סיפורים נוראים, אנונימי (יעקב קידנר - קאדניר), למברג תרל"ה.

עמוד 33-31 (טז-1 עד יז-2) (pdf 31-33)

עוד שמעתי מהרב הנ״ל [הנזכר לעיל] פעם באו לכ״ק [לכבוד קדשו] עגונה עם אחיה, אשר בעלה עיגן אותה כמה שנים, ובקשו מכבודו אפשר שישיג ברוח קדשו איֵה מקום תחנותו, להשיג ממנו גט פטורין. אמר למשרתו שיביא כלי עם מים וכן עשה. אמר הרב הקדוש להאש׳ [להאשה]: "הבט נא בהמַים." וכן עשת׳ [עשתה] האשה. ואמר להאש׳ [להאשה]: "מה אתה רוא׳ [רואה] בהמיִם?" ואמרה: "אני רוא׳ [רואה] עיר גדול׳ [גדולה] ובתים הרב׳ [הרבה]." אמר לה: "הסתכל ברחוב אשר שם הוא השוק." וכן עשת׳ [עשתה] ואמר׳ [ואמרה]: "אני רוא׳ [רואה] את השוק." ואמר לה עוד הפעם: "הבט נא בהחלונות מהבתים." וכן עשת׳ [עשתה] והביט' [והביטה] בהחלונות ובפתע פתאום צווחה בקול: "הנה בעלי יש כאן באחד מהבתים והוא חייט ויושב עם פועלים רבים ותופר בגדים ובידו יש בית יד [=כפפה]. ואמר לה: "חטוף מידו הבית יד." והושיט׳ [והושיטה] ידה בתוך הכלי בהמַים ושלפה הבית יד, והי׳ עדיין חם מהברזל החם. וזירז הרב הקדוש את האשה שתשמור את הבית יד. וכולם ראו את הפלא הנפלא בחוש המישוש. ואח״ז [ואחרי זה] אמר הרב הקדוש להאש׳ [להאשה] ולאחיה: "כעת תסעו לשלום וכהיום תשיג מבעליך גט פטורין." ואמרו לו: "רבנו הקדוש יגלה לנו איז' [איזה] צד נעש׳ [נעשה] דרכינו." אמר להם: "באיז׳ [באיזה] צד שתרצו." אמרו: "איך נוכל להשיג עגלה, כי העגלון ישאל לאן אנו נוסעים ואין לנו מה להשיבו." אמר להם: "לכו לכו לשלום וה' הטוב והרחמן מזמן לכם צרכיכם. אי״ה [אם ירצה השם] יהי׳ הכל נכון." והלכו מכ״ק [מכבוד קודשו] ברחוב העיר להשיג עגלה וראו ערל א׳ [אחד] נוסע בעגל׳ [בעגלה] עם ב׳ סוסים. אמרו להערל: "אם רצונך ליסע עמנו?" אמר להם: "שבו בעגל׳ [בעגלה]." ולא שאל להם באיזה הדרך יסע וגם מסך משכורתו לא דיבר כלל. וישבו ונסעו בערך חצי שעה עד שבאו ליער, והם אינם יודעים להיכן הם שנוסעים, רק הם נוסעים באמונת הצדיק. ופתע פתאום נפל עליהם תרדמ׳ [תרדמה] והפך הערל העגל׳ [העגלה] ונפלו לארץ והקיצו משינתם והנה שופכים ביער בארץ ולא מצאו לא הערל ולא העגל׳ [העגלה] והֵיצר להם מאוד כי הם בעיניהם כמו ספינ׳ [ספינה] המטורפת ביום [בים] כי אינם יודעים לאן הדרך ואי׳ [ואַיֵה] העיר הנצרך להם. והלכו כן כמו חצי שעה עד שבאו בקצה היער וראו מקרוב עיר גדול׳ [גדולה]. וכראות האש׳ [האשה] שמח [שמחה] שמח׳ [שמחה] גדול׳ [גדולה] ואמר׳ [ואמרה] לאחיה: "ב״ה [ברוך השם], כנים ונאמנים דברי הצדיק הקדוש. הנה זהו העיר שראיתי בהמַיִם." וכשבאו בתוך העיר אמר׳ [אמרה] האש׳ [האשה]: "נלכה ברחובות העיר, אולי יַקרה השם לפנינו את השוק שראיתי במים." והלכו ברחובות העיר