זכר צדיק לברכה איש המופת הרב הקדוש הגאון מפורסם ר׳ ישראל הה״מ [הרב המגיד] דקאזעניץ אשר יצק מים ע״י איש חי רב פעלים הה״מ [הרב המגיד] רבינו הגדול ממעזעריטש [ר' דב בער] הנה הפלגות גדולתו בתורה הנגלית ידוע ומפורסם לכל, וכאשר ידוע מעוצם חריפתו ובקיאותו מהחילוקים המבואר בחיבור 'תפארת ישראל' שלו ובפרט שבעֵת היותו בשֶבֶת תחכמוני דוואלאזין שמעתי מפי הקדוש הגאון האמיתי מוה׳ [מורנו הרב] ר׳ חיים אשר אמר בזה״ל [בזו הלשון] להגדול ר׳ יעקב מאיר אשר הי׳ הרב דק״ק [דקהילת קודש] בריסק: "אני יודע בטוב מהות הרב דקאזעניץ כי בעת שהלכתי בגולה הייתי בקאזעניץ עסקתי עם הרב הנ״ל [הנזכר לעיל] כיום תמים בעמקי הפלפול, ומצאתי אותו בקי בבבלי ממש בע״פ [בעל פה] עם לשון התוספות מראשו לסופו, לבד מה שהוא בקי בש״ס [בששה סדרים] ירושלמי ופוסקים ראשונים אחרונים כאחד מהגאונים. הנה הרב הקדוש הזה ידוע ומפורסם במופתיו חוץ לטבע כמעט באופן הבעש״ט אן המעט אשר לפני לא אכחד. בעת היותי באראדנא חסיתי בצל הרב החסיד המפורסם ר׳ דוד אשר הוא מגדולי חסידים מהרב הקדוש ר׳ אשר משטאלין, ובשנים קדמונים הי׳ הרב דוד הנ״ל מהנוסעים להה״מ [להרב המגיד] לקאזעניץ וסיפר לי הרב הנ״ל [הנזכר לעיל] כמה סיפורים אשר עיניו ראו ולא זר, פלאי פלאים מעשה השם סיפר לי. דרכו בקודש הי׳ לאסוף ממון הרבה והוא וב״ב [בני ביתו] הי׳ חיותם בצמצום גדול וכל הממון פיזר לצדקה ובפרט להכנסת כלה. פעם באה לביתו אשה קרובה שלישי בשלישי שיאזור [שיעזור] לה לחתנות [לחתונת] בתה ואמר לה: "מה אתה רוצה ממנו? [מאתנו] קדחת אני נותן לך." והלכה האשה מחדרו בפחי נפש כי דעתה הי׳ שבוודאי יתן לה כל צרכי בתה כי הוא מפזר גדול לרחוקים ומכש׳׳כ [ומכל שכן] לקרובים. ואח׳׳כ [ואחר כך] אמר הרב הקדוש לזוגתו: "תדע שהאש' [שהאשה] הזאת הוא קרובתי לכן תקרב אותם בכל מיני התקרבות." וכן עשתה ונתנה לה סעודה כמו לאנאשים [לאנשים] חשובים. והאש׳ [והאשה] יושבת בפנים זועפים. ואחר הסעוד׳ [הסעודה] קרא לה הרב הק׳ [הקדוש] לחדרו ואמר לה חִשוב הצטרכות בתוך [בִתך], וחשבה הנדוני׳ [הנדוניה] והמלבושים וכל הפרטים הוא בס״ה [בסך הכל] חמשים אדומים. ואמר לה: "טוב טוב, אני אתן לך למחר קדחת." והלכה האשה בפעם השני בפחי נפש יותר. ודרכו בקודש הי׳ לעשות פעולות נוראות גם לאוה"ע [לאומות העולם]. למחר בקר באה לכבוד קדשו ממרחקים גויה עשירית אשר יש לה חולי קדחת לה שנה תמימה, וכל הרופאים הגדולים אינם יכולים לרפאותה בשום אופן ואמרה לו: "רבינו הק׳ [הקדוש], שמעתי שמו הטוב אשר הוא מתחסד גם עם אוה״ע [אומות העולם]. לכן בקשתי מכבוד קדושתו שירפאני מתחלואי המר, ומה שיגזור עלי אתן." ואמר לה: "חולי הקדחת מזמן רב כזה לרפאות שוה חמשים אדומים." ולא איחרה וסיפרה [וספרה] לו מיד החמישים ונסעה ממנו בריא בתכלית. ואחר כן קרא להאש׳ [להאשה] ונתן לה החמשים אדומים ואמר לה: "הא לך הקדחת ועש׳ [ועשי] החתונ׳ [החתונה] לבתך במז"ט [במזל טוב]." ונתן לה על הוצאות הדרך וברכ׳ [וברכה] ונסע׳ [ונסעה] לדרכה בטוב לבב:

ר' ישראל מקוז'ניץ נותן קדחת לאשה ענייה	שם הסיפור
סיפורים נוראים, אנונימי (יעקב קידנר - קאדניר), למברג תרל"ה.	שם הספר
