סיפורים חסידיים
14.090 סיפור מספר
|
ר' אלימלך ואחיו, ר' זוסיא, מחזירים בתשובה עיר שלמה |
שם הסיפור |
|
קהל קדושים, אנונימי (מנחם מנדל בודק), למברג תרכ"ה. |
שם הספר |
|
עמודים ב-PDF 24-22 |
מיקום בספר הסרוק |
|
מעשה מהצדיק הקדוש עמוד התשובה מרן מו״ה [מורנו ורבנו הרב] אלימלך זי״ע [זכותו יגן עלינו] בעהמ"ח [בעל המחבר] ס׳ [ספר] נועם אלימלך: הקדוש הלזה עם הרבי, ר׳ זוסיא, נסעו כל ימיהם להרבות בתשובה עם ישראל הקדוש, ועלו בידם לאלפים ולרבבות נפשות מישראל אשר הקריבו לאל אלים ויהי בנסעם לאונגרין באו הלאה הלאה כאשר נסעו על פני כל רוחב המדינה. ובבואם הרחק מאוד אל עיר גדולה שמה המה ראו נפשות שובבות, וממש חזו את היצר אשר שם מצא בן לו ולילית התגרה בזרעיהם וצאציהם אשר על יולדי על ברכיהם. והמה בהתלהבות נפשותם החלו להבריך ברך נוגע התשובה אל תוך סתרי לבבם פנימה. אולם אך לשוא, שומע אין להם. כבואם אל בית יהודי נתן מקום לדברהם, יען כי בראש כל מראיתן לא רצו ליהנות או לטעום מאומה מכל אשר להם. ולכן רחקו כולמו את הצדיקים אלה בזרועות רוממות. ויהי בלכתם כה וכה ברבות חוצות וירא כי אין איש מתעורר להשיב בתשובה, הלכו למו אל החדרים של בית רבן. שמה דמו למצא את אשר עם לבבם כי ידברו על לב המלמדים ותלמידיהם. ותקותם מעל. כי מעט מעט מצא בבתי הספר. ויפנו מזה וילכו אל חדרים של תינוקת ילדים הקטנות, ילדים הקטנים. שמה מצאו הרבה למכביר בלי עין הרע. ובכל פאת [זאת?] מאומה לא הועילו. לכן עוד נסו כוחם ויבקשו מאת המשמש כי ידפוק על כל שערי הבית למען אשר יבוא כל בני העיר אל בית הכנסת הגדולה כי הוא ידרוש לפניהם דרשה. ולא בא שום בעל הבית, בלתי המלמדים ותלמידיהם. וילך הקדוש ר׳ אלימלך ויקבל שלום עליכם מכל תינוק ותינוק ואחריו הרבי ר׳ זוסיא ושמו בהטוכל אשר בצלחת בגדיהם על עיני כל תינוק ותינוק. ואחר זה אמרו מוסר לפניהם. ותיכף נפקחו עיני הילדים. ויהי כבואם הביתה תבואנה אמותם להגיש מאכלים ולתת ארוחתם. ולא אבו הילדים לאכול. ומדוע שאלו אביהם ואמותם. וישיבו כי הבשר לא נמלח. וזה חלב טריפה וזה בשר נבילה. כזה וכזה הודיעו הילדים. ואמותם אם כי גערו בהם בכל זאת המה ידעו בנפשיהן כי אמת וכן הדבר. והנה גלוי לאביהם כי אמותם תזנינה וכלתם תנאפנה. ואש אביהם עד הקדשות יפרדו הודיעו לאמותם עד כי הרבו ריב ומדון בין כל איש ואשה. ועד כי היה הדבר מאוד לפלא בעיני כולם חקרו ודרשו ומצאו וכיון לדעת כי הרבנים הצדיקים קדושי עליונים האלה האירו עיני הילדים. יען כי אביהם לא לקח מוסר ולכן עד מהרה נאספו כולמו יחד. כי כל השכנים ספרו איש לרעהו כי רוב נבואה מתנובע בבנו וכה הודיע אותו גלויות ונסתרות. ויאמר שכנו: "כמו כן קרני גם אותי כי גם בני מתנבא היום בשטותים והבלים ורעיון רוח." והתקבצו רבים בעלי בתים וילכו לחלות את פני הצדיקים אלה. ויבטיחו כי יקחו מוסר