ויען כי דברנו בזה כי גדול השתתפות ישראל בצער חבירהם, לכן אספר עתה מעשה אחת אשר לא תתייחס בשם שום צדיק. אך כאשר תקרא אחי הקורא את המעשה הלזו תדע כי היתה אצל צדיק אחד מאלה הנחבאים ונסתרים.

מלפנים בישראל סבלו יותר ויותר צרות תכופות זו בזו. והכומרים הבאישו רחם בעיני הישמעלים ופעם אחת דרש הבישאף כי אסור לכל ישמעאל לעסוק עם ישראל כי העברים תועבה הם לנו. ותהי הגזרה חזקה על כל אחד לשטום את היהודים. והיה ממש בנפשו בצאת איש יהודי מביתו החוצה. וכל ענפי מסחר היהודים שמה למקומותם במושבותם עם הישמעאלים כי בעַוֹנינו הרבים ילכו צינורות השפע אך על ידיהם כידוע. לכן אחרי אשר לא היה ביכולת שום איש לעסוק עם כספו וזהבו בהישמעלים ואך כל אחד חילף את מעותיו ויאכלו, ולא כל אחד היה ביכולת לעשות כן זולתי הגבירים ואצילי הארץ, לא כן העניים האומללים. לכן כל היהודים נקבצו ובאו אל בתי כנסיותם ויצומו ויבכו בתחנה בתפלה לאדון המושיע ויעשו כן שבוע אחת יום אחר יום רצופים בצום ובבכי ובתפלה וכולמו נחנו עיניהם באיש אחד אשר חשבו עליו כי קדוש הוא והאיש הזה ענה בנפשו: "שקר נחלתם גם כולכם כי מה ראיתם מאתי להעמיס עלי מעמסת העם הרב הזה לשאת אותם עלי כי תחשבו עלי כהיום הזה להצילם בהשתדלותי?" אולם כל ישראל לא אבו הרף מאתו. ואחרי אשר קבל עליו האיש הצדיק הלזה להושיע אותם צוה על כל אחד מישראל כי יביא לידו דינר אחד זהב. וימהר העם להביא ויגישו לידו בתים מלאים כסף וזהב עד אין מספר כי חדל לספור כי קצף שצף הגזרה היתה על כל המדינה, לכן חשו לעזרה ויתנו בכל נפשם כאשר גזר עליהם. והצדיק הזה לקח אל ידו אוצר רב: ויסע לרומי ויבא אל הקרדינעליר, כי כן משפט הפאפסט, כי שנים עשר המה אשר הגיעו לחינוך, באם ימות הפאפסט יפילו גורלות מי ימלא מקומו. אולם ע״פ [על פי] הטבע אל אשר כביר בשנים לו משפט הבכורה ויבוכר ראשון. והנה בבוא האיש הצדיק הזה לרומי פנה עצמו אל הקארדינאל הצעיר ויסור אל ביתו, אחרי יגיעה רבה ואחרי רב כסף אשר הזיל מכיסו כי משטמה היתה ברומי עוד יותר על כל אחד מיהודי ואחת דתו להמית באם ימצא בחוצות מחוצות הערלים. ויאמר האיש הזה אל הקרדינאל: "הטה אזנך ושמע ותהי אזנך קשובות לדברים אלה אשר אנכי דובר אליך: הנה הפאפסט הזה לקוב עם ישורון נשא ידו. ואם תבטיחני כי אתה ברך תברך אבטיחך בכחי, בכח כל ישראל כאשר הקשבת כי אלהינו הוא האלהים האדירים אשר מציל אותנו תמיד ועד נצח אל יעזבנו ואל יטשנו, כי אז אתה תמלא מקום הפאפסט ואמנה לא אחד הוא העומד לכלותינו אלא בכל דור ודור עומדים לכלותינו והקב״ה נוהג חסדו בכל דור ומצילנו מידם. מי לכם גדול כהמן בן המדתא האגגי