מעשה מרב האי גאון קדוש ה׳ מכבוד בוצינא דנהורא קדישא אספקלריא המאירה מרן מו״ה [מורנו ורבנו הרב] שמעלקא האב״ד [האב בית דין] ניקלשפורג רבו של הקדוש מלובלין:

כאשר נתכהן הגאון הקדוש הנזכר לשרת בקודש לרעות צאן יעקב בקריה ניקלשפורג, עיר ואם בישראל, אין לשער ואין לערוך גודל כבודו ויקר ערכו אשר האצילו עליו כל שרי ישורין ומה גם עיני העדה מניקלשפורג אשר בחרו בו. וכל קהל העיר אשר חמדו לו. כולם נקבצו ובאו לכבודו. ועד למרחוק כשתי פרסאות נסעו לעומתו לקבלהו ולנהלהו על מעונות משכיות אשר ערכו למעניתו. ותהום כל הקריה ואגפיה לקול תרועת ששון ועליצות לב כל אחד. ותהי לחרדת שמחה עד מאוד. ויהי בבוא הגאון הקדוש לשלחם חדרי המשכיות אשר הוכנו לו, דחק כל העם מקצה אל הקצה להביט בפניו מפני כבודו: והוא ענה תיכף כבואו הפתחה: "ברוך הבא רב״י [ראש בני ישראל] ר׳ שמעלקי." ואחר עלה עד למעלה ויאמר לו לעצמו: "זעטצט אייך רב"י [ראש בני ישראל] ר׳ שמעלקי." ואחר אשר נתנו לפניו כל מעדנים וכל פרחי הוד לטעום מאומה אמר לו לעצמו: "נא עסט רב"י [ראש בני ישראל] ר׳ שמעלקא." וכה וכה חזר פעמים אין מספר לעין כל רואים ובאזני כל הנקהלים לדבר אל עצמו בקול רם ולחלוק לו כבוד לעצמו. וכולמו ראו כן תמהו, ולא הרהיב איש בנפשו לשאול את הרב על ככה. אולם למדן אחר וגביר מופלג היה אשר העיז פניו לשאול את הרב על ככה: "רבי למה זה? הלא בעיני העם מוזר הדברים אלה עד מאוד, בהנגלות לגלות לעיניהם ברודף אחר הכבוד, ותקטן בעיניו כבוד זולתו, כי בעצמו יחלוק לו כבוד." וישיבהו: "זה הפי׳ [הפירוש] ממאמרם ז״ל יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך וכי זה תכלית הנרצה אולם כל מגמתם היה להפיץ אור אלקי עלינו ולהדריכנו למדרגה היותר נעלה שנעבדו את ד׳ בלי שום גאות ופניות ח״ו [חס ושלום] וכ"כ [וכל כך] לא נרדופו אחר הכבוד עד שיהיה משוקץ ומתועב ונבזה בעינינו באמרם ז״ל יהי כבוד חבירך חביב עליך, רצוני הכבוד אשר יחלוק לך חבירך יהיה נמבזה עליך כשלך, כמו הכבוד אשר יחלוק האדם לו לעצמו. וכי נאה וכי יאה אם אומר לי לעצמי 'רב"י [ראש בני ישראל] ר׳ שמעלקא.' ככה צריך ותיכף להיות כל כבוד המדומה של אנשים זולתי חביב עלי." ותכף ראו כולמו לדעת כי צדיק קדוש עליון הוא. והיה רועה עדתו כר ירחב במרעה דשן ושמן, ועד כי נהרו אליו מאפסי ארץ. והשתא ראתינא להכא, ממעשה הגאון הקדוש הנזכר אחר אשר הדריך ברגל כל כבוד המדומה אל רגלי עני העני בדעת פעמי דלים דלי תבונה כי המה אך המה יתנו אל הכבוד מקום לשבת בראש כל צבאותם. ולא שום איש אשר יצא לפעולת ד׳ ולעבודתו יתברך. אף אנא אמינא בה מילתא. כי מצינו בר״א [ברבי אליעזר] עת נכנסו תלמידיו לבקרו, בקשו מאתו: "ילמדנו רבינו." צוה אותם לאמר: "לכן הזהרו בכבוד חבריכם", אשר כנראה היא הפך מטרת הכוונה אשר השביץ הגאון האלקי הנזכר מנקלשפורג במאמרם ז״ל כי הוא הכניע את הכבוד וירדפהו עד חרמה. ור״א [ורבי אליעזר] צוה לתלמידיו: "לכן הזהרו בכבוד חבירכם." אולם טרם נתיר הספק הזה ועד כי נישב דברי הגאון הנ"ל [הנזכר לעיל] האפודים בכוונת