סיפורים נוראים, אנונימי (יעקב קידנר - קאדניר), למברג תרל"ה.

עמודים 29-28 (יד-טו) (pdf 28-29)

הנה אופן לימוד הרב הקדוש הנ׳׳ל [הנזכר לעיל]. ידע [ידוע] לכל שלא הי׳ מהגדולים בנגלה, רק דרכו בקודש הי׳ שכל החומרות השיג כמו אחד מהגאונים רק בבכיות ותפילות. כידוע זאת לכל. ופעם למד עם אברך מופלג גדול וכשהאברך הי׳ מקשה קושי׳ [קושיה] עמוקה ולא הי׳ בידו לתרצו, דרכו הי׳ לילך לחדרו זמן מה ואח״כ [ואחר כך] יצא ואמר לו תירוץ מופלא כמו אחד מהגאונים, וכן הי׳ בכל פעם שהי׳ מקשה לו. והי׳ זה בעיני האברך לפלא גדול מאַיִן לו התירוצים הנפלאים אשר אינם ערכו כלל. פעם הסתכל האברך בנֶקב הדלת מה הוא עושה שם, וראה שהוא בוכה בדמעות שליש ומכה ראשו בכותל ומתפלל להקב"ה: "למה לא יגלה לי השגות תורתו הקדושה?" ואח״כ [ואחר כך] יצא ואמר לי תירוץ נפלא כאחד מהגדולים. וכשראה האברך שבעבורו הוא בוכה ומכה ראשו בכותל הסכים בדעתו שלא יקשה לו עוד. וכן הי'. אך כאשר הי' להאברך קושי' [קושיה] הי' דרכו בקודש לאמר: "בני, אני יודע שבכאן יש לך קושי' ,קושיה] גדולה, למה אתה שותק? והאברך הכחיש ואמר שאין לו שום קושי׳ [קושיה] בכדי שלא יבכה ולא יכה ראשו בכותל. וכן הי׳ כמה פעמים. וכאשר ראה הרב הקדוש שאינו רוצה להקשות עוד, לא למד עם האברך בחבורה ונתפרדה החבילה הקדושה:

למקור הסרוק

סייעה בתמלול הטקסט: צילה אשחר