אשר ארב לדם ישראל והיה צורר רוח שנאה בכנפיו להאבידם ולהשמידם, האם לא ידעת מה עשה הקב״ה והתנוסס נס מפורסים העומד לנס עמים ונהפוך עוד כי יום הזה הוא לנו משתה הלולים שמחה ויו"ט [ויום טוב]." וכה וכה דבר האיש הזה עם הקארדינאל הצעיר שבכולם: ויהי בעיני הקארדינאל כמצחק כי השיב לו: "איך איפוא תבטחני הכל כי הפאפסט עודנו חזק ובריא וכל מאומה לא חסרה לו אף אין לו שום צפורן נפוח או שן כואב לו. ומלבד כל זאת האם לא ידעת כי אנכי הצעיר בין כולם. כי זה שנתים ימים אשר הגעתי לחינוך ואלה הנותרים יש ביניהם מי אשר הניע יותר מעשרים שנה, ואין בכולם אחד אשר איננו שתים עשרה קארדינאל ואנכי הצעיר בכולם, ואף אם ימות הפאפסט פתאום הלא לא יזכר שמי וגם לא יפקד ביניהם לעשות אותי פאפסט." ויוסיף האיש הצדיק הזה להפיח תקוה אל לבבו באמרו: "אין הבטחתי תהו. אך אתה הבטיחני על הדבר אשר אנכי שואל מעמדך וכתוב וחתום בכתבים קשרים בכל תוקף ועוז, כי אז תמהר ותחזה נפלאות צורינו וישועתך כי קרובה להיות עוד ביום מחר. וזה לך האות כי בהפנותי שכמי ללכת מאתך יבא אליך הבשורה כי חלה הפאפסט חולי מסוכנה לכן אחכה לך יום מחר כי אחרי אשר תחזה מקצת דברי להיות אמת בפי, תקוה ותצפה גם על השאר." והנה כי כן תיכף כצאת האיש הצדיק מביתו בא לו הבשורה כי חלה הפאפסט חולי מסוכנה פתאום, חולי אשר למות בה. ויחרד הקרדינאל הזה חרדה גדולה בחשבו כי קרובים גם כל יתר דברי היהודי להיות אמת בפיהו. ועמד יד דרך מצפה לראות את היהודי שנית לעיניו והיהודי בא אליו ויאמר: "האם שקר הגדתי לך יום אתמול ואם לא בא לך אות אשר נתתי לך? ועתה אם לדברי תקשיב תמלא מקומו להיות לכל העמים למופת." ויאמר הקרדינאל אל היהודי: "לכן מעתה הנני לקיים ככל אשר תשית עלי וכל אשר תפקוד עלי אבטיחך מהיום לעשות." ויקח היהודי גליון גדול וכתב עליו בכל תוקף ועוז אופנים ופרטים מיוחדים אשר כולמו יסתעפו לטובת היהודים בכלל, וראשית כל דבר מוטל עליו לדרוש טובות על היהודים לתת להם רוח נודף בין העמים, ולא כאשר דבר הפאפסט הראשון עליהם סרה להבאיש רוחם בעיני כל העמים. ואחרי אשר חתם עצמו הקארדינאל הזה לקיים את כל תוקף דברי האגרת פתח היהודי הזה את שקו ויאזרהו ללכת בשמחה אל הקארדינאל הראשון לאמר לו: "הנה מת אדונינו הפאפסט ויבוקש אחר במקומו, ואנכי להיותי הצעיר בין כולכם ידעתי כי שמי לא יזכר גם לא יפקד ואל יעלה שלחן הסגנים לדבר ממני, לכן קבל נא מאתי האלף אדומים והואל נא קח אותם מידי למען אשר תטיב בחסדך להזכיר את שמי. והיה בעת יבוקר בין כולנו השנים עשר לבחור אחד לפאפסט. תאמר עתה כי לדעתך ישר לבחור אותי. ואם כי ידעתי בנפשי כי