מפעלות הצדיקים עם דובר מישרים, מנחם מנדל בודק, למברג תרכ"ו.

עמודים 6-4 ב-PDF

מעשה מהרב הצדיק הגאון אמיתי הקדוש ר' יעקב שמשון משפיטעווקע.

בעת מלחמת התוגר עם הקיסר מרוסיא אירע מעשה בעיר אחת במדינת פולין שהיה לאיש אחד זקן ונשוא פנים ועושר מופלג בת יחידה, ונתקשרה בשדוכין לפני בחור אחד יפה תואר ומופלג בחכמה מאוד. ובעת כניסתה לחופה נפל חיל התוגר על עיר הנ״ל [הנזכרת לעיל], ויבוזו העיר ואנשיה הרבה לקחו בשבי וגם החתן הנ"ל [הנזכר לעיל] נלקח עמהם בשבי, והלכו להם, ונשאר הכלה הבת יחידה עגונה מוחלטת. ולא היה ימים מועטים עד כי ירד אביה העושר מנכסיו. ובזמן לא כביר נעדר האיש הנ״ל [הנזכר לעיל] וגם אשתו מתה ונשארה הבת הנ״ל [הנזכרת לעיל] יתומה וערומה מכל. אחרי הדברים האלה סבלה רוב צער ועוני עד נשאה לבה של היתומה הנ״ל [הנזכרת לעיל] לנסוע לסטאמבול, שהיה לה שם דודהּ, אחי אביה, ושמעה ממנו שנשמע קולו למרחקים כי איש אמיד הוא ועושר מופלג, בוודאי תמצא שם מנוח לכף רגלה להחיות את נפשה האומללה. וכאשר באתה לעיר סטאמבול עיר גדולה שאין כמוה, היתה לה יסורים עד מאוד עד שמצאה ונודע לה בית מושב דודהּ הנ׳ל [הנזכר לעיל]. וכאשר באה לביתו על פתח הטרקלין, שאלו אותה המשרתים והשומרים מה בקשתה, "אפשר בקשתך ליתן לך נדבה הגונה? ענתה ואמרה: "שאלתי ובקשתי לראות פני הבעה״ב [הבעל הבית] העושר הלזה." והוליכה אותה לפלטרין וכשראה אותה הבעה״ב [הבעל הבית] הנ׳׳ל [הנזכר לעיל] שאל אותה: "בת מי את?" וסיפרה לו כל המאורע, וגם זאת שהיא בת אחיו בסימנים מובהקים. אז ניחם אותה דודה הנ"ל [הנזכר לעיל] ודיבר על לבה ואמר לה: "תשב עמי ותחשב כאחת מבנותי, אכול ושתה וטוב לך ואי״ה \ואם ירצה השם] וירחם על ימי נעורך ויחזור לך אבידתך הוא בעלך." וכשישבה בביתו חודש ימים ונשכח כל הצער והיסורים שסבלה בעניותה מימים ימימה, וישמן ישורון ויבעט, התחילה לדאוג עבור ישיבתה עגונה ואלמנה חיה בלא בעל, ובכתה ימים רבים מאין הפוגות, ונתיעץ דודה עבורה כי מרוב תענוגה והבטלה מביאה לידי שעמום, אשר על כן הטיל עליה צרכי הבית להשגיח על המאכלים והתבשילין בבית המרקחות, ומרוב טרדות בל תשעה בדברי הבאי ושקר ותשכח בצערה ובדאגתה. ויהי כן:

