קהל קדושים, אנונימי (מנחם מנדל בודק), למברג תרכ"ה.

עמודים ב-PDF 4-3

מעשה מהצדיק הקדוש אספקלריא המאירה מוה׳ [מורנו ורבנו הרב] יצחק מלובלין

הנה כהתגלות הצדיק הקדוש רבו החסידים ליסע אליו. רבו כמו רבו יום יום. וכל אחד הלהיב תשוקה נמרצה בלב יתר החסידים ליסע אליו.

אחד אשר התגנב לברוח מאשתו וחותנו וחמותו ויסע אל הצדיק הקדוש על חג השבועות ללובלין. ותיכף כבואו לקבל פני רבו הצדיק, נתן לו שלום ואמר לו: "אל תתמהמה פה, אך לך השב לעירך ולביתך." ויבקש ויחלה פני רבו: "הלא עד כמה גדלה עבודתי ויגיעתי טרם עלתה בידי להתגנב מבני ביתי ועד כי באתי הלום על יו"ט [יום טוב] ומדוע אשיבה מהר טרם יו״ט [יום טוב]?" והצדיק לא נתן לו לדבר מאומה. אך גזר אומר כי ישיב בלי שום עיכוב לביתו. ויפטר עצמו מפניו והתחיל ללכת לדרכו אל ביתו חזרה. וכמו בא עד המלון אשר הגיע ללון בו הלילה וישכב בהקרעצמי נבוך במבוכה נוראה. בחשבו מה זה ועל מה זה ירדפני הצדיק חנם אל ביתי. לא דבר ריק הוא. וגם העת קצר לפני להגיע חזרה על יו״ט [יום טוב] אל ביתי לשלום. וישכב במשכבו צופה לאור יומם כי יזכה לדאות למען ישוב ויצפור אל ביתו. והנה באו שמה רבים חסידים הנוסעים אל הרב הקדוש על יו״ט [יום טוב] ללובלין. המה באו אל הקרעצמי ויראו את האברך הלזה שוכב גונח ודואג מנהמת לבו. ויכירוהו, וישאלו אותו: "מתי הלכת מביתך ללכת ללובלין?" וישיב אותם: "הנני נוסע מלובלין אל ביתי." ויספר להם כל מרת נפשו ואנחת לבבו. וימהרו החסידים ויצקו יין שרף וישתו איש אל רעהו לחיים לחיים. וכל אחד לקח ידו מהאברך הנזכר לחיים. ויאמרו אל האברך: "אל תשיב לביתך. כי אתנו תסע ללובלין על יו״ט [יום טוב] ואל תדאג מאומה." ויוסיפו לשתות אליו לחיים עד אור הבוקר והנה התפללו כולם וביניהם גם האברך הנזכר. ותיכף שתו אליו לחיים כמשפטם בלילה. ויסעו שמחים וטובי לב ללובלין. וכבואם שמה הלכו תיכף לקבל שלום מהצדיק הקדוש וביניהם היה האברך הנ״ל [הנזכר לעיל] ולא דבר הצדיק ולא שתה לבו אליו כמלפנים אך שאל אותו: "אמור נא לי לאיזה צדיק הלכת?" ויספר לו כל המראה וכל החזיון כי החסידים האלה שתו אליו לחיים והמה לקחוהו על אברתם ליסע עמדם שנית אל אדמו״ר [אדוננו מורנו ורבנו רבי] הצדיק. ויען הצדיק ויאמר: "אכן לא על שקר אמרת כי את אשר יוכלו עשרה חסידים לפעול לא יוכל צדיק אחד קדוש." כי האמת כן הוא כי הוא צפה ברוח קדשו. כי נגזר על האברך הלזה כי ימות ח״ו [חס ושלום] ויעדר בחג. לכן צוה עליו כי ישיב מהר לבל ימות בעיר נכריה. אולם אחר אשר החסידים שתו אליו לחיים לחיים, בזה קרעו גזר דינו ונוסף ימים על ימיו:

המעשה הלזו ידועה ומפורסמת בפי החסידים. ולכן כתבתיה פה למען תוודע בפי כל לדעת עד כמה גדלה כח עשרה אנשים אם ישתתפו יחד וגם התפלה נשמעת יותר בצבור. ולכן נזהרנו ע״פ [על פי] חז"ל על תפלה בציבור:

רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ, מכונה החוזה מלובלין (אצל חסידי פולין: הרבי מלובלין) (תק"ה, 1745 – תקע"ה, 1815) היה תלמידו של רבי אלימלך מליז'נסק, מחשובי האדמו"רים בפולין בשלהי המאה השמונה עשרה. נודע כבעל ראייה רוחנית, ועל כן נקרא "החוזה".

למקור הסרוק