הדבר רחוק, ומוזר ממני כל הכבוד הזה ועוד נקלותי מכל הפאר וההדר, אולם אתה בחסדך תאמר לבחור אותי למען יזכר גם שמי על שלחן הסגנים." ויקבל הקארדינאל הראשון המנחה מידו ויבטיחהו על הדבר הזה. וככה שלח היהודי אותו לכל יתר הקארדינאלין וגם לכולם נתן מהר ומתן הרבה מאוד ויבטיח אותו כל אחד ואחד למלאות שאלתו ובקשתו. וממש לא היה כסף נחשב ותחת כל מדרך כף רגליו הזיל זהב למכביר והיה ביום אשר ישבו כל הסגנים לבחור פאפסט, ענה הראשון לאמר כי ישר לפי שכלו להכתיר את הצעיר הזה כי בן חיל הוא. וכל יתר הקארדינאליר הלא גם המה שחרו בעדו מכחם ולא השיבו על הדבר הזה ונכתר הצעיר בכתר השררה הלזו ואף הוא קיים ככל הבטחתו אשר הבטיח אל היהודי והרים קרן כל ישראל לפני כל העמים והשרים ויתן להם משפט הקדימה כי בני הגבירה המה, והישמעאלים בני השפחה. ותשקט הארץ מתרועת מלחמה ושנאת היהודים גם משטמה לא היה עוד עליהם ח״ו [חס ושלום]. ונשאו ונתנו על כל הסגנים והפחים עוד יותר כמלפנים וכפי הנראה מן המעשה לא על שקר היה היהודי הזה איש קדוש, או מפורסים לא היה עוד ולא נתפרסם גם למן הוא והלאה לאיש פלאי, אך הגיד כי בכח כל ישראל כי בטחו בו היה לאל ידו להושיע אותם.

צדיק נסתר מבטל את גזירת הבישוף	שם הסיפור
קהל קדושים, אנונימי (מנחם מנדל בודק), למברג תרכ"ה.	שם הספר
עמודים ב-PDF 7-4	מיקום בספר הסרוק
ויען כי דברנו בזה כי גדול השתתפות ישראל בצער חבירהם, לכן אספר עתה מעשה אחת אשר לא תתייחס בשם שום צדיק. אך כאשר תקרא אחי הקורא את המעשה הלזו תדע כי היתה אצל צדיק אחד מאלה הנחבאים ונסתרים. מלפנים בישראל סבלו יותר ויותר צרות תכופות זו בזו. והכומרים הבאישו רחם בעיני הישמעלים ופעם אחת דרש הבישאף כי אסור לכל ישמעאל לעסוק עם ישראל כי העברים תועבה הם לנו. ותהי הגזרה חזקה על כל אחד לשטום את היהודים. והיה ממש בנפשו בצאת איש יהודי מביתו החוצה. וכל ענפי מסחר היהודים שמה למקומותם במושבותם עם הישמעאלים כי בעַוֹנינו הרבים ילכו צינורות השפע אך על ידיהם כידוע. לכן אחרי אשר לא היה ביכולת שום איש לעסוק עם כספו וזהבו בהישמעלים ואך כל אחד חילף את מעותיו ויאכלו, ולא כל אחד היה ביכולת לעשות כן זולתי הגבירים ואצילי הארץ, לא כן העניים האומללים. לכן כל היהודים נקבצו ובאו אל בתי כנסיותם ויצומו ויבכו בתחנה בתפלה לאדון המושיע ויעשו כן שבוע אחת יום אחר יום רצופים בצום ובבכי ובתפלה וכולמו נחנו עיניהם באיש אחד אשר חשבו עליו כי קדוש הוא והאיש הזה ענה בנפשו: "שקר נחלתם גם כולכם כי מה ראיתם מאתי להעמיס עלי מעמסת העם הרב הזה לשאת אותם עלי כי תחשבו עלי כהיום הזה להצילם בהשתדלותי?" אולם