ופעם אחת הלכה המשרתת לחוץ על רחובות קריה לקנות צורך הבית ובאתה ואמרה להאשה הנ"ל [הנזכרת לעיל] המשגחת: "הלא תשמעו לעצתי ותסור דאגתיך. הנה ברחוב פלוני נשמע קול מנגנים בכלי שיר הנקרא מאזיקע. כמדומה לי שלא נשמע כמוהו מאז ומיום הווסדה הארץ ועד עתה, ומיחלים עת בואו מלך א׳ [אחד] מן הגרעקין כדי שיסע לירושלים לבית תפלתם הגדולה אשר בשם. לכו נא וע״י [ועל ידי] צהלה ושמחת הנגינה תפיג צערתכם." ועשתה כן. ויהי כאשר באתה וראתה את המלך הנ״ל [הנזכר לעיל] הכירה אותו כי הוא בעלה, וחזרה לביתה ותגד לבית דודה כל הדבר. ויגער בה דודה הנ״ל [הנזכר לעיל] ואמר לה: "אם תדבר עוד כדברים האלה, אגרש אותך מביתי. חרפה הוא לנו שתדבר דברי שטות כאלה." בעבור כי עלה ברעיונו כי מרוב דאגתה וכל מחשבותיה ועשתונותיה משוקעת תמיד בבעלה, מחמת כן יצאה מן הדעת. ובע״כ [ובעל כורחה] הוכרחה ונתנה מעצר למי פיה ושתקה. לימים נשמע בעיר שהרב הצדיק הגאון מוה׳ [מורנו ורבנו הרב] יעקב שמשון משפיטיעווקע בא לכאן בדרך נסיעתו לארצות המערב. והלכה העגונה הנ״ל [הנזכרת לעיל] להרב הנ׳ל [הנזכר לעיל] וסיפרה לו כל המאורע. והבין ברוח קדשו כי כנים דבריה. אז ציווה אותנה שתקרא לדודה שיבוא להרב הנ"ל [הנזכר לעיל]. ותלך העלמה ותבך ותתחנן לדודה בהפצרה גדולה שילך להרב הנ׳׳ל [הנזכר לעיל]. ויתרצה לה ויבא להרב. ויען שאמר לו הרב הנ"ל [הנזכר לעיל] "הנה מדבריה ניכר כי כנים הם, כי זה המלך הוא בעלה ,שמעני איעצך לנכון. הנה תדע כי דרך מלכי גרעקין תיכף אחרי משיחתם למלך ויסעו לבית תפלתם הגדולה אשר בירושלים ואח״כ [ואחר כך] לימים שנה ורביעית שנה, חוק דתם שיסע עוד לבית תפלתם הנ״ל [הנזכר לעיל]. אבל יותר מזה הפעם אינו זז ממקומו ליסע עוד להנ"ל [להנזכר לעיל] רק עד אחר כ"ה שנה למלכותו שצריך למשוח עוד הפעם, אז יסע כמקודם. לכן עצתי הנכונה כי מלך הלזה נסע פ׳׳א [פעם אחת] להנ״ל [להנזכר לעיל] ועור פעם שניה יסע בזמן לא כביר, לכן תזהר ותשמור עת ביאתו שלא תפסיד הזמן ההוא כי אח״כ [אחר כך] לא תראהו עוד עד כ"ה שנים, כנ"ל [כנזכר לעיל]. וכן תעשה בעת בואו לפה ויתאכסן במבצר פלוני כדרכו, אז תלך גם אתה לקבל פניו, ותראה שהמלך הנ"ל [הנזכר לעיל] רץ בחדרו אנה ואנה מפינה לפינה ומעביר ידו על מצחו ומעמיק במחשבתו, והמיחם עם משקה טייא עומד מוכן על השלחן, ואח״כ [ואחר כך] ישתה כל המשקה הנ"ל [הנזכר לעיל] אף שאין דרך המלך לעשות כן, רק מרוב טרדות מוחו עושה כן. ואח״כ [ואחר כך] יפתח את החלון מחדרו וישאל מי הוא אשר יכול לשחוק בשחוק שקורין טשיעך. אז תאמר שאתה יכול אע״פ [אף על פי] שהאמת שאין אתה יודע כלום בזה מ״מ [מכל מקום] לא תירא מזה ויקרא אותך לחדרו ותשחוק עמו בשחוק הנ"ל [הנזכר לעיל] ובעז"ה [ובעזרת השם] תרויח מאד כי כל מה שתעשה בלי כוונה, תהיה ידך על העליונה רק כאשר תראה כי קרוב הוא לנצח את המלך בהרווחתך ותעלה לו בזיון, אז תפזר עצמות השחוק שלא יתראה הבזיון בפרסום ומאן דזכי למלכא וכו'. ואח״כ [ואחר כך] יבקש ממך עוד הפעם לשחוק עמו בהנ״ל [בהנזכר לעיל], אז תעשה לו בקשתו ותעלה לך עוד כבראשונה. וכשיבקש ממך פעם ג׳ ובזה הפעם לא יעלה לך הדבר על נכון, רק שתעשה שטות גדול בשחוק הלז. ואז יתפלא המלך על גודל הטעות שתעית מן הדרך הנכון בזה לגמרי שאין להעריך, אז תאמר לו בלשון עברי בזה"ל [בזו הלשון]: 'אוי לי כי הנה אשתך בלבלה דעתי בזה.' ותיכף יפחד המלך הנ״ל [הנזכר לעיל] וירעד וישאל אותך מה זה: ותאמר לו: 'הנה שכחת כי הנחת את אשתך עגונה בעת אשר לקחו אותך בשבי אנשי חיל התוגרים, וכן עתה יושבת עגונה. ובכן פטור אותה בגט פטורין.' והמלך יעשה בקשתך." וילך העושר הנ״ל [הנזכר לעיל] ויעש כן ככל אשר ציוה אותו הרב הנ"ל [הנזכר לעיל] ועלה לו כל הסימנים כאשר הבטיח הרב הנ"ל [הנזכר לעיל] ואח״כ [ואחר כך] שאל לו המלך: "מאין ידעת דבר סתר כזה?" ויאמר לו העושר הנ"ל [הנזכר לעיל] שהרב הצדיק משפיטיעווקע הודיע לי הדבר הזה, ושהוא באמת אינו יודע בטוב השחוק הנ"ל [הנזכר לעיל] כלל בין ימין לשמאל. ויאמר לו המלך: "א"כ [אם כך] הדב, לך וקח עמך עוד איש אחד שיהיה בגודל קומתו. ותבואו לכאן ואני אפקוד שלא יכנס שום אדם בחדרי בלתי זולתכם." ויהי כן. וכאשר באו שני האנשים לחדר המלך, סגר המלך את כל חדריו הפנימים והפשיט את כל מלבושיו לבושי המלך וילבוש א״ע [את עצמו] בלבוש האיש ההיא שהיה גובה קומתו דומה לו, וציוה להאיש הנ"ל [הנזכר לעיל] ללבוש בגדי המלך וישב על הכסא, למען ידמה לאנשי ביתו כי המלך יושב על הכסא. והמלך בעצמו עם העושר הנ"ל [הנזכר לעיל] הלכו להם מפלטרין המלך ויבואו לב״ד [לבית דין] ופטר את אשתו בגט פטורין וגם נתן לה כתובה חמש מאות אלף רו"כ [רובל כסף], וחזר לביתו ונסע לדרכו. ויהי לזמן מה והנה בא להעושר הנ"ל [הנזכר לעיל] אגרת שלומים מהמלך הנ"ל [הנזכר לעיל], ושם נאמר מעת אשר סיפר לו המעשה מהרב הצדיק הנ"ל [הנזכר לעיל] התעורר בו הרהור תשובה וקיבץ ממון הרבה ועזב את מלכותו וברח לו למרחקים לארצות המערב וחזר לדתו היהודית וטוב לו בזה ובבא: זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן :

למקור הסרוק