חז״ל, נקדים להפיץ אור על פני מאמר ר״א [רבי אליעזר], ואחר יוטעם כל הדברים אלה כדבש לפינו ולא נמצא עוד שום סתירה כי הלא יקשה לנו וכי מאומה לו היה לר׳׳א [לרבי אליעזר] להזהיר יותר מכלליות התורה. ומה גם טרם נלקח ארון הקודש ונר אלקים בטרם יכבה עת תשרה שכינת עוזו ממעל על כל בר ישראל ואשר על כן הוזהרנו לקיים צוואת המת, יען כי שעת מיתתו כל הרעיונים כל העשתונות ילידי השכל, המה זכים וצלולים. ומה גם גדול בענקים כר״א [כרבי אליעזר]. ומדוע הזהיר להם אך על כבוד החבירים וזה כלל גדול בתורה אולם באמת נחזה בחוש כי אחב״י [אחינו בני ישראל] כולמו יחזיקו בהתאחדות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואיש את רעהו יאהב אהבה בלתי סרה. לא כן בצאת אל השוק איש את אחיו לא יכיר ואת בניו לא ידע ובמסחר וקנין האחד ישיג גבול רעהו. לכן ר״א [רבי אליעזר] הזהיר לנו בחכמתו לאמר לא עיקר האחדות היא בבתי כנסיית ובבתי מדרשות. אך לכו הזהרו בכבוד חבירכם פי׳ [פירוש] בצאתכם החוצה, אז הזהרו. ומעתה יוצא לנו מזה לדעת כי באמת אין לרדוף אחר הכבוד מאומה. כל זאת בעבודת ד׳ אולם בדרך מסחר וקנין באמת הוזהרו על זה. ומעתה יובנו היטב כל הדברים והכל על מקומו בשלום. זה נאמר בעבודת ד׳ וזה במסחר וקנין:

עוותנותו של ר׳ שמלקי מניקלשבורג	שם הסיפור
קהל קדושים, אנונימי (מנחם מנדל בודק), למברג תרכ"ה.	שם הספר
עמודים ב-PDF 15-13	מיקום בספר הסרוק
מעשה מרב האי גאון קדוש ה׳ מכבוד בוצינא דנהורא קדישא אספקלריא המאירה מרן מו״ה [מורנו ורבנו הרב] שמעלקא האב״ד [האב בית דין] ניקלשפורג רבו של הקדוש מלובלין: כאשר נתכהן הגאון הקדוש הנזכר לשרת בקודש לרעות צאן יעקב בקריה ניקלשפורג, עיר ואם בישראל, אין לשער ואין לערוך גודל כבודו ויקר ערכו אשר האצילו עליו כל שרי ישורין ומה גם עיני העדה מניקלשפורג אשר בחרו בו. וכל קהל העיר אשר חמדו לו. כולם נקבצו ובאו לכבודו. ועד למרחוק כשתי פרסאות נסעו לעומתו לקבלהו ולנהלהו על מעונות משכיות אשר ערכו למעניתו. ותהום כל הקריה ואגפיה לקול תרועת ששון ועליצות לב כל אחד. ותהי לחרדת שמחה עד מאוד. ויהי בבוא הגאון הקדוש לשלחם חדרי המשכיות אשר הוכנו לו, דחק כל העם מקצה אל הקצה להביט בפניו מפני כבודו: והוא ענה תיכף כבואו הפתחה: "ברוך הבא רב״י [ראש בני ישראל] ר׳ שמעלקי." ואחר עלה עד למעלה ויאמר לו לעצמו: "זעטצט אייך רב"י [ראש בני ישראל] ר׳ שמעלקי." ואחר אשר נתנו לפניו כל מעדנים וכל פרחי הוד לטעום מאומה אמר לו לעצמו: "נא עסט רב"י [ראש בני ישראל] ר׳ שמעלקא." וכה וכה חזר פעמים אין מספר לעין כל רואים ובאזני כל הנקהלים לדבר אל עצמו בקול רם ולחלוק לו כבוד לעצמו. וכולמו ראו כן תמהו, ולא הרהיב איש בנפשו לשאול את הרב על ככה. אולם למדן אחר וגביר מופלג היה אשר העיז פניו לשאול את הרב על ככה: "רבי למה זה? הלא בעיני העם מוזר הדברים אלה עד מאוד, בהנגלות לגלות לעיניהם ברודף אחר הכבוד, ותקטן בעיניו כבוד זולתו, כי בעצמו יחלוק לו כבוד." וישיבהו: "זה הפי׳ [הפירוש] ממאמרם ז״ל יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך