סיפורים חסידיים
16.020 סיפור מספר
|
בית הוועד של ר' נפתלי |
שם הסיפור |
|
מפעלות הצדיקים עם דובר מישרים, מנחם מנדל בודק, למברג תרכ"ו. |
שם הספר |
|
עמודים 7-6 ב-PDF |
מיקום בספר הסרוק |
|
בעיר פוזנא התקין הרבי ר׳ נפתלי בית וועד. וציוה שלא יפסיקו שום ד"ת [דין תורה] רק בבית וועד הנ"ל [הנזכר לעיל]. וכן קימו. עד שבימי הגאון ר׳ עקיבא איגר נתהוה שיהיה עת גשמים ורפש וטיט, ונתעצל הגאון ר״ע [ר' עקיבא] הנ"ל [הנזכר לעיל] לילך להבית וועד. ואמר בלבו: מה זה שציווה. הלא הוא ולאו במקום סכנה עבידא, ופסק ד"ת [דין תורה] אחד בביתו: אח״כ [אחר כך] בלילה שלאחריו, בא אביו אליו בחזיון לילה ואמר לו: "צו לביתך כי הנך מת." ושאל לו: "מה פשעי ומה חטאתי?" ואמר לו: "מה שפסקת דין שלא בבית וועד שהתקין ר׳ נפתלי ועי״כ [ועל ידי כך] פסקת דין מרומה. כי ר׳ נפתלי התקין הבית וועד בכח גדול כזה שאין יכולים לטעון בו שום שקר." אז ביקש מאביו שיבקש עליו רחמים, והוא יתקן זה. והנה בבוקר השכם תיכף הלך להבית וועד לראות מה הוא הכח ההוא שתיקן הרב ר׳ נפתלי בבית הזה, אפשר יש שם איזו שמות מלאכים ואורות עליונים. ופשפש ולא מצא עד שבא אצל המזוזה. ולקח המזוזה מנרתיקה וראה אותה שמוכרכת בנייר ועל הנייר כתוב נפתלי הכהן. אז ראה דכל אשר יקרא להאדם נפש חיה הוא שמו הוא חיותו וכחו: זי״ע [זכותו יגן עלינן]. |
טקסט |
|
|
הערות שוליים |
מקור סרוק |
|
הערות |