שעה קטנה ותיכף נרא׳ [נראה] להאש׳ [להאשה] השוק ואמרה לאחיה: "ב״ה [ברוך השם], זהו השוק שראיתי." והלכה בתוך השוק והביט׳ [והביטה] בעד החלונות עד שקרה השם לה הבית אשר שם הוא בעלה. וכשראתה בעד החלון את בעלה, אמר לה אחיה: "נלכה להרב ונתייעץ בדבר אולי יכחיש שאינו בעלך." וכן עשו והלכו להרב, ושאל להם הרב: "מאין אתם?" ואמרו לו: "מקאזעניץ." ואמר להם הרב: "דרך רחוקה היא ערך שמונים פרסאות." ואמרו: "היום אנו מקאזעניץ." ותמה מאוד הרב מפלא זה, וסיפרו לו כל הענין והראו להרב את הבית יד שהוציאה מהמים, ותמה הרב מאוד מאוד מהסיפור הנפלא הזה ואמר: "ב״ה [ברוך השם] אשר לא עזב חסדו מעמו ישראל אשר הופיע רוח קדשו על צדיקי זמנינו." ואמר׳ [ואמרה] האש׳ [האשה] להרב ציור הבית ופרצוף בעלה, ואמר הרב: "אני יודעו ומכירו. הוא דר בעיר הזה מכמה שנים, ויש לו בכאן אשה ובנים, אך לא תדאג כלל. אי״ה[אם ירמה השם] יהי' הכל על נכון רק שמור את הבית יד." וסגר הרב את האש׳ [האשה] ואחיה בחדר ושלח אחר החייט. ותיכף בא החייט לבית הרב. ושאל הרב להחייט: "האם יש לך אשה?" אמר החייט להרב: "אדוני, וכי אינו ידוע למעלתו שיש לי אשה ובנים?" אמר לו הרב: "זה ידוע לי, אבל אני שואל ממך אם יש לך אשה אחרת מקודם נשואי אשה הזאת?" וכיחש החייט ואמר: "לא הי׳ לי מעולם אשה אחרת כי קודם נשואי האש' [האשה] הזאת הייתי פנוי בעת בואי לכאן." אמר לו הרב: "איזה בגד תפרת היום?" אמר לו החייט: "אדוני רבי, אספר למעלתו סיפר הפלא ופלא מה שקרה לי היום ישבתי אצל שולחני וגם הפועלים שלי ישבו אצל השולחן ותפרנו בגדים. ובידי הי׳ בית יד אחד מבגד שר אחד להחליקו בברזל החם שלי. והנה אני אוחז הבית יד בידי, הנה כולנו ראינו איך שהבית יד רץ מידי כמו עוף הפורח ונעלם ממנו, וחפשנו כל הבית ולא מצאנו בשום אופן. והנה זה לפלא בעינינו הפלא ופלא." אמר לו הרב: "מה תתן לי שאני אתן לך את הבית יד?" אמר החייט: "זהו דבר שא״א [שאי אפשר]." אמר הרב: "אפשר ואפשר." והלך הרב ופתח את החדר ואמר להאש׳ [להאשה]: "בואי לכאן ותני לבעלך את הבית יד שלו." והלכ׳ [והלכה] האש׳ [האשה] והניח׳ [והניחה] את הבית יד על השולחן. וכראות החייט את הבית יד נתפעל מאוד ואמר: "אדוני רבי, זה הבית יד שלי!" ומצד התפעלות לא ראה עדיין פני אשתו. אמר לו הרב: "באמת זה הבית יד שלך אבל כמדומה לי שהאש׳ [שהאשה] הזאת היא אשתך הראשונה." וכאשר הסתכל החייט בפני האשה הכירה ונתעלף ונתעורר. וסיפר לו הרב המעש׳ [המעשה], והודה החייט ונתן לה גט פטורין. והרב ר׳ דוד שמע הסיפור המופלא מפה האש׳ [האשה] והחי׳ [והחייט] ומאנשים שהי׳ במעמד איך שהאש׳ [שהאשה] הוציא׳ [הוציאה] את הבית יד מהמים:

למקור הסרוק

סייעה בתמלול הטקסט: צילה אשחר