וכי זה תכלית הנרצה אולם כל מגמתם היה להפיץ אור אלקי עלינו ולהדריכנו למדרגה היותר נעלה שנעבדו את ד׳ בלי שום גאות ופניות ח״ו [חס ושלום] וכ"כ [וכל כך] לא נרדופו אחר הכבוד עד שיהיה משוקץ ומתועב ונבזה בעינינו באמרם ז״ל יהי כבוד חבירך חביב עליך, רצוני הכבוד אשר יחלוק לך חבירך יהיה נמבזה עליך כשלך, כמו הכבוד אשר יחלוק האדם לו לעצמו. וכי נאה וכי יאה אם אומר לי לעצמי 'רב"י [ראש בני ישראל] ר׳ שמעלקא.' ככה צריך ותיכף להיות כל כבוד המדומה של אנשים זולתי חביב עלי." ותכף ראו כולמו לדעת כי צדיק קדוש עליון הוא. והיה רועה עדתו כר ירחב במרעה דשן ושמן, ועד כי נהרו אליו מאפסי ארץ. והשתא ראתינא להכא, ממעשה הגאון הקדוש הנזכר אחר אשר הדריך ברגל כל כבוד המדומה אל רגלי עני העני בדעת פעמי דלים דלי תבונה כי המה אך המה יתנו אל הכבוד מקום לשבת בראש כל צבאותם. ולא שום איש אשר יצא לפעולת ד׳ ולעבודתו יתברך. אף אנא אמינא בה מילתא. כי מצינו בר״א [ברבי אליעזר] עת נכנסו תלמידיו לבקרו, בקשו מאתו: "ילמדנו רבינו." צוה אותם לאמר: "לכן הזהרו בכבוד חבריכם", אשר כנראה היא הפך מטרת הכוונה אשר השביץ הגאון האלקי הנזכר מנקלשפורג במאמרם ז״ל כי הוא הכניע את הכבוד וירדפהו עד חרמה. ור״א [ורבי אליעזר] צוה לתלמידיו: "לכן הזהרו בכבוד חבירכם." אולם טרם נתיר הספק הזה ועד כי נישב דברי הגאון הנ"ל [הנזכר לעיל] האפודים בכוונת חז״ל, נקדים להפיץ אור על פני מאמר ר״א [רבי אליעזר], ואחר יוטעם כל הדברים אלה כדבש לפינו ולא נמצא עוד שום סתירה כי הלא יקשה לנו וכי מאומה לו היה לר׳׳א [לרבי אליעזר] להזהיר יותר מכלליות התורה. ומה גם טרם נלקח ארון הקודש ונר אלקים בטרם יכבה עת תשרה שכינת עוזו ממעל על כל בר ישראל ואשר על כן הוזהרנו לקיים צוואת המת, יען כי שעת מיתתו כל הרעיונים כל העשתונות ילידי השכל, המה זכים וצלולים. ומה גם גדול בענקים כר״א [כרבי אליעזר]. ומדוע הזהיר להם אך על כבוד החבירים וזה כלל גדול בתורה אולם באמת נחזה בחוש כי אחב״י [אחינו בני ישראל] כולמו יחזיקו בהתאחדות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואיש את רעהו יאהב אהבה בלתי סרה. לא כן בצאת אל השוק איש את אחיו לא יכיר ואת בניו לא ידע ובמסחר וקנין האחד ישיג גבול רעהו. לכן ר״א [רבי אליעזר] הזהיר לנו בחכמתו לאמר לא עיקר האחדות היא בבתי כנסיית ובבתי מדרשות. אך לכו הזהרו בכבוד חבירכם פי׳ [פירוש] בצאתכם החוצה, אז הזהרו. ומעתה יוצא לנו מזה לדעת כי באמת אין לרדוף אחר הכבוד מאומה. כל זאת בעבודת ד׳ אולם בדרך מסחר וקנין באמת הוזהרו על זה. ומעתה יובנו היטב כל הדברים והכל על מקומו בשלום. זה נאמר בעבודת ד׳ וזה במסחר וקנין:	טקסט
ת"ר כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו רבינו למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כ"ח עמוד ב) רבי שמואל שְׁמֶלְקֶה הלוי הורוויץ מניקלשבורג (ה'תפ"ו, 1726 - ה'תקל"ח, 1778) היה אדמו"ר בדור השלישי לחסידות ורבה הראשי של מוראביה.	הערות שוליים
למקור הסרוק	מקור סרוק
	הערות