהמטמון הגדול. והחצי שלו הי׳ כמו חצי מיליאן שטערלינג. ואחר זה שילם בכל החניות [החנויות] הזהובים שגנב בטוב. והפלא הזה שמעתי מפי הרב החסיד המפורסם מוה׳ [מורנו הרב] דוד מאראדנע אשר הוא שמע מהגדולים אשר הם הכירו את החסיד הנ׳׳ל [הנזכר לעיל]. והי׳ כל ימיו גביר מופלא ועובד אלקים בתכלית ופזרן גדול. הנה כאשר אני מכיר את הרב החסיד ר׳ דוד הנ״ל [הנזכר לעיל] נתאמת אצלי המעשה ממש כאשר בעיני ראיתי. והנה בעיני הוא הפלא ופלא. והמכירים קדושתו אמרו שבערך הפלגות רום מעלת קדושתו דבר קטן הוא בערך מה שראו בעיניהם מקדושתו פילאי פלאים ממש המופתים המבואר בגמ׳ [בגמרא] על התנאים הגדולים:

למקור הסרוק

סייעה בתמלול הטקסט: צילה אשחר