עתה אספר לכם את אשר קרה להרב הגאון האמיתי רשכב״ה [רבן של כל בני הגולה] איש אלקים קדוש יאמר לו, מרנא ורבנא לוי יצחק ז״ל טרם היה אבד״ק [אב בית דין קהילת] בארדיטשוב בהיות עוד מקום משכן כבוד קדשו בעיר ריטשאוואהל.

הרב הגאון האלקי ר׳ לוי יצחק טרם נתקבל לאב״ד [לאב בית דין] בקהילות גדולות וטרם יצא טבעו ושמו הקדוש בעולם לאות ולמופת בישראל, בהיותו עוד צעיר לימים היה אב״ד [אב בית דין] בעיר ריטשאוואהל: ושם היה ג״כ [גם כן] משכן קדשו של כבוד הרב האי גאון האמיתי שר התורה איש אלקים מו״ה [מורנו ורבנו הרב] עוזיאל מייזלש בעהמ״ח [בעל המחבר] כרם שלמה [אשר אחרי כן קראו אותו הקדושים אשר בארץ בשם עבד ד׳]. והגאון ר׳ עוזיאל הנ״ל [הנזכר לעיל] היה אז צעיר ורך בשנים, והיו בבית חותנו הגביר דשם. והוא לא שמע עוד משם הקדוש של רבינו שבגולה הקדוש והטהור הג׳ [הגאון] אלקי, רבי ר' בער המגיד הגדול ממעזריטש. ולאשר כי הגאון ר׳ לוי יצחק התנהג בפרישות ובחסידות מאוד ושאג כארי בעת תפלתו כדרכו הק׳ [הקדושה], לכן לא נחה דעת הגאון ר' עוזיאל ממנו. וכאשר הגאון ר׳ לוי יצחק הרב דריטשעוואל דרש דרשה בחריפות ובבקיאות ואחרי הגמרו דברים, סתר הגאון רבי עוזיאל את כל דבריו, כי השנאה מקלקלת השורה. והוא היה חריף גדול ועושר מופלג. כן היה בכל פעם אשר דרש הג׳ [הגאון] ר׳ לוי יצחק סתר הג׳ [הגאון] ר׳ עוזיאל את כל הדרשה. ויהי היום נסע הגאון ר׳ עוזיאל לאיזה עסק לעיר גדולה דרך מעזריטש ויקח מבית חותנו מרכבה רתמה עם שלש סוסים טובים ואת משרתו לקח עמו ויסע. ובבואם איזה פרסאות סמוך לעיר מעזריטש ויפגע באיש אחד הולך וצרור בידו. וכראות הגאון ר׳ עוזיאל את תוארו ציוה להעגלון לעמוד ויקרא לאיש ויתן לו שלום, והחזיר לו שלום. וישאלהו הגאון ר׳ עוזיאל: "מאין אתם?" ויאמר: "מליזענסק אנכי." ויקחהו על המרכבה וישאל לו: "מה שמכם?" ויאמר: "אלימלך." ויפצר בו הגאון ר׳ עוזיאל אשר יאמר לפניו איזה חדושי תורה. ויאמר לו: "הנה אנכי למדן, אבל לא עושר, ואצל כבודו תורה וגדולה במקום אחד, לכן לא נאה לפני לומר תורה לפני למדן ועשיר כמו כבודו." וישאל לו הגאון ר׳ עוזיאל: "אנה תלכו? אולי אוכל לקחת אתכם שתסעו עמדי עד מחוז חפציכם?" ויענוהו: "לעיר מעזריטש." וישאלהו הגאון ר׳ עוזיאל "מה מעשיכם שם?" ויאמר לו: "יש לי שם רב, ואנכי הולך לקחת תורה מפיו." וישאל לו: "מה שמו של הרב?" ויאמר לו: "ר׳ ר׳ בער המגיד דשם." והגאון, ר׳ עוזיאל, עמד מחריש כרגעים אחדים. אח״כ [אחר כך] שאל לו: "האם רבכם גדול בתורה, כי תלכו אליו ממרחק רב?" ויאמר לו: "חריפתו ובקיאתו אין לשער ואין לספר." וכשמוע זאת הגאון ר׳ עוזיאל, אמר לו: "גם אנכי אלך עמכם להרב ואנסה אותו אם כדבריכם כן הוא." ואמר לו: "טוב הדבר." ויהי בבואם לעיר ירד הגאון ר׳ עוזיאל והרב הק׳ [הקדוש] ר׳ ר׳ אלימלך מהעגלה ויצו להעגלון