כל ישראל לא אבו הרף מאתו. ואחרי אשר קבל עליו האיש הצדיק הלזה להושיע אותם צוה על כל אחד מישראל כי יביא לידו דינר אחד זהב. וימהר העם להביא ויגישו לידו בתים מלאים כסף וזהב עד אין מספר כי חדל לספור כי קצף שצף הגזרה היתה על כל המדינה, לכן חשו לעזרה ויתנו בכל נפשם כאשר גזר עליהם. והצדיק הזה לקח אל ידו אוצר רב: ויסע לרומי ויבא אל הקרדינעליר, כי כן משפט הפאפסט, כי שנים עשר המה אשר הגיעו לחינוך, באם ימות הפאפסט יפילו גורלות מי ימלא מקומו. אולם ע״פ [על פי] הטבע אל אשר כביר בשנים לו משפט הבכורה ויבוכר ראשון. והנה בבוא האיש הצדיק הזה לרומי פנה עצמו אל הקארדינאל הצעיר ויסור אל ביתו, אחרי יגיעה רבה ואחרי רב כסף אשר הזיל מכיסו כי משטמה היתה ברומי עוד יותר על כל אחד מיהודי ואחת דתו להמית באם ימצא בחוצות מחוצות הערלים. ויאמר האיש הזה אל הקרדינאל: "הטה אזנך ושמע ותהי אזנך קשובות לדברים אלה אשר אנכי דובר אליך: הנה הפאפסט הזה לקוב עם ישורון נשא ידו. ואם תבטיחני כי אתה ברך תברך אבטיחך בכחי, בכח כל ישראל כאשר הקשבת כי אלהינו הוא האלהים האדירים אשר מציל אותנו תמיד ועד נצח אל יעזבנו ואל יטשנו, כי אז אתה תמלא מקום הפאפסט ואמנה לא אחד הוא העומד לכלותינו אלא בכל דור ודור עומדים לכלותינו והקב״ה נוהג חסדו בכל דור ומצילנו מידם. מי לכם גדול כהמן בן המדתא האגגי אשר ארב לדם ישראל והיה צורר רוח שנאה בכנפיו להאבידם ולהשמידם, האם לא ידעת מה עשה הקב״ה והתנוסס נס מפורסים העומד לנס עמים ונהפוך עוד כי יום הזה הוא לנו משתה הלולים שמחה ויו"ט [ויום טוב]." וכה וכה דבר האיש הזה עם הקארדינאל הצעיר שבכולם: ויהי בעיני הקארדינאל כמצחק כי השיב לו: "איך איפוא תבטחני הכל כי הפאפסט עודנו חזק ובריא וכל מאומה לא חסרה לו אף אין לו שום צפורן נפוח או שן כואב לו. ומלבד כל זאת האם לא ידעת כי אנכי הצעיר בין כולם. כי זה שנתים ימים אשר הגעתי לחינוך ואלה הנותרים יש ביניהם מי אשר הניע יותר מעשרים שנה, ואין בכולם אחד אשר איננו שתים עשרה קארדינאל ואנכי הצעיר בכולם, ואף אם ימות הפאפסט פתאום הלא לא יזכר שמי וגם לא יפקד ביניהם לעשות אותי פאפסט." ויוסיף האיש הצדיק הזה להפיח תקוה אל לבבו באמרו: "אין הבטחתי תהו. אך אתה הבטיחני על הדבר אשר אנכי שואל מעמדך וכתוב וחתום בכתבים קשרים בכל תוקף ועוז, כי אז תמהר ותחזה נפלאות צורינו וישועתך כי קרובה להיות עוד ביום מחר. וזה לך האות כי בהפנותי שכמי ללכת מאתך יבא אליך הבשורה כי חלה הפאפסט חולי מסוכנה לכן אחכה לך יום מחר כי אחרי אשר תחזה מקצת דברי להיות אמת בפי, תקוה ותצפה גם על השאר." והנה כי כן תיכף כצאת האיש