סיפורים נוראים, אנונימי (יעקב קידנר - קאדניר), למברג תרל"ה.

עמודים 34-33 (יז-1 עד יז-2) (pdf 33-34)

עוד שמעתי מהרב ר' דוד הנ"ל, שפעם א' [אחת] הי' בקאזעניץ ורא' [וראה] דבר פלא שבכל בוקר אחר התפל' [התפילה] לומד הרב הקדוש, הגאון ר' ישראל, משנה משניות, ובחור אחד אומר קדיש אחרי הלימוד. והי' זה לפלא בעיני, וגם שמעתי אומרים להבחור: "למה אתה משחק, כי הרוח יכנוס בך עוד הפעם." ושאלתי אותם מהו הענין הזה. וסיפרו לי כי הבחור הזה הי' חולה גדול שנכנס בו רוח. והי' להבחור מרוח יסורים קשים ומרים. וריחמו עליו אנשי העיר והוליכו אותו להרב הקדוש הנ"ל. וכאשר בא הבחור סמוך לפתח הרב, צווח הבחור בקול מר ואמר: "אני איני רוצה בשום אופן לראות פני הרב המגיד, כי אם אראה את פניו, חיי אינם חיים כלל." ונתחזק הרוח מאוד עד שכמ' [שכמה] וכמ' [וכמה] אנשים הוליכו אותו בקושי גדול לבית הה"מ [הרב המגיד]. וכשבא במחיצת קדשו, פנה הבחור עורף, ולא רצה בשום אופן להסתכל בפני קדושת הרב. ואמר הרב: "אני גוזר אליך שתחזור אלי את פניך." וצווח הרוח בקול מר ואמר: "אתה הוא הרב בקאזעניץ, מה אתה רוצ' [רוצה] ממני? אין אני שומע כלל לגזירתך, ידוע תדע כאשר אני הייתי בן י"ג שנה הייתי מופלא בתור' [בתורה] יותר מפלאתך כעת." ואמר לו הרב: "תחזור את פניך, ואם לא, אכה אותך במטה אשר בידי." וצווח הרוח בקולי קולות: "רוצח, מה אתה רוצה להרגני, לא אחזיר פני בשום אופן." והניח הרב את המטה על הבחור. נפל הבחור לארץ וצווח בקול יללה ואמר: "הרב המגיד הרג אותי!" ואמר עוד הרב: "תחזיר פניך אלי, ואם לא אני אכה אותך שנית." ועמד הבחור והחזיר פניו להרב. רק נתן עיניו למטה ולא רצה בשום אופן לראות פני הרב. אמר הרב: "אני גוזר עליך שתגביה עיניך ותסתכל בפני." אמר הבחור: "זהו הדבר שא"א [שאי אפשר] ואף אם תהרוג אותי לא אוכל ראות פניך." אמר: "אני אכה אותך עוד." ופחד הרוח והגביה את עיניו, והסתכל בע"כ [בעל כרחו] בפני קדושתו. ושאל אותו: "מי אתה?" אמר לו הבחור: "למה זה תשאל לשמי, כי איני מדורות הללו." אמר לו: "מאיזה דור אתה?" ושתק הרוח. ואמר לו הרב הקדוש: "אני אכה אותך עוד הפעם." והתחיל הרוח לבכות. אמר: "הלהרגני אתה אומר?" והניח הקדוש המטה על הבחור. וצעק הבחור בקולות משונות, עד שנפחדו כל העומדים, ואמר: "אגיד מי אני. אני הוא הראשון שזרק האבן על זכרי' הנביא בב"ה [בבית המדרש] וגם אותי הרג נבוזרדן ראשון. ומעת חורבן הבית אין לי מנוחה אף רגע מהמשחיתים ולא זכיתי אף לגיהנם." ושאל אותו הרב הקדוש: "מי ניתן לך רשות לכנוס בגוף של הבחור?" והתחיל לבכות ולהתחנן מכ"ק [מכבוד קדושתו] שלא יגרש אותו מהבחור. ואמר כי בגוף הבחור יש לי קצת מנוחה מהמשחיתים. אמר לו הרב הקדוש: "זהו דבר שא"א [שאי אפשר]. אני גוזר עליך שתלך מגוף הבחור ולא תזיק אותו בשום אבר." והתחיל הרוח לבכות ולקונן עד שבכו כל העומדים שם. אמר לו הרב הקדוש: "אני אזכה את נשמתך שתבוא לגיהנם. אני אלמוד בכל יום אחר התפילה משנה משניות עבור נשמתך, והבחור יאמר קדיש." ונתרצה הרוח לילך מהבחור בלא שום נזק.

למקור הסרוק