אשר יסע עם המרכבה לאכסניא, והוא הלך תיכף אחרי הרב ר׳ אלימלך להרב המגיד הגדול. ויבאו שניהם יחדיו לבית הרהמה״ג [הרב המגיד הגדול] ויפתחו את הדלת. וכראות הגאון ר׳ עוזיאל את תואר פני המגיד הגדול אשר היה דומה למלאך ד׳ צבאות, ותפול עליו אימה גדולה. ויאמר המגיד להרב ר׳ אלימלך: "למי אתן שלום ראשונה. לך מילך שאתה למדן או להאורח הזה שהוא למדן ועושר?" ויעמוד מחריש וכרגעים אחדים אמר המגיד: "שלום עליכם ר׳ מילך. שלום עליכם ר׳ עוזיאל." ויתפלא מאוד הגאון ר׳ עוזיאל על המראה אשר ראו עיניו ואשר שמעה אזניו אשר לא פלל לראות. וישאל המגיד הגדול את הגאון ר׳ עוזיאל: "מאין אתם?" ויאמר: "מריטשוואהל אנכי." וישאלהו הרב המגיד: "הידעתם את הרב דשם, ר׳ לוי?" ויאמר: "ידעתי אותו." וישאל ההמה״ג [הרב המגיד הגדול] לר׳ עוזיאל: "מה תאמרו לחריפותו ובקיאותו\ כי לפי דעתי הוא גאון גדול." ויעניהו הג׳ [הגאון] ר׳ עוזיאל: "לפי שכלי, החריפות של הרב דריטשוואהל אינו על דרך האמת, ואין דעתי נוחה מתורתו, כי הרבה שגיונות נמצאים בכל דבריו." ויאמר לו הרב המגיד: "אין זאת. תורת אמת הוא בפיהו. הגידו לי שגיונותיו ואדע." ויספר הג׳ [הגאון] ר׳ עוזיאל לפני ההמה״ג [הרב המגיד הגדול] את כל הדרשות אשר דרש הגאון ר׳ לוי יצחק, ויראהו את כל הקושיות החזקות אשר יש להקשות על דבריו. ויאמר ההמה״ג [הרב המגיד הגדול] לר׳ עוזיאל: "הסכת ושמע. אנכי אגיד ואבאר לכם היטב דברי הרב מריטשוואהל." ויאמר: "נחזור לראשונה." ויבאר לו ההמה״ג [הרב המגיד הגדול] היטב בטוב טעם את כל הדרשות והפילפולים והחילוקים אשר דרש הגאון ר׳ לוי יצחק ויסר את כל תלונות הגאון ר׳ עוזיאל ואת כל קושיותיו החזקות שברם ויתרץ אותם. והגאון ר' עןזיאל נבהל מאוד ולא יכול לדבר מאומה כי ראה את כל דברי ההמה"ג [הרב המגיד הגדול] בנויים על אדני האמת וכי כל התורה כולה פתוח לפניו וחרותים בראשו של ההמה׳ג [הרב המגיד הגדול] וכשעה אחד אמר הגאון ר' עוזיאל להרב המגיד: "רבינו, נר ישראל, למה לא השיב לי הגאון מריטשוואהל בעצמו על כל הקושיות אשר הקשיתי לו?" ויעניהו ההמה־ג [הרב המגיד הגדול]: "מרוב ענותנותו לא רצה לתרץ דבריו." ויפטר ההמה"ג [הרב המגיד הגדול] אותם, וילכו להאכסניא. אולם הגאון לא רצה עוד לנסוע להעסק אשר היו לו גם לא לביתו אך ציוה להעגלון שיסע עם המרכבה לביתו ונפשו נתדבקה בנפש ההמה"ג [הרב המגיד הגדול] וישב שם שנם רבים ולמד שם כמעט כל התורה כולה. זכותם יגין עלינו:

ענוותנותו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב	שם הסיפור
פאר מקדושים, מנחם מנדל בודק, למברג תרכ"ה.	שם הספר
עמודים 64-63 (pdf 62-63)	מיקום בספר הסרוק