הצדיק מביתו בא לו הבשורה כי חלה הפאפסט חולי מסוכנה פתאום, חולי אשר למות בה. ויחרד הקרדינאל הזה חרדה גדולה בחשבו כי קרובים גם כל יתר דברי היהודי להיות אמת בפיהו. ועמד יד דרך מצפה לראות את היהודי שנית לעיניו והיהודי בא אליו ויאמר: "האם שקר הגדתי לך יום אתמול ואם לא בא לך אות אשר נתתי לך? ועתה אם לדברי תקשיב תמלא מקומו להיות לכל העמים למופת." ויאמר הקרדינאל אל היהודי: "לכן מעתה הנני לקיים ככל אשר תשית עלי וכל אשר תפקוד עלי אבטיחך מהיום לעשות." ויקח היהודי גליון גדול וכתב עליו בכל תוקף ועוז אופנים ופרטים מיוחדים אשר כולמו יסתעפו לטובת היהודים בכלל, וראשית כל דבר מוטל עליו לדרוש טובות על היהודים לתת להם רוח נודף בין העמים, ולא כאשר דבר הפאפסט הראשון עליהם סרה להבאיש רוחם בעיני כל העמים. ואחרי אשר חתם עצמו הקארדינאל הזה לקיים את כל תוקף דברי האגרת פתח היהודי הזה את שקו ויאזרהו ללכת בשמחה אל הקארדינאל הראשון לאמר לו: "הנה מת אדונינו הפאפסט ויבוקש אחר במקומו, ואנכי להיותי הצעיר בין כולכם ידעתי כי שמי לא יזכר גם לא יפקד ואל יעלה שלחן הסגנים לדבר ממני, לכן קבל נא מאתי האלף אדומים והואל נא קח אותם מידי למען אשר תטיב בחסדך להזכיר את שמי. והיה בעת יבוקר בין כולנו השנים עשר לבחור אחד לפאפסט. תאמר עתה כי לדעתך ישר לבחור אותי. ואם כי ידעתי בנפשי כי הדבר רחוק, ומוזר ממני כל הכבוד הזה ועוד נקלותי מכל הפאר וההדר, אולם אתה בחסדך תאמר לבחור אותי למען יזכר גם שמי על שלחן הסגנים." ויקבל הקארדינאל הראשון המנחה מידו ויבטיחהו על הדבר הזה. וככה שלח היהודי אותו לכל יתר הקארדינאלין וגם לכולם נתן מהר ומתן הרבה מאוד ויבטיח אותו כל אחד ואחד למלאות שאלתו ובקשתו. וממש לא היה כסף נחשב ותחת כל מדרך כף רגליו הזיל זהב למכביר והיה ביום אשר ישבו כל הסגנים לבחור פאפסט, ענה הראשון לאמר כי ישר לפי שכלו להכתיר את הצעיר הזה כי בן חיל הוא. וכל יתר הקארדינאליר הלא גם המה שחרו בעדו מכחם ולא השיבו על הדבר הזה ונכתר הצעיר בכתר השררה הלזו ואף הוא קיים ככל הבטחתו אשר הבטיח אל היהודי והרים קרן כל ישראל לפני כל העמים והשרים ויתן להם משפט הקדימה כי בני הגבירה המה, והישמעאלים בני השפחה. ותשקט הארץ מתרועת מלחמה ושנאת היהודים גם משטמה לא היה עוד עליהם ח״ו [חס ושלום]. ונשאו ונתנו על כל הסגנים והפחים עוד יותר כמלפנים וכפי הנראה מן המעשה לא על שקר היה היהודי הזה איש קדוש, או מפורסים לא היה עוד ולא נתפרסם גם למן הוא והלאה לאיש פלאי, אך הגיד כי בכח כל ישראל כי בטחו בו היה לאל ידו להושיע אותם.	טקסט
	הערות שוליים
למקור הסרוק	מקור סרוק
	הערות