סיפורים נוראים, אנונימי (יעקב קידנר - קאדניר), למברג תרל"ה.

עמודים 19-18 (ט-י pdf 18-19)

שמעתי בק״ק [בקהילת קודש] וויטעפסק מגביר מופלג ונאמן רוח, ששמע מפי נכד הרב הגאון האמיתי ה"פני יהושע", אשר כזה שמע מאביו בן הגאון הנ"ל [הנזכר לעיל] אשר בימי הגאון הנ״ל [הנזכר לעיל] הי׳ גילוי הבעש״ט. והגאון הנ״ל [הנזכר לעיל] לא ראה מעולם פני הבעש״ט, רק שמע ממנו, ובפרט בכל שנה נתאכסן אצלו כבוד קדושת הרב הגאון ר׳ דובע"ר ממעזיריטש אשר נסע בכל שנה לקארילסבאד כידוע שהי׳ כל ימיו חולי ברגליו. ובזה הזמן לא הי' הגאון הרב ר׳ דובער עדיין מתלמידי הבעש"ט, ובכל פעם כאשר דיברו מענין הבעש׳׳ט הי׳ הגאון ר׳ דובער הנ״ל מדבר סרה על הבעש״ט. פעם א׳ [אחת] למד הגאון "פני יהושע" עם תלמידיו בישיבתו הרמה. בתוך הלימוד נסע איש אחד אצל ביה"מ [בית המדרש] ושלח את משרתו לבהמ״ד [לבית המדרש] להגאון הנ״ל [הנזכר לעיל] שהאיש היושב בעגלה מבקש מהגאון הנ"ל [הנזכר לעיל] שיצא אצלו החוצה כי דבר סתר יש לו להגאון. והשיב הגאון להמשרת אינו יכול לבטל תורה דרבים. יבוא הוא לביה״מ [לבית המדרש] וימתין עד סיום הלימוד. והשיב האיש: "הדבר נחוץ כ״כ [כל כך] שהוא דוחה אף תורה דרבים." והלך הגאון לאיש הנ״ל [הנזכר לעיל] ונתן לו שלום, ואמר לו הגאון: "מהו הדבר הנחוץ כ״כ [כל כך]?" ואמר האיש: "הנה השוחט שלכם מאכיל טרפות לכל העיר יותר מעשר שנים, וכשתסיימו הלימוד ישלח תיכף אחר השוחט ויודה בעצמו." ואחר שסיים האיש את דברו נסע במהירות מהגאון על שלא הי׳ זמן להגאון לשאול להאיש מי הוא. ונתפלא הגאון מהמראה הזה ותיכף סיים הגאון לימודו ושלח אחר השוחט, והודה השוחט מכל וכל. והבין הגאון הנ״ל [הנזכר לעיל] שזה האיש הוא הבעש״ט. ולאחר כמה חדשים בא האיש עוד הפעם אצל ביהמ״ד [בית המדרש] ושלח עוד את המשרת לביהמ״ד [לבית המדרש] להגאון הנ״ל [הנזכר לעיל] שילך החוצה. ותיכף הלך להעגלה וראה שזה איש הנ״ל [הנזכר לעיל]. ואמר האיש להגאון: "כאשר יתאכסן אצליכם הגאון ר׳ דובער תאמר לו משמי שא״א [שאי אפשר] שיהי׳ [שיהיה] בריא ברגליו אם לא שיבוא אצלי." ונסע ג״כ [גם כן] במהירות עד שלא הי׳ זמן לשאול מי הוא. והבין הגאון שהוא בבירור הבעש״ט. ולאחר כמה חדשים בא הגאון ר׳ דובער לבית הגאון הנ"ל [הנזכר לעיל] כדרכו בכל שנה ושנה בעת נסיעתו לקארילסבאד, וסיפר הגאון ה"פני יהושע" להגאון ר׳ דובער ואמר ג"כ [גם כן] שאין זה כ״א [כי אם] הבעש׳׳ט. ואמר הגאון ה"פני יהושיע": "עצתי נאמנה שיסע להבעש״ט כי לא דבר ריק הוא." והסכים לזה הגאון ר׳ דובער ג"כ [גם כן] ונסע להבעש״ט ונעשה תלמידו וקיבל ממנו רָזין דְאוֹרַייתא (סודות התורה). ואמר הבעש״ט שעוד הפעם צריך אתה לנסוע לקארילסבאד, וכן עשה. אחר שנה נסע ונתאכסן ג״כ [גם כן] אצל הגאון הנ"ל [הנזכר לעיל] ודיברו מענין הבעש״ט, והפליא את הבעש"ט כמו אחד מהתָנַאים. ושאל אותו הגאון ה"פני יהושע": "והיכן הם כל הקושיות שהי׳ לכם על הבעש׳׳ט איך יתורצו?" אמר לו הגאון ר׳ דובער: "עד כעת חשבתי אותו לאיש בין אנשים הי׳ שייך להקשות עליו, אבל כעת כאשר אני מכירו אשר לא יאומן כמעט שהוא ילוד אשה כ"א [כי אם] ממלאכי מרום וא"א [ואי אפשר] לנו להשיג אף שמץ מה ממהותו לכן ע״כ [על כן] שהוא למעלה מעלה מהשגותינו לגמרי אין לנו יד להקשות דבר מה." ולנו אין זה התחדשות כלל כאשר שמענו כמה פעמים מפה קדוש ישראל אדמו״ר הזקן נ״ע [נוחו עדן] אשר שמע מפה רבו הקדוש הגאון האמיתי ר׳ דובער שפעם אחד דרש הבעש"ט נ״ע [נוחו עדן] לתלמידיו רזין דאורייתא אשר לא שמע אזן מעולם ואין נמצא מזה כלל בספרי המקובלים הראשונים ולא בכתבי האריז׳׳ל, וכל תלמידיו הי׳ גאוני עולם ובפרט הגאון האמיתי ר׳ דובער הנ"ל [הנזכר לעיל] אשר ידוע ומפורסם לכל אשר העובד האלקים הזה לא הניח שום ספר בנגלה ונסתר אשר נמצא במדינתינו אשר לא חזר אותו ק׳׳א פעמים [1] וזה הי' קודם התקשרותו לרבו האלקי הקדוש הבעש״ט. ואמר לאדמו״ר הזקן בזה״ל [בזו הלשון]: שבפעם הזה ששמע ממנו רזין דאורייתא נבהלנו ברעיונינו עד שאין להאמין שנפש המלובש בגוף הגשמי מבשר ודם יגלה רזין טמירין אשר בודאי כמוס ונעלם ממלאכי מרום, עלה בדעתנו שבודאי הגשם [במובן של הגוף הגשמי] חלף הלך לו ורק הנשמה הקדושה לבד היא המדברת, עד שכמה תלמידים מרוב התפעלותם נגשו להבית יד [כפפה] שלו ומשמשו אם יש בתוך הבית יד גשם יד הגשמי. והנה אחר הדברים האמיתים האלה אין זה דבר פלא כלל תשובת הרב הנ"ל [הנזכר לעיל] להגאון "פני יהושע" מה שאמר שהוא למעלה מהשגותינו." אשרי הדור אשר זכה לו, אשרי יודעיו ואשרי תלמידיו אשר שמעו דברי קדשו וצדקתו אשכול יקר הכלול מכל החמודות:

למקור הסרוק

סייעה בתמלול הטקסט: צילה אשחר