עמוד 31 (טז) (pdf 31)	מיקום בספר הסרוק
זכר צדיק לברכה איש המופת הרב הקדוש הגאון מפורסם ר׳ ישראל הה״מ [הרב המגיד] דקאזעניץ אשר יצק מים ע״י איש חי רב פעלים הה״מ [הרב המגיד] רבינו הגדול ממעזעריטש [ר' דב בער] הנה הפלגות גדולתו בתורה הנגלית ידוע ומפורסם לכל, וכאשר ידוע מעוצם חריפתו ובקיאותו מהחילוקים המבואר בחיבור 'תפארת ישראל' שלו ובפרט שבעֵת היותו בשֶבֶת תחכמוני דוואלאזין שמעתי מפי הקדוש הגאון האמיתי מוה׳ [מורנו הרב] ר׳ חיים אשר אמר בזה״ל [בזו הלשון] להגדול ר׳ יעקב מאיר אשר הי׳ הרב דק״ק [דקהילת קודש] בריסק: "אני יודע בטוב מהות הרב דקאזעניץ כי בעת שהלכתי בגולה הייתי בקאזעניץ עסקתי עם הרב הנ״ל [הנזכר לעיל] כיום תמים בעמקי הפלפול, ומצאתי אותו בקי בבבלי ממש בע״פ [בעל פה] עם לשון התוספות מראשו לסופו, לבד מה שהוא בקי בש״ס [בששה סדרים] ירושלמי ופוסקים ראשונים אחרונים כאחד מהגאונים. הנה הרב הקדוש הזה ידוע ומפורסם במופתיו חוץ לטבע כמעט באופן הבעש״ט אן המעט אשר לפני לא אכחד. בעת היותי באראדנא חסיתי בצל הרב החסיד המפורסם ר׳ דוד אשר הוא מגדולי חסידים מהרב הקדוש ר׳ אשר משטאלין, ובשנים קדמונים הי׳ הרב דוד הנ״ל מהנוסעים להה״מ [להרב המגיד] לקאזעניץ וסיפר לי הרב הנ״ל [הנזכר לעיל] כמה סיפורים אשר עיניו ראו ולא זר, פלאי פלאים מעשה השם סיפר לי. דרכו בקודש הי׳ לאסוף ממון הרבה והוא וב״ב [בני ביתו] הי׳ חיותם בצמצום גדול וכל הממון פיזר לצדקה ובפרט להכנסת כלה. פעם באה לביתו אשה קרובה שלישי בשלישי שיאזור [שיעזור] לה לחתנות [לחתונת] בתה ואמר לה: "מה אתה רוצה ממנו? [מאתנו] קדחת אני נותן לך." והלכה האשה מחדרו בפחי נפש כי דעתה הי׳ שבוודאי יתן לה כל צרכי בתה כי הוא מפזר גדול לרחוקים ומכש׳׳כ [ומכל שכן] לקרובים. ואח׳׳כ [ואחר כך] אמר הרב הקדוש לזוגתו: "תדע שהאש' [שהאשה] הזאת הוא קרובתי לכן תקרב אותם בכל מיני התקרבות." וכן עשתה ונתנה לה סעודה כמו לאנאשים [לאנשים] חשובים. והאש׳ [והאשה] יושבת בפנים זועפים. ואחר הסעוד׳ [הסעודה] קרא לה הרב הק׳ [הקדוש] לחדרו ואמר לה חִשוב הצטרכות בתוך [בִתך], וחשבה הנדוני׳ [הנדוניה] והמלבושים וכל הפרטים הוא בס״ה [בסך הכל] חמשים אדומים. ואמר לה: "טוב טוב, אני אתן לך למחר קדחת." והלכה האשה בפעם השני בפחי נפש יותר. ודרכו בקודש הי׳ לעשות פעולות נוראות גם לאוה"ע [לאומות העולם]. למחר בקר באה לכבוד קדשו ממרחקים גויה עשירית אשר יש לה חולי קדחת לה שנה תמימה, וכל הרופאים הגדולים אינם יכולים לרפאותה בשום אופן ואמרה לו: "רבינו הק׳ [הקדוש], שמעתי שמו הטוב אשר הוא מתחסד גם עם אוה״ע [אומות העולם]. לכן בקשתי מכבוד קדושתו שירפאני מתחלואי המר, ומה שיגזור עלי אתן." ואמר לה: "חולי הקדחת מזמן רב כזה לרפאות שוה חמשים אדומים." ולא איחרה וסיפרה [וספרה] לו מיד החמישים ונסעה ממנו בריא בתכלית. ואחר כן קרא להאש׳ [להאשה] ונתן לה החמשים אדומים ואמר לה: "הא לך הקדחת ועש׳ [ועשי] החתונ׳ [החתונה] לבתך במז"ט [במזל טוב]." ונתן לה על הוצאות הדרך וברכ׳ [וברכה] ונסע׳ [ונסעה] לדרכה בטוב לבב:	טקסט
	הערות שוליים
למקור הסרוק	מקור סרוק
סייעה בתמלול הטקסט: צילה אשחר	הערות