עתה אספר לכם את אשר קרה להרב הגאון האמיתי רשכב״ה [רבן של כל בני הגולה] איש אלקים קדוש יאמר לו, מרנא ורבנא לוי יצחק ז״ל טרם היה אבד״ק [אב בית דין קהילת] בארדיטשוב בהיות עוד מקום משכן כבוד קדשו בעיר ריטשאוואהל. הרב הגאון האלקי ר׳ לוי יצחק טרם נתקבל לאב״ד [לאב בית דין] בקהילות גדולות וטרם יצא טבעו ושמו הקדוש בעולם לאות ולמופת בישראל, בהיותו עוד צעיר לימים היה אב״ד [אב בית דין] בעיר ריטשאוואהל: ושם היה ג״כ [גם כן] משכן קדשו של כבוד הרב האי גאון האמיתי שר התורה איש אלקים מו״ה [מורנו ורבנו הרב] עוזיאל מייזלש בעהמ״ח [בעל המחבר] כרם שלמה [אשר אחרי כן קראו אותו הקדושים אשר בארץ בשם עבד ד׳]. והגאון ר׳ עוזיאל הנ״ל [הנזכר לעיל] היה אז צעיר ורך בשנים, והיו בבית חותנו הגביר דשם. והוא לא שמע עוד משם הקדוש של רבינו שבגולה הקדוש והטהור הג׳ [הגאון] אלקי, רבי ר' בער המגיד הגדול ממעזריטש. ולאשר כי הגאון ר׳ לוי יצחק התנהג בפרישות ובחסידות מאוד ושאג כארי בעת תפלתו כדרכו הק׳ [הקדושה], לכן לא נחה דעת הגאון ר' עוזיאל ממנו. וכאשר הגאון ר׳ לוי יצחק הרב דריטשעוואל דרש דרשה בחריפות ובבקיאות ואחרי הגמרו דברים, סתר הגאון רבי עוזיאל את כל דבריו, כי השנאה מקלקלת השורה. והוא היה חריף גדול ועושר מופלג. כן היה בכל פעם אשר דרש הג׳ [הגאון] ר׳ לוי יצחק סתר הג׳ [הגאון] ר׳ עוזיאל את כל הדרשה. ויהי היום נסע הגאון ר׳ עוזיאל לאיזה עסק לעיר גדולה דרך מעזריטש ויקח מבית חותנו מרכבה רתמה עם שלש סוסים טובים ואת משרתו לקח עמו ויסע. ובבואם איזה פרסאות סמוך לעיר מעזריטש ויפגע באיש אחד הולך וצרור בידו. וכראות הגאון ר׳ עוזיאל את תוארו ציוה להעגלון לעמוד ויקרא לאיש ויתן לו שלום, והחזיר לו שלום. וישאלהו הגאון ר׳ עוזיאל: "מאין אתם?" ויאמר: "מליזענסק אנכי." ויקחהו על המרכבה וישאל לו: "מה שמכם?" ויאמר: "אלימלך." ויפצר בו הגאון ר׳ עוזיאל אשר יאמר לפניו איזה חדושי תורה. ויאמר לו: "הנה אנכי למדן, אבל לא עושר, ואצל כבודו תורה וגדולה במקום אחד, לכן לא נאה לפני לומר תורה לפני למדן ועשיר כמו כבודו." וישאל לו הגאון ר׳ עוזיאל: "אנה תלכו? אולי אוכל לקחת אתכם שתסעו עמדי עד מחוז חפציכם?" ויענוהו: "לעיר מעזריטש." וישאלהו הגאון ר׳ עוזיאל "מה מעשיכם שם?" ויאמר לו: "יש לי שם רב, ואנכי הולך לקחת תורה מפיו." וישאל לו: "מה שמו של הרב?" ויאמר לו: "ר׳ ר׳ בער המגיד דשם." והגאון, ר׳ עוזיאל, עמד מחריש כרגעים אחדים. אח״כ [אחר כך] שאל לו: "האם רבכם גדול בתורה, כי תלכו אליו ממרחק רב?" ויאמר לו: "חריפתו ובקיאתו אין לשער ואין לספר." וכשמוע זאת הגאון ר׳ עוזיאל, אמר לו: "גם אנכי אלך עמכם להרב ואנסה אותו אם כדבריכם כן הוא." ואמר לו: "טוב הדבר." ויהי בבואם לעיר ירד הגאון ר׳ עוזיאל והרב הק׳ [הקדוש] ר׳ ר׳ אלימלך מהעגלה ויצו להעגלון אשר יסע עם המרכבה לאכסניא, והוא הלך תיכף אחרי הרב ר׳ אלימלך להרב המגיד הגדול. ויבאו שניהם יחדיו לבית הרהמה״ג [הרב המגיד הגדול] ויפתחו את הדלת. וכראות הגאון