וייטבו דרכיהם ומעלליהם אך נא שיקחו מעליהם אך את המות הזה, באשר בניהם ובנותיהם יוסרים בשבט פיהם ובשוט לשונם. ויהי כראות הצדיקים אלה כי לא אל שקר הבטיחו אנשי העיר לשוב בתשובה, ובצומת רבים שבו מעונם, אז ציוו להעביר לפניהם שנית את הילדים בבית הכנסת. הלכו הצדיקים ויתנו על פני כולם מסוה עם הפרטשיילא. ולא היה עוד רוחם בקרבם כמלפנים והיו כאחד האדם, לא ידעו ולא יבינו לדעת את הנעשה ולראות הכתמים ולכלוכים מחטאות ופשעות הזדונות והשגגות כאשר ראו במספר הימים אלה: ואחרי כן נקבצו לכאן בני העיר רובם ככולם אל בית הכנסת לקחת מוסר מהצדיקים אלה. והמה דרשו בדברי כבושין, הראו לדעת איך האדם היא פתי נפתה אחר עצת היצר הבוער בקרבו, ורע לא ימאס לכן גם בניהם אחריהם יתיצבו על דרך לא טוב וירעו עוד יותר מאבותם, ותורה מה תהא עליה? מה תעשו ליום פקידה? על מי תבטחו לעזרה אם תעזבו כבודכם בזרע מרעים בנים משחיתים עוזבי תורה אורבי כרמים תוסקי אולות ונושקי יעלות. הבזאת יגדילו ויקדישו שמיה רבא והטיב לכם בעבורם וחיתה נפשיכם בעולם הנצחי בגודל המעשים המשקצים והמתעיבים אשר יעשו גם בניכם אשר הקמתם תחתיכם. ונהפוך עוד כי עוד יחר אף ד׳ עליהם ויכין להם מצבת בעון אבותם ואיה איפוא יקומו המה להנחיל לכם ארץ ומלאו פניכם תנובה: לכן אם אומר לכם זאת המנוחה וזאת המרגעה מדוע לא תאבו שמוע לבלתי לכת אחר שרירות לבבכם כי מה לכם אם תרגיעו גם תשבעו נחת בעמל החיים, אם אחרי מות הגויה, הנפש לא תרגיע בעת פורחת לאור באור החיים. פה תעשו ותצליחו לארוג כעבות העגלה חטאה. ושמה לא תתאחדו בגבורה. עצים ואש עליכם ירבו המדורה. שעה אך נעימות יה לנשמת צדיקים חופפת. לנפשות שובבות בצלמו שאינה מתתיפפת. ועתה רבותי הואילו פני בי ואל תכחדו אמרי קדוש, עשו הטוב והישר ולמדו את בניכם היטב ומשנה שכרכם תקבלו. כי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. והתמהמהו הצדיקים אלה בעיר ההיא עוד ימי מספר להשיב רבים מעון. ואחר נסעו משם הלאה להמשיך אור התשובה. ואין די באר לכל הגדולות אשר עשו הקדושים אלה אך די המה הדברים אלה להעיר לב הקורא: ת ו ש ל ב ע [תם ונשלם שבח לאל בורא עולם] |
טקסט |
|
רבי אלימלך (וייסבלום) מלִיזֶ'נְסְק (ה'תע"ז – ה'תקמ"ז, 1717 – 1787) היה אדמו"ר בדור השלישי לחסידות. מתלמידיו הבולטים של המגיד ממעזריטש, הראשון בין מבססי התנועה בפולין רבתי ומחשובי הוגיה. ספרו "נועם אלימלך" שיצא לאור לאחר מותו בידי בנו ותלמידו נחשב כחיבור מרכזי של החסידות המוקדמת, שבו בין השאר מנוסח אידיאל הצדיק. רבי משולם זוסיא מאניפולי ידוע בכינוי "הרבי ר' זוּשֶׁא" (ה'ת"ץ, 1730 – ה'תק"ס, 1800) היה צדיק חסידי בהאנופיל שבווהלין בראשיתה של תנועת החסידות, תלמידו של המגיד ממזריטש ואחיו של רבי אלימלך מליז'נסק. אבי שושלת אניפולי. |
הערות שוליים |
מקור סרוק |
|
הערות |