ר׳ עוזיאל את תואר פני המגיד הגדול אשר היה דומה למלאך ד׳ צבאות, ותפול עליו אימה גדולה. ויאמר המגיד להרב ר׳ אלימלך: "למי אתן שלום ראשונה. לך מילך שאתה למדן או להאורח הזה שהוא למדן ועושר?" ויעמוד מחריש וכרגעים אחדים אמר המגיד: "שלום עליכם ר׳ מילך. שלום עליכם ר׳ עוזיאל." ויתפלא מאוד הגאון ר׳ עוזיאל על המראה אשר ראו עיניו ואשר שמעה אזניו אשר לא פלל לראות. וישאל המגיד הגדול את הגאון ר׳ עוזיאל: "מאין אתם?" ויאמר: "מריטשוואהל אנכי." וישאלהו הרב המגיד: "הידעתם את הרב דשם, ר׳ לוי?" ויאמר: "ידעתי אותו." וישאל ההמה״ג [הרב המגיד הגדול] לר׳ עוזיאל: "מה תאמרו לחריפותו ובקיאותו\ כי לפי דעתי הוא גאון גדול." ויעניהו הג׳ [הגאון] ר׳ עוזיאל: "לפי שכלי, החריפות של הרב דריטשוואהל אינו על דרך האמת, ואין דעתי נוחה מתורתו, כי הרבה שגיונות נמצאים בכל דבריו." ויאמר לו הרב המגיד: "אין זאת. תורת אמת הוא בפיהו. הגידו לי שגיונותיו ואדע." ויספר הג׳ [הגאון] ר׳ עוזיאל לפני ההמה״ג [הרב המגיד הגדול] את כל הדרשות אשר דרש הגאון ר׳ לוי יצחק, ויראהו את כל הקושיות החזקות אשר יש להקשות על דבריו. ויאמר ההמה״ג [הרב המגיד הגדול] לר׳ עוזיאל: "הסכת ושמע. אנכי אגיד ואבאר לכם היטב דברי הרב מריטשוואהל." ויאמר: "נחזור לראשונה." ויבאר לו ההמה״ג [הרב המגיד הגדול] היטב בטוב טעם את כל הדרשות והפילפולים והחילוקים אשר דרש הגאון ר׳ לוי יצחק ויסר את כל תלונות הגאון ר׳ עוזיאל ואת כל קושיותיו החזקות שברם ויתרץ אותם. והגאון ר' עןזיאל נבהל מאוד ולא יכול לדבר מאומה כי ראה את כל דברי ההמה"ג [הרב המגיד הגדול] בנויים על אדני האמת וכי כל התורה כולה פתוח לפניו וחרותים בראשו של ההמה׳ג [הרב המגיד הגדול] וכשעה אחד אמר הגאון ר' עוזיאל להרב המגיד: "רבינו, נר ישראל, למה לא השיב לי הגאון מריטשוואהל בעצמו על כל הקושיות אשר הקשיתי לו?" ויעניהו ההמה־ג [הרב המגיד הגדול]: "מרוב ענותנותו לא רצה לתרץ דבריו." ויפטר ההמה"ג [הרב המגיד הגדול] אותם, וילכו להאכסניא. אולם הגאון לא רצה עוד לנסוע להעסק אשר היו לו גם לא לביתו אך ציוה להעגלון שיסע עם המרכבה לביתו ונפשו נתדבקה בנפש ההמה"ג [הרב המגיד הגדול] וישב שם שנם רבים ולמד שם כמעט כל התורה כולה. זכותם יגין עלינו:	טקסט
רבי דב בֶּער, המכונה המגיד ממזריטש (1690 או 1710 – תקל"ג 1772) היה תלמידו של הבעל שם טוב ויורשו בהנהגת תנועת החסידות. רבי לוי יצחק מברדיצ'ב (ה'ת"ק, 1740 –ה'תק"ע, 1809) מגדולי האדמו"רים החסידיים, מחבר הספר קדושת לוי. ידוע בכינויו "סנגורם של ישראל". רבי עוזיאל מייזלישׂ (ה'תק"ד 1744 –ה'תקמ"ו 1785) היה מתלמידי המגיד ממזריטש ומראשוני תנועת החסידות בפולין ומחבר הספרים "כרם שלמה", "מנורה הטהורה", "תפארת עוזיאל", "תפארת הצבי" ועוד.	הערות שוליים
למקור הסרוק	